שופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
למעלה: שופר איל של עדות אשכנז.
למטה: שופר קודו של יהדות תימן.
תקיעה בשופר: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה

השופר הוא כלי נשיפה עשוי מקרן חלולה של חיה בעלת קרניים. בימי קדם שימש השופר ככלי להשמעת רעש, לנגינה, להעברת מסרים ולהתרעה מפני סכנות. המילה "שופר" מקורה בתנ"ך, והיא משמשת בעיקר בהקשר הדתי שלה. ביהדות השופר משמש לקיום מצוות כתקיעת שופר בראש השנה ועוד, וכן הוא סמל לחירות בשנת היובל ובבוא המשיח, וככזה הפך השופר לסמל יהודי בכל העולם.

הכנת השופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שופרות בתהליך ההכנה

רוב השופרות עשויים מקרני אַיִּל, כבש בוגר ממין זכר. משום שבישראל אין אילים שקרניהם מתאימות לשופרות, מיובאות הקרניים ממדינות המגרב ודרום אפריקה. את השופר ה"תימני" מכינים מקרני קודו גמלוני.

רוב הקרניים המיובאות לארץ נפסלות מיד בשל שברים, סדקים ורקבונות. רק כשלושים אחוזים מהן מתחילות את העיבוד הראשוני[דרוש מקור], במהלכו מנוקה הקרן ומלוטשת. ציפוי הקרן הקשה מופרד מחומר העצם שבצידו הפנימי, תוך זהירות שלא לשבור את הקרן.

לאחר ההפרדה, נבדקת הקרן שוב. אם יש בה חור או סדק לכל עוביה – היא נפסלת הלכתית. אם הנקב הוא חיצוני בלבד, אז הקרן כשרה.

בהמשך התהליך, הקרן עוברת תהליך חימום באש, ומיושרת באיטיות. השופר הספרדי בדרך כלל מיושר לכל אורכו, בעוד זה האשכנזי ישר בתחילתו ומסתלסל לקראת סופו. יישור השופר הספרדי מעלה את מחירו עד פי שלושה וגורם לשבירתו של כל שופר שני בתהליך זה.[דרוש מקור]

בתום היישור, מלטשים את הפייה ואת גוף הקרן, ומשיגים את קול השופר הרצוי בתהליך הדורש מיומנות מיוחדת.

הרב יוסף קאפח הוכיח מדברי התלמוד,[1] ששופר הראוי לכתחילה למצוות התקיעה בראש השנה, הוא שופר הכפוף כפיפה טבעית .[2] ובכך הוא מחזק את דברי רס"ג הסובר שאין ליישר את השופר כלל בתהליך הכנתו, דבר הגורם לכך שתהליך ההכנה מורכב יותר, ושהשופר המוגמר יקר יותר[דרושה הבהרה], וכך נוהגים חלק מיהודי תימן.

מיני שופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקיעה בשופר תימני.
תקיעה בשופר אשכנזי

השופר נעשה בדרך כלל מקרנו של אַיִּל, כבש בוגר ממין זכר, ובכך מתקיימת המצווה בראש השנה מן המובחר. אך מעיקר הדין יש להכשיר קרן של כבש אף אם אינו איל, ואף קרני בעלי חיים אחרים טהורים כשרים לשופר לדעת רוב הפוסקים. אין משתמשים בקרן של שור ולא של בעלי חיים אחרים שקרניהם אינן חלולות אלא עשויות עצם אחד, כיון שאין הם קרויים "שופר", ורק הקרניים הדומות לשפופרת קרויות שופר.

ביהדות תימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שופר תימני

בקרב יהדות תימן היה מנהג[3] לתקוע בראש השנה בשופר ארוך ומסולסל העשוי מקרן אנטילופה אפריקנית הקרויה "קודו" (לרוב קודו מהמין קודו גמלוני), וזאת על אף שהרמב"ם, שיהודי תימן לרוב הולכים אחר פסיקותיו, מצריך לתקיעת שופר בראש השנה שופר כבש כפוף דווקא ופוסל שופרות אחרים. לדעת הרב אבירן יצחק הלוי מנהג זה איננו קדום, שכן רק במאות שנים האחרונות התאפשר מסחר בין תימן ואפריקה.

מנהג זה עורר פולמוס בין רבני תימן, לאחר שחכמי טבריה כתבו מכתב[4] המפקפק על כשרותו של השופר, הרב יחיא קאפח כתב כמה מכתבים חריפים האוסרים את השופר,[5] בעקבות זה רבים החמירו שלא לתקוע בשופר זה בתקיעות החובה שבראש השנה, לעומתם הרב יוסף צוברי[6] סבור שה"קודו" הוא מין גדול ממיני הכבשים, ולדעתו גם הרמב"ם מכשיר שופר זה.[7]

ככלל, יהודי תימן לא שינוי את צורתו המקורית של השופר. ואף לדעת הרב יוסף קאפח יש חשש פסול בשופר שמעובד ומשונה מצורתו הטבעית, בעקבות פסיקה זו נוהגים תלמידיו לתקוע בשופר שאפילו בצד הצר לא נעשה כל שינוי או מתיחה. מה שמקשה יותר את ההתאמה לפיו של התוקע, ודורש מיומנות שונה מהרגיל.

חלק מהשופרות האשכנזיים קטנים ביותר (מעט יותר מגודל כף היד) ודמויי האות "ו". שיעורו המינימלי של השופר בהלכה הוא טפח – בין 8 ל־10 סנטימטר.

השופר במקרא וביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך מובא השופר בהקשרים רבים והוא כלי הנגינה המוזכר מספר הפעמים הרב ביותר בתנ"ך. השופר גם היה בשימוש אצל עמים אחרים בימי קדם. גם במלחמות היו נוהגים לתקוע כדי להרתיע את האויב. בכרכמיש נמצא תבליט מתקופת הברזל המראה אנשים מנגנים על שופר ותוף.[8]

על פי המסופר בספר יהושע הייתה יריחו העיר הראשונה שכבשו בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל. על כיבוש העיר מסופר שהיה בדרך נס. בני ישראל סבבו את חומת העיר הבצורה פעם אחת ביום במשך שבוע, כאשר בראשם הולכים שבעה כהנים ביחד עם ארון הברית, וביום השביעי הקיפו שבע פעמים, תקעו בשופרות והריעו, ואז החומה 'נפלה תחתיה', והם פרצו לתוך העיר, כבשו ושרפו אותה.

השופר מוזכר בתנ"ך מספר פעמים בהקשר של גאולה ואחרית הימים, ועל פי המסורת עתיד המשיח לתקוע בשופר בזמן הגאולה.[9]

תקיעה בשופר, 1934

התקיעה בשופר מצוינת לעיתים קרובות יחד עם תקיעה בחצוצרות (לפעמים השופר עיקר והחצוצרות נלוות ולפעמים להפך). כך למשל בבית המקדש בראש השנה: "שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצוות היום בשופר", ואילו בכיבוש יריחו בזמן יהושע מוזכר השופר כנלווה לחצוצרות.

אף שכיום שימושו הכמעט בלעדי של השופר הוא למצוות תקיעת שופר בראש השנה, במקרא וביהדות היו לתקיעת השופר שמושים רבים:


שופר בימים נוראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקיעת שופר
איגרת שנה טובה ובה איור של יהודי תוקע בשופר (מאת אלפונסו לוי)
יהודי חרדי אשכנזי תוקע בשופר בראש השנה.

בימינו, עיקר שימושו של השופר ביהדות הוא לקיום מצוות תקיעת שופר בראש השנה ונלמד מן הפסוק "יום תרועה יהיה לכם". התוקע בשופר מכונה "בעל תוקע".

בקהילות מסוימות נהוג לתקוע בשופר במהלך חודש אלול (למעט ערב ראש השנה, בו לא תוקעים כדי ליצור הפסקה בין התקיעות שאינן אלא מכח מנהג לבין התקיעות שהן מצווה מן התורה). אצל האשכנזים נהוג לתקוע לאחר תפילת שחרית, ויש מהם שנוהגים לתקוע גם לאחר תפילת ערבית. אצל חלק מהספרדים נהוג לתקוע במהלך אמירת י"ג מידות שבסליחות או במהלך הקדיש שבסוף הסליחות, אולם במספר קהילות ספרדיות לא נהוג כלל לתקוע בשופר במהלך חודש אלול.

גם במוצאי יום הכיפורים נהוג לתקוע במהלך הקדיש שבסיום תפילת נעילה, זכר לתקיעת השופר של שנת היובל. יהודי תימן נוהגים שלא לתקוע בסיום תפילת נעילה שבצאת הצום אלא רק לאחר תפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים הבאה לאחר תפילת נעילה. בסדר התפילות ליום העצמאות קבעה הרבנות הראשית לישראל לתקוע בשופר בסוף תפילת ערבית.

משמעותו הסמלית של השופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שופר מקרן איל (כבש זכר בוגר), הנמצא בשימוש בקרב רוב הקהילות היהודיות בישראל ובתפוצות.

משמעויות סמליות רבות נתנו לקול השופר. רבי סעדיה גאון מנה עשר משמעויות[דרוש מקור], וביניהן:

רבי נחמן מברסלב, בספרו "ליקוטי מוהר"ן", מסביר בצורה רעיונית, על פי הפסוק שנהוג לקרוא לפני תקיעות השופר בראש השנה: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ." (תהילים, קי"ח, ה'), שאדם תוקע בשופר מהצד הצר (מיצר) והקול יוצא מהצד הרחב (מרחב) – דבר הבא לרמז לחשיבות הגדולה של תיקון המידות, בין קטן בין גדול.[17]

השופר במאבק הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת השלטון העות'מאני והמנדט הבריטי אסור היה ליהודים לתקוע בשופר בכותל המערבי. איסור זה היה בין הגורמים לפרוץ מאורעות תרפ"ט שהתמקדו בכותל.

עם שיחרור העיר העתיקה ירושלים במלחמת ששת הימים הגיע הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, אל הכותל המערבי ותקע בשופר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע כללי
הלכות השופר
מחקרים והגות על השופר במורשת ישראל
יצירת השופר
תקיעה בשופר (סרטים, תמונות וקובצי מדיה)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ו, עמוד ב'
  2. ^ סיני כרך סט, עמוד ר"ט.
  3. ^ הנוסע יעקב ספיר סערת תימן פרק לה, כותב שבכל תימן השתמשו רק בשופר זה, "באין להם שופרות של איל, או כי לא ידעו לעשותו".
  4. ^ מובא בספר "ענף עץ אבות" י"ל על ידי הרב פנחס קורח בני ברק תשנ"ד עמוד תתל"ד. "גם אודות מין השופר שהביא עמו הרב השד"ר מהר"ר יחזקאל שאול רופא הי"ו, הנה מין השופר כזה שיהיה מהכבשים לא נמצא כלל ועיקר במחוזותינו, גם מימינו לא שמענו כזה, הנה כי כן על מעלת כבוד תורתם לחקור דבר אודותיו ושלום."
  5. ^ ספר הזיכרון להרב יחיא יצחק הלוי, "איש ימיני" חלק א' עמוד רל
  6. ^ בסידורו כנסת הגדולה, חלק ג' סימן נא
  7. ^ סריקות של מחקרים וסקירות בנושא מנהגי יהדות תימן בשופר, פורום אלמדרש, היידפארק.(הקישור אינו פעיל, 20.4.2019)
  8. ^ Amos, Hosea, Micah By Philip J. King, Westminster John Knox, Press, 1988, page 156
  9. ^ למשל: "ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים" (ישעיה כז,יג)
  10. ^ "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם מאויביכם" (במדבר י,ט)
  11. ^ משנה, מסכת תענית, פרק א', משנה ו'
  12. ^ מסכת מועד קטן, דף ט"ז, עמוד א'
  13. ^ מסכת מועד קטן, דף כ"ז, עמוד א'
  14. ^ מסכת נדה, דף ל"ח, עמוד א', 'שיפורא גרים' ופירוש רש"י על אתר.
  15. ^ מסכת עבודה זרה, דף מ', עמוד א'
  16. ^ מסכת שבת, דף ל"ה, עמוד ב'
  17. ^ בהקשר זה מאמר חז"ל בנוגע לתשובה: "פיתחו לי פתח כפיתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". מסביר את הקשר שבין שופר ותשובה
  18. ^ Jewish Life and American Culture By Sylvia Barack Fishman, SUNY Press, 2000, page 58