תחנת אווטובו
 | |
| מידע על הבנייה | |
|---|---|
| חנוכת התחנה |
15 בנובמבר 1955  |
| אדריכל |
Evgeny Levinson |
| מיקום | |
| מדינה |
 רוסיה |
| קואורדינטות | 59°52′02″N 30°15′41″E / 59.867325°N 30.261352777778°E |
| תחנות סמוכות |
Leninsky Prospekt, Kirovsky Zavod |
| מידע על התחנה | |
| רציפים |
2 |
| קווים העוברים בתחנה |
Line 1 |
| קוד התחנה |
АВ |
|
(למפת סנקט פטרבורג רגילה)   תחנת אווטובו | |
  | |
אווטובו (ברוסית: А́втово) היא תחנה ברכבת התחתית שנמצאת בדרום-מערב סנקט פטרבורג ברובע קירוב בשדרות סטצ'ק.[1]
על פי דעת ההיסטוריונים מקורו של השם הוא בשמו של האזור שהיה פרוור עתיק של סנקט פטרבורג.
מבנה התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אווטובו הייתה התחנה הסופית של מקטע הבניה הראשון של הקו מספר 1 של הרכבת התחתית בלנינגרד ותוכננה על ידי האדריכל יבגני לוינסון. התחנה נפתחה ב-15 בנובמבר 1995 ביחד עם שבע תחנות נוספות שיצרו יחד את קו מטרו מספר 1.[2]
זוהי אחת מהתחנות היפות של שלב הבנייה הראשון. התחנה מעוטרת בשורת עמודים מקושטים בלוחות זכוכית והאור המוחזר מהן יוצר אפקט של זוהר כאילו מגיע מתוך העמוד. אולם במשך שנות הפעילות הולך אפקט זה ומאבד מזוהרו. בשל מספר סיבות, חלק גדול מהנורות בנברשות אינו עובד והשלטונות אינם תמיד מקפידים על החלפת הנורות הפגומות. במסגרת המעבר מנורות החשמל לנורות LED חסכוניות יותר האור שנובע מהן מאיר את העמודים באור ישיר שמעמעם מאוד את אפקט הזוהר שהיה אופייני לעמודים אלו להם קודם לכן.[3]
התחנה נבנתה בסגנון מונומנטלי שייצג את התגלמות רעיון גדולתה ועוצמתה של המדינה הסובייטית. הנושא המרכזי של כל המוטיבים שבמבנה התחנה הוא הגנת לנינגרד בעת המצור על לנינגרד (כיום סנקט פטרבורג). האדריכלים יבגני לבינסון וגרושק ניסו להעביר רעיון זה בקומפוזיציה של החדרים הפנימיים בתחנה.
דלפק המכירות של התחנה הוא רחב ידיים יותר מאשר כל תחנה אחרת. הכיפה הגבוהה שמתרוממת מגג התחנה, יוצרת רושם של הדרת כבוד חמורה. בסיס הכיפה מעוטר בחגורה המפארת גבורה צבאית והדר, ועליה הכתובת: "מגנים אמיצי לב של לנינגרד בקרבות שהגנו על העיר בגבורה לתפארת הדורות". בהתאם לנושא זה העיטורים בתחנה על הנברשות, המנורות והסבכות מקושטות כולן בעלי אלון, ברומחים, חרבות ומגנים מוזהבים שהם כולם סמלים מסורתיים של גבורת הקרב.
באזור התחנה התחתית בעומק האדמה נמצאת שכבת חימר מתקופת הקמבריום. באתר התחנה עצמה השכבה מתקרבת לפני הקרקע, לפיכך טכניקת החפירה של התחנה נעשתה בשיטת "חפירה וכיסוי" (Cut & Cover) שבה נחפר בור בקרקע שבו מונחים היסודות והרצפה ולאחר מכן מורכב מעל הבור המבנה בקירוי בטון.
הירידה לתחנה נעשית בעזרת גרם מדרגות רחב מסומן בשיש אדום.
התקרה השטוחה נתמכת על ידי 46 עמודים, המרכזיים מקושטים בשורות ספירליות של תבליטי זכוכית. המקנים למקום תפארת חגיגית. אפשר לראות בכל עמוד רצועה מוזהבת שמטרתה איננה עיטורית אלא נדרשת מעצם העובדה שמתחת לזכוכית העמוד בנוי מבטון.
לוחות הזכוכית עצמם עשויים מזכוכית שקופה ומנצנצת כמו זכוכית קריסטל. אולם עמוד הבטון מתחת ללוחות אינו משתקף דרכן. זה לא היה מבצע קל שכן נדרשו מציפוי הזכוכית תכונות סותרות להחזיר אור ולא להיות שקופה. בשלב הניסוי בבית החרושת לאמנות הזכוכית בלנינגרד ניסו המהנדסים והאדריכלים להצליל את הזכוכית היצוקה כדי למנוע את שקיפותה, אולם ללא הצלחה. הפתרון היה נעוץ בשינוי המוקד האופטי של הזכוכית. רעיון שנהגה על ידי פרופסור לפיזיקה גרשוני. הפרופסור הצביע על העובדה שכאשר לוח הציפוי אינו מעוצב בצורה חלקה, אלא מכוסה בקישוטים מקומרים בזווית של 80 מעלות, האפקט ניתן לביצוע והזכוכית אינה שקופה אבל מחזירה אור. תחת תנאים אלו נוצר אפקט אופטי מקורי. האור מוחזר משטח הפנים לפני שקרן האור מגיעה לבטון ושקיפות הזכוכית נעלמת, כיוון שכך כאשר מסתכלים על העמוד איננו רואים את המבנה מתחת לזכוכית וכל העמוד נראה כמונוליט של זכוכית.
שאר העמודים מכוסים בלוחות שיש לבן שעל פי התוכנית היו אמורים להיות מוחלפים גם הם בעתיד על ידי לוחות הזכוכית. אולם תוכנית זו מעולם לא יצאה לפועל.
בקצה התחנה מתנשא קיר מוזאיקה שנעשה על ידי האמנים ורונצקי וסוקולוב. בו נראית דמות אישה ועל כתפה תינוק ושניהם כביכול משולבים בתוך הרקע האדום של סערת המלחמה. על הסרט המופיע בתמונה נכתב "שלום לעולם".[4]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
עיטורי רומחים וחרבות מוזהבים בתחנת אווטובו סנקט פטרבורג -
עמוד מצופה זכוכית בתחנת אווטובו סנקט פטרבורג -
קיר ה"ניצחון" עשוי אבני פסיפס בתחנת אווטובו סנקט פטרבורג
