תבנית:ערך מומלץ 18 במאי 2019
המהפכה הצרפתית הייתה תקופת טלטלה וחילופי שלטון בהיסטוריה של צרפת בין 1789 ל-1799, שהתחוללו בה שינויים מהותיים בסדרי החברה והממשל ושמהווה ציון דרך בתולדות העולם המודרני.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-18, תחת שלטונו של המלך לואי השישה עשר, קרסה ממלכת צרפת במשבר כלכלי שאי-אפשר היה לתקן את סיבות העומק שלו בגלל החלוקה למעמדות ומשטר זכויות-היתר. ב-1789 נאלץ הכתר לכנס את אספת המעמדות כדי להשיג את הסכמת נתיניו להעלאת מיסים. מהלך זה סימן את התמוטטות סמכותה של המלוכה האבסולוטית. פשוטי העם, "המעמד השלישי", דרשו שוויון אזרחי וחוקה, והקימו את האספה הלאומית. השלטון ניסה לדכאם, אך ההמון בפריז יצא לרחובות וכבש את הבסטיליה בעוד המשמעת בצבא מתפוררת. המלך נכנע והסכים לשתף פעולה. האספה פנתה לערוך רפורמות נרחבות בתקווה ליצור מלוכה חוקתית. ב-4 באוגוסט בוטלו זכויות-היתר המעמדיות וב-26 באוגוסט אושררה הצהרת זכויות האדם והאזרח.
אך לאחר מילוי התביעות הראשוניות הופיעו פערים עמוקים בתוך הציבור והאליטה הפוליטית, בין שמרנים ומלוכנים לליברלים ורדיקלים. ככל שהמהפכה התקדמה, פנו יותר ממתנגדיה לגלות בחו"ל ואף ניסו ליזום מרידות, בעוד המלך תומך בהם בחשאי. ב-20 ביוני 1791 ניסה לואי להימלט לגלות בעצמו, אך נתפס בעיירה וארן. המנוסה הכושלת גזרה כליה על ניסיונות סיעת הפייאנטים לבנות מלוכה חוקתית יציבה, והניעה הקצנה שמאלה של הרדיקלים בראשות המועדון היעקוביני. באפריל 1792 אולץ המלך להכריז מלחמה על אוסטריה, שהואשמה בתמיכה בגולים, ולבסוף הופלה המלוכה ב-10 באוגוסט אותה שנה ולואי הוצא להורג. הרפובליקה שקמה ניהלה מלחמה נגד אירופה. משטר החירום הצית מרידות בצרפת פנימה, שדוכאו באכזריות בשלטון הטרור, שנמשך בין קיץ 1793 לקיץ 1794. מאבקים פוליטיים, שלוו במחזורי הוצאות להורג של בכירי הממשל, הסתיימו בעליית מקסימיליאן רובספייר כדיקטטור-בפועל באפריל 94', אך הוא עצמו הודח בהפיכה והוצא להורג ב-28 ביולי. נפילת רובספייר סימנה את קץ ההסלמה וההקצנה הרדיקלית, והמהפכה פנתה ימינה לשמרנות לראשונה לאחר שנים. הטרור הופסק ובנובמבר 1795 נפתח שלטון הדירקטוריון, שחתר לממשל יציב ולריצוי בעלי-הרכוש. על אף שהיה מוגבל רשמית בחוקה ובמוסדות נבחרים, הדירקטוריון פעל כדיקטטורה כמעט לכל דבר, וב-4 בספטמבר 1797 ביצע הפיכה צבאית והדיח את הרשויות הנבחרות. ב-9 בנובמבר 1799 תפס המצביא נפוליאון בונפרטה את השלטון בהפיכת 18 בברימר. הוא ביסס במהרה משטר יציב וסיים למעשה את המהפכה. נפוליאון ויתר אפילו על היומרה להנהיג שלטון ייצוגי וב-1804 ביטל את הרפובליקה והכתיר עצמו לקיסר.