דיודה פולטת אור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיודות אור בשלושת הצבעים הבסיסיים

דיודה פולטת אור (LED - Light-Emitting Diode) היא דיודה אשר בעת מעבר זרם חשמלי דרכה פולטת אור בספקטרום צר. דיודות מסוג זה הן הרכיב העיקרי בנורות לד, והן נמצאות גם בטלפונים סלולריים, בצגי טלוויזיה וצגי מחשב מסוימים, ובמכשירים אחרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצוגת נורות לד במחשבון משנת 1978. הספרות הוגדלו משמעותית על ידי שימוש בעדשות בגלל העוצמה הנמוכה של האור

ב-1957 דיווח רובין בראונסטין (Rubin Braunstein), עובד RCA, על גילוי פליטת אור אינפרא אדום ממוליך למחצה מסוג גליום ארסניד.

ב-1962 רשמו שני חוקרים מחברת טקסס אינסטרומנטס פטנט על פיתוח דיודה פולטת אור אינפרא-אדום, שהתבססה על התרכובת. דיודות פולטות אור בספקטרום אינפרא אדום משמשות עד היום בהתקני שלט-רחוק. באותה שנה פותחה דיודה הפולטת אור אדום, וב-1972 דיודה הפולטת אור צהוב. הייצור שלהן החל בשנות השישים, בתחילה בצבע אדום, ובמחיר יחסי גבוה. דיודות אלו פלטו אור חלש יחסית, שהתאים בעיקר לשימוש כנורות בקרה וחיווי למכשור חשמלי, שעונים ומכשירים אחרים, אך לא לתאורה. בהמשך פותחו גם דיודות אור בצבעים אחרים, ומחירן הוזל מאוד.

עד שנות השבעים ניתן היה לייצר דיודות אור בצבעים ירוק, אדום, תת אדום, כתום וצהוב. כיום, עם ההתפתחות הטכנולוגית, ניתן לייצר דיודות שיפלטו אור בצבעי התחום הנראה, בתחום התת-אדום ובתחום העל-סגול. כדי לייצר אור לבן, נדרש היה פיתוח של לד לאור כחול[1]. ב-1972, הרב מארושקה וואלי רהינס מאוניברסיטת סטנפורד, פיתחו לראשונה דיודה פולטת אור בצבע כחול מסוג גאליום ניתריד[2][3], אולם עוצמתה הייתה נמוכה מאוד. בשנת 1990, פותחו דיודות אור כחולות מסוג צורן קרביד שאפשרו לייצר דיודות RGB[4][5]. אולם רק עם פיתוח דיודות פולטת אור כחולות בבהירות גבוהה ביפן בתחילת שנות התשעים על ידי שוג'י נאקאמורה, הירושי אמאנו, ואיסאמו אקסאקי, התאפשר לקראת סוף העשור פיתוחן של דיודות פולטות-אור לבנות, המורכבות מדיודה כחולה וציפוי זרחני צהוב שיוצרים ביחד אור לבן, בעוצמה מספקת כדי לשמש לתאורה, ולייצור של נורות לד שיחליפו את נורות הליבון הוותיקות. למרות היתרונות העיקריים שיצרני התאורה טוענים על נורות אלה, שהם ניצולת האנרגיה הגבוהה ואורך חיים משוער שיכול להגיע ל-60,000 שעות פעולה, בפועל רבות מהנורות ה-LED מסיימות חיים כבר אחרי מספר שנים בודדות[6][7][8], ועוצמת אורן חלשה ממה שהיצרן מצהיר.

למרות ששוג'י נאקאמורה, הירושי אמאנו, ואיסאמו אקסאקי אינם אלו שהמציאו את ה-LED הכחול, אלא אלו שתרמו להפיכתו למוצר מסחרי (כמו שתומאס אדיסון לא המציא את הנורה החשמלית), הם זכו בפרס נובל לפיזיקה לשנת 2014 על המצאת ה-LED הכחול[9]. זהו הפיתוח הראשון בהיסטוריה בתחום התאורה שזוכה להכרה על ידי פרס נובל. מדענים אחרים שעסקו בפיתוחים לא פחות חשובים (ואולי אף יותר חשובים מהמצאת ה-LED הכחול) בתחום התאורה (כדוגמת תומאס אדיסון שהפך את התאורה החשמלית לנחלת הכלל [פיתוח יותר חשוב מה-LED הכחול]) מעולם לא זכו בפרס נובל. כמו כן, זהו גם הפיתוח הטכנולוגי הראשון בהיסטוריה שזוכה להכרה על ידי פרס נובל, שאיננו כולל פרס בתחום הטכנולוגיה (הפרס המקביל לנובל בתחום הטכנולוגיה הוא פרס טכנולוגיית המילניום [באנגלית: Millenium Technology Prize]).

עקרון הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיודות פולטות אור מסוגים שונים

ה-LED היא דיודה בעלת תכונות ייחודיות. בדומה לדיודה רגילה, הדיודה פולטת האור כוללת מוליך למחצה, שייחודו בפליטת אור לא קוהרנטי. ספקטרום האור נקבע בהתאם לתרכובת המוליך למחצה. המוליך למחצה שבדיודה עבר זיהום על מנת ליצור בו צומת p-n. בדומה לדיודה סטנדרטית, הזרם החשמלי ב-LED יזרום בממתח קדמי מצד ה-p לצד ה-n, אך לא יזרום בכיוון ההפוך כאשר הדיודה בממתח אחורי. נושאי מטען (אלקטרונים וחורים) יסחפו אל תוך הצומת כתוצאה מהממתח הקדמי שמופעל על הדיודה. ברגע שאלקטרון יפגוש חור, הוא יאבד מהאנרגיה שלו וייפול למצב אנרגטי נמוך יותר.

המיוחד ב־LED לעומת דיודה סטנדרטית, הוא שישנו פער אנרגטי ישיר בין נקודת השיא האנרגטית בפס הערכיות לבין השפל האנרגטי בפס ההולכה של המוליך למחצה. משמעות הפער האנרגטי הישיר היא שהאלקטרון יכול ליפול מפס ההולכה לפס הערכיות תוך כדי שימור התנע שלו ופליטת פוטון בעל אנרגיה המתאימה לפער אנרגיה זה - כלומר הדיודה תפלוט אור כשהיא נמצאת בממתח קדמי.

שימושים ב־LED[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיודות פולטות אור הן הרכיב העיקרי בנורות לד.

רמזור מופעל בתאורת LED
פנסי LED של מכונית אאודי A4

פעולה תקינה של ה-LED תלויה מאוד בטמפרטורה שבה היא נמצאת, דבר שמהווה את אחד מחסרונותיה.

בטמפרטורה גבוהה מדי, אורך חיי ה-LED מתקצר והבהירות יורדת. עם זאת בטמפרטורה נמוכה מאוד, עוצמת הבהירות של ה-LED עולה ואורך החיים גדל. ניתן לנצל יתרון זה להתקנת תאורת LED במקררים ובמקפיאים.

יתרונות של השימוש ב-LED[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספקטרום האור הנפלט על ידי ה־LED הוא צר, ולכן אין צורך במסננים נוספים על מנת לקבל ספקטרום ספציפי. יתרון זה משמעותי במיוחד בשימוש כמו ברמזורים, אורות במה ופנסי בלימה ואיתות ברכב.
  • עמידות מכנית למכות, זעזועים, בניגוד לנורות רגילות.
  • אורך חיים - בשימושים של מתח נמוך כמו פנסי כיס ועוצמה נמוכה כמו נוריות חיווי, אורך חיי ה-LED יכול להגיע ל-25,000-100,000 שעות עבודה. בשימושי תאורה כללית, אין עדיין הוכחות לאריכות חייו של ה-LED, בשל צעירות הטכנולוגיה בתחום זה (הטכנולוגיה נכנסה לשימוש מסחרי רק בתחילת העשור הנוכחי)[10].
  • ה-LED אינו חדל מלפעול באופן חד ופתאומי כמו נורת להט, אלא מספק פחות ופחות אור לאורך זמן.
  • נצילות אורית גבוהה של עד כ-100 לומן לוואט.
  • התחממות גבוהה ביחס לגודלו אך אינה משמעותית במגע.
  • הזמן הדרוש להביא את ה־LED להארה יכול להגיע למיקרו שניות. לשם השוואה, לנורת להט דרוש זמן של עשירית שנייה, ולנורה פלאורוסנטית דרוש זמן של חצי שנייה.
  • כיוון שהספקטרום שלו צר סרט, ה-LED נוח בשימושים צבאיים מכיוון שהוא לא נראה באמצעים מגבירי אור כוכבים.

חסרונות של השימוש ב-LED[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תפוקת אור נמוכה בהשוואה לנורות פריקה (בשימושים של תאורת כבישים ורחובות, וכן תאורת הצפה).
  • סינוור רב ביחס לסוגים אחרים של נורות חשמליות (בשימושי תאורה כללית).
  • רגישות גבוהה לתנאי חום גבוהים (למשל בתאורת פנים של תנורי אפייה), המתבטאת בירידה דרמטית בנצילות האורית וקיצור אורך חיי ה-LED.
  • חוסר עמידות בתנאי לחות קיצוניים.
  • ריבוי חומרים ומתכות רעילות שאין בנורות מסוגים אחרים כמו עופרת, גאליום, אבץ ועוד, לייצור נורת ה-LED והמעגל הדרוש להפעלתה, דבר שמגביר את הזיהום בשעת ייצור נורות ה-LED ובמיחזורן כמו גם בהשלכתן, על פני סוגים אחרים של נורות[11]
  • ספקטרום האור של ה-LED הלבן, מרוכז מאוד בכחול ביחס למקורות תאורה מלאכותיים אחרים, עקב שימוש בדיודה כחולה וזרחן צהוב או כתום ליצירת האור הלבן, דבר שיכול למנוע את ייצור המלטונין, וכתוצאה מכך להפרעות שינה.
  • חוסר מודולריות בגופים עם דיודות LED שיכול לקצר את אורך החיים שלהם: מכיוון שה-LED הוא רכיב במעגל מודפס, בהשוואה לנורה חשמלית, שהיא רכיב במעגל חשמלי רגיל, אין אפשרות להחליף דיודות בגוף תאורה עם LED (שמהווה חלק מהגוף עצמו ואיננו בר החלפה) לעומת עם נורה חשמלית (שמהווה מקור אור בר החלפה). משמעות הדבר הוא שגוף תאורה שמבוסס על LED יחזיק עד שהדיודות שבו יסיימו חיים ואז יושלך, לעומת גוף תאורה שמבוסס על נורות חשמל, שיכול להמשיך להחזיק לאורך זמן, גם לאחר שהנורה שלו סיימה את חייה, ע"י החלפתה לנורה חדשה.

מיחזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב היותה של נורת ה-LED, מוצר אלקטרוני כמו כל מוצר אלקטרוני אחר, היא מכילה רכיבים אלקטרוניים שמכילים מתכות רעילות מאוד שחדירתן למי התהום יכולה לגרום אף יותר נזק לסביבה וזיהום קרקע ומים מאשר הכספית בנורות פלאורוסצנטיות. כמו כן, המוליכים למחצה שנעשה בהם שימוש בנורות ה-LED, גם כן רעילים ומזיקים לסביבה בעת השלכת הנורות. לכן אין להשליך את הנורות יחד עם שאר האשפה, אלא לפנות אותן למיחזור אלקטרוניקה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיודה פולטת אור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]