תותח שדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תותח שדה 105 מ"מ צרפתי ממלחמת העולם הראשונה .

תותח שדה הוא מערכת ארטילרית נעה בגרירה או בהנעה עצמית. בעבר המונח התייחס לתותחים קטנים שליוו צבא בתמרון, כאשר ניתן להעביר אותם בנסיבות משתנות, בשונה מתותחים קובעים שהותקנו בביצורים (ארטילרית חיל המצב, חוף ומצור. התותחים והמרגמות הללו היו גדולים מכדי להזיזם במהירות, ושימשו בהגנה או במצור ממושך).

השימוש המפורסם ביותר מבחינה טקטית היה של נפוליאון בונפרטה. התותחים צוידו בגלגלים גדולים שאפשרו תנועה מהירה במהלך הקרב. ניתן היה לפגוע במגוון כוחות אויב: רגלים, פרשים ואוניות. בכל מקום בו הם התרכזו, מה ששיפר את אפקטיביות ההתקפה.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תותחי שדה גרמניים שנתפסו על ידי ה- NZEF הוצגו בלונדון, 1918

עם התפתחות הארטילריה, כמעט כל התותחים בכל סדר גודל היו מסוגלים לנוע במהירות מסוימת. למעט יוצאים מן הכלל, אפילו כלי המצור הגדולים ביותר הפכו לניידים בכביש או ברכבת בתחילת מלחמת העולם הראשונה, האבולוציה נטתה לכיוון נשק קטן יותר עם ניידות מוגברת.

בצבא הבריטי, תותח השדה היה על פי רוב בקוטר 4.5 סנטימטרים, תותחים בקוטר גדול יותר הגדרו כבינוניים והתותחים הגדולים הגדרו ככבדים. התותח הגדול ביותר (להבדיל מהוביצר) היה בקוטר 5.5 אינץ '(140 מ"מ).

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת מלחמת העולם השנייה, תותח השדה תפקד כתותח ארוך טווח שיורה בזווית נמוכה יחסית, בניגוד להוביציר שיכול לירות בזוויות גבוה יותר. לתותחי השדה לא הייתה מטרה מוגדרת. בשלבים המאוחרים של מלחמת העולם השנייה, התותח הנפוץ במלחמה היה הוביצר בקוטר של 105 עד 155מ"מ, או בתצורת תותח נגד טנקיים/שדה שמהירות הלוע שלו הייתה מספיק גבוהה לשימוש בשני התפקידים. תותחי השדה הנפוצים ביותר במלחמה היו:

  • תותח בריטי בקוטר 5.5 אינץ
  • לונג טום האמריקאי בקוטר 155 מ"מ, פותח מנשק צרפתי ממלחמת העולם הראשונה
  • BS-3 הסובייטי - פותח מתותח ימי ותוכנן להיות נשק נגד טנקים
  • ZiS-3 הסובייטי בקוטר 76 מ"מ. היה אחד מתותחי השדה המיוצרים ביותר במהלך המלחמה, יוצרו למעלה מ-103,000 יחידות . ה- ZiS-3 יכול היה לירות אש ישירה נגד כלים משוריינים, אש ישירה לסיוע לחי"ר וירי עקיף נגד מטרות רחוקות.

שנות השישים והשבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השישים ועד סוף שנות השבעים צבא ארצות הברית השתמש בתותח לטווח רחוק : התותח המתנייע M107 175 מ"מ. ה M107 היה בשימוש נרחב במלחמת וייטנאם והוכיח יעילות בדו-קרב תותחים עם כוחות צפון וייטנאם. הוא נחשב לכלי שדורש תחזוקה גבוהה והוצא משירות בארצות הברית לאחר תקלות רבות של סדיקת קנה. ייצור ה- M107 נמשך עד 1980. התותח נמצא בשימוש הצבא הישראלי. כלים נוספים היו בעבר בשימוש צבא העם של וייטנאם .

העידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

התותח הקטן והנייד הוחלף על ידי המרגמה הניידת, שהחליפה את כל הכלים הקטנים מ-100מ"מ. תותחי הוביצר משמשים לטווח הבינוני, בקוטר נאט"ו 105- 155 מ"מ או בקוטר רוסי של 152מ"מ. כדוגמת ההוביצר L118 105 מ"מ שמשמש לתמיכה בחי"ר ושריון בטווחים בהם מרגמות אינן יעילות. בטווח הארוך משתמשות רקטות, טילים ומטוסים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תותח שדה בוויקישיתוף