תיאודור הרצל (אוניית מפרשים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תיאודור הרצל
"תיאודור הרצל", לטביה, 1937 (באדיבות ארכיון מכון ז'בוטינסקי בישראל)
תיאור כללי
סוג אונייה אוניית מפרשים
ציוני דרך עיקריים
הושקה 1909 בטאלין, אסטוניה
נתונים כלליים
תפוסה 400 טון (בערך)
אורך 101.4 רגל (30.90 מטר)
רוחב 26.9 רגל (8.20 מטר)
גודל הצוות כ-20 איש
מספר תרנים שלושה
גובה התרנים 103 רגל (31.40 מטר)
שטח המפרשים 700 מ"ר
צורת הנעה עשרה מפרשים

תיאודור הרצל הייתה ספינת האימונים הראשונה להכשרת ימאים יהודים בימאות מעשית, ושימשה להכשרת בני נוער מתנועת בית"ר בריגה (לטביה) בשנות ה-30 של המאה ה-20.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר המאמץ של כל התנועות הציוניות התמקד בראשית המאה העשרים בהכשרת בני הנוער בעבודת אדמה, כי הדוקטרינה החלוצית גרסה באותה עת שהגשמת הציונות תושג על ידי חידוש הקשר של העם לאדמתו בארץ ישראל.

ביוזמתו של ירמיהו הלפרן הוקמה ב-1931 מחלקה ימית בבית"ר, ששמה לה למטרה לקדם את ההכשרה הימית של הנוער העברי בתפוצות. בבסיס היוזמה עמדה החשיבות האסטרטגית, הכלכלית והביטחונית של שליטה בים עבור המדינה העומדת לקום בארץ ישראל.

בשני מרכזים באירופה החלה הכשרת הצעירים היהודים: בצ'יוויטווקיה שבאיטליה הוקם בית ספר ימי להכשרת קציני ים ואילו בריגה שבלטביה החלו בהכשרת מלחים בעבודת ימאות מעשית.

רכישת אוניית האימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלה הצטרפו צעירים יהודים בלטביה לדייגים מקומיים ואחרים החלו לפעול במסגרת מועדון היכטות במקום. בשנת 1934 גם נפתח קורס ניווט ימי בקן בית"ר בריגה. עם זאת, לאחר שהתברר שאין די בעבודות הדיג ובפעילות במועדון היכטות כדי להכשיר ימאים, הוחלט לקנות ספינה שתשמש כאוניית אימונים. ביולי 1935 נרכשה בטאלין שבאסטוניה ספינת מפרש בת 26 שנים שנבנתה שם בשנת 1909. נראה שברכישת הספינה היה מעורב איש-ים לא-יהודי שאף סייע בהכשרתם הימית של צעירי בית"ר בלטביה.

הספינה שנרכשה הייתה אוניית מפרשים של 400 טון, שהייתה בנויה מעץ אורן. אמצעי ההנעה היחיד שלה היו עשרה מפרשים בשטח כולל של כ־700 מ"ר, שהיו מחוברים לשלושה תרנים מרכזיים ומוט חרטום שהתנשאו לגובה של יותר משלושים מטרים. הספינה הפליגה בעזרת המפרשים בלבד והמנוע היחיד על סיפונה היה מנוע עזר קטן (של שישה כוחות סוס) ששימש להרמת העוגן ולהפעלת מנופי המטען.

עם הגעת האונייה לריגה, שונה שמה, והיא נקראה "תיאודור הרצל". השם נכתב באותיות שחורות על שני צידי החרטום ובחדר האוכל הוצב פרופיל עשוי שיש של חוזה מדינת היהודים. הספינה הפליגה בדגל לטביה אך בירכתיה התנוסס דגל כחול ולבן.

בדוח שנשלח מריגה למחלקה הימית של בית"ר נכתב:

ברכשנו את "תיאודור הרצל" ובקביעת תוכנית האימונים היינו מודרכים על ידי העקרונות האידיאולוגיים שדגלנו בהם: לממלכה העברית בארץ ישראל יהיו דרושים ימאים. לא רק רבי חובלים, אלא גם רבי מלחים ויורדי ים רגילים. רק מי שיתחיל את הכשרתו הימית 'מאל"ף' יכול להיות ימאי וקברניט הראוי לשמו.

ירמיהו הלפרן, תחית הימאות העברית, עמוד 223-222

פעילות האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות הספינה כלל בתחילה ארבעה לטבים לא-יהודים (רב החובל, הקצין הראשון, רב המלחים והטבח). שאר אנשי הצוות, כחמישה עשר במספר, היו כולם חניכי בית"ר. במשך הזמן גם תפקיד רב המלחים עבר לידי הימאים היהודים, ששוחחו בעברית על הסיפון.

מיד לאחר הגעתה עלתה על הספינה קבוצת החניכים הראשונה של בית"ר, חניכי קורס הניווט שנפתח ב-1934. לפחות לחלק מהם כבר הייתה תעודת ימאי של השלטונות הלטביים.[1] במשך כמה שבועות הכינו רב החובל ורב המלחים את הימאים העבריים להפלגות, ובכלל זה הם למדו: (א) את התפקידים השונים שעל כל אחד לבצע בעמדתו בזמן התמרונים השונים שעל האונייה לבצע, בהתאם למצב הים והרוח; (ב) את אופן ההעלאה וההורדה של המפרשים; (ג) כיצד לטפס על התרנים כדי לטפל במפרשים העליונים; (ד) את אופן קשירת האונייה לרציף; (ה) וכיצד לבצע עבודות תחזוקה שונות ובהן, גירוד וצביעה, תיקון מפרשים, וטיפול בחבלים.

ב-1 בספטמבר 1935, יצאה ה"תיאודור הרצל" להפלגתה הראשונה כאוניית אימונים של ימאים יהודים, חניכי בית"ר בלטביה. אחד החניכים תיאר את עזיבת הנמל כך:

[התיאודור הרצל] חצתה את הקו המפריד בין שני המצופים המסמנים את היציאה מהנהר[2] אל הים הפתוח ... רוח גבית ערה מילאה את כל מפרשיה, היא נטתה קלות על צידה, חצתה את הגלים בקלות ויצאה לדרכה הראשונה ... הספינה הגדולה קיבלה תאוצה והגבירה מהירות לכיוון האופק. הרגשנו שיחד עם החוף ההולך ונמוג מאחורינו עזבנו גם את המאה העשרים, ונזרקנו אחורה בזמן לעידן ספינות המפרש של מגלי ארצות בלתי ידועות. ספינה מוזרה זו, שלא שייכת לשום מקום ולשום זמן, ועליה צוות אנשים עם חלום על צי שעוד לא קם, של מדינה שעוד לא נולדה, הייתה בעצם הצעד המעשי הראשון להגשמתו.

חיים רפאלי, "הפלגת בכורה של ה'תיאודור הרצל', ספינת האימונים הראשונה לימאים יהודים".

הפעילות על סיפון ה"תיאודור הרצל" התנהלה בשתי משמרות, האחת בראשות רב החובל והשנייה בראשות הקצין הראשון. כל אחד מאנשי המשמרת מילא את תפקיד ההגאי במשך שעה, ובשעות הלילה גם את תפקיד הצופה בחרטום. שאר אנשי המשמרת עסקו בעבודות ימאות שונות – טיפול במפרשים, בעוגנים, במדידת מהירות ההפלגה ועומק המים, בשאיבת מי ים שחדרו לספינה וכדומה. בימים שבהם היה הים שקט, עסקו אנשי המשמרת גם בתיקון מערכת המפרשים, בעבודות תחזוקה שונות ובניקוי הספינה.

כל חניך קיבל את הכשרתו במשך שתי עונות, דהיינו במשך שנים-עשר חודשים שבהם היה עליו להשתתף בכל הפלגות הספינה, בעבודות התחזוקה, וכן בעבודות הטעינה והפריקה בנמלים. היו מקרים שבהם הטעינה והפריקה נעשו בידיים, לאחר שמנוע העזר להרמת המטענים התקלקל. השעות החופשיות בהפלגה או בנמלים נוצלו ללימודים תאורטיים.

במהלך שנות פעילותה התמודדו החניכים גם עם סערות, שבחלקן היו קשות מאוד: הצוות כולו נאלץ לעבוד ברציפות בכל שעות היום והלילה כדי לשאוב מי ים שחדרו לספינה, לתקן מפרשים שנקרעו ברוח ובכמה מקרים אף לזרוק לים חלק מהמטען, כדי להציל את האונייה מטביעה. במיוחד ציינו החניכים את הקושי והסכנה בטיפוס על התרנים או בהליכה על מוט החרטום בעת הסערות.

רבי החובלים של ה"תיאודור הרצל" פקפקו בהתחלה ביכולתם של החניכים. "זאת אינה מלאכה יהודית", טען אחד מהם, אבל לאחר חודשים אחדים שינה את דעתו. החניכים היהודים עמדו בכל המשימות כאילו היו ספנים מנוסים. רב חובל אחר ביטא את הערכתו במילים אלה: "עם ספנים כאלה מוכן אני להפליג מעבר לאוקיינוס".[3]

בתחילת 1939 נשלח אליהו בן חורין לשוודיה במטרה לגייס כספים לקניית אונייה אחרת, שתחליף את ה"תיאודור הרצל" כאוניית אימונים להכשרת הימאים היהודים בים הבלטי, אבל מלחמת העולם השנייה, שפרצה בשנה זו, טרפה את הקלפים.

כדי לממן את פעילותה של ה"תיאודור הרצל", עסקה הספינה בהובלת מטענים בין נמלי הים הבלטי. במהלך ארבע שנות פעילותה פקדה האונייה 27 נמלים בתשע מדינות, עברה 9,146 מיילים ימיים והעבירה 7,300 טון סחורות.

החניכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החניכים שהוכשרו על גבי ה"תיאודור הרצל" היו ברובם צעירים ממשפחות אמידות, בחלקם סטודנטים. על ה"תיאודור הרצל" הם לא רק למדו, אלא קיבלו על עצמם את כל תפקידי צוות הספינה, ואף התנדבו לשמש כסבלים וכסוורים.

במהלך שנות הפעילות הוכשרו על ה"תיאודור הרצל" 42 חניכים, אבל רק 20 מהם קיבלו תעודת גמר. 15 אחרים עזבו לפני תום תקופת ההכשרה, ושבעה לא עמדו בדרישות.

לפחות שישה מהבוגרים המשיכו לבתי ספר ימיים והוסמכו כקציני ים. חלק מהם למדו בבית הספר הימי בלטביה, שאחד מתנאי הקבלה אליו היה ניסיון ימי של תשעה חודשים מהם ארבעה על אוניית מפרשים. ארבעה אחרים — יאיר אגנוס, משה אידלמן, זאב קור וחיים רפאלי — המשיכו לקורס של בית"ר בבית הספר הימי בצ'יוויטווקיה. עם הגעתם לאיטליה הם מונו לתפקידים אחראיים באונייה "שרה א'", ששימשה שם את בית הספר. המינוי עורר קנאה והתמרמרות בין שאר התלמידים שהגיעו לצ'יוויטווקיה מ-15 ארצות, אך התקבל מתוך הכרה ברורה שהחניכים שהפליגו על ה"תיאודור הרצל" כבר היו ימאים מושלמים בהגיעם לאיטליה.

התהודה לפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעתם של מלחים יהודים בנמלים השונים לאורך חופי הים הבלטי עוררה עניין רב בקרב הציבור הרחב בכלל ובקרב הקהילות היהודיות בפרט. עיתונים במדינות שונות הקדישו מאמרים לספינה ולצוותה. בכמה מדינות, ובהן לדוגמה שוודיה, נערכו ביקורים של הקהל הרחב על ה"תיאודור הרצל" ואנשי צוותה הוזמנו לביקור גומלין על אוניות הצי השוודי. הופעתם של המלחים העברים במדיהם הצחורים, שעליהם סמל המנורה ועוגן שזורים זה בזה, עוררה בקהילות היהודיות התרגשות רבה, בעיקר בקרב בני הנוער. המלחים הוזמנו להתארח בבתיהם של יהודים מקומיים ואלה בתורם התארחו על הספינה.

בלוח השנה שהוציאה קרן תל חי בשנת ה'תשצ"ז, נכתב כי:

הקהילות היהודיות בנמלים בהם ביקרה "תיאודור הרצל" גאות בהופעתם של מלחי "תיאודור הרצל". הן מראות התעניינות רבה בספינת האימונים, והימאים העברים הצעירים מתקבלים בכל מקום עגינתה של ספינתם בהתלהבות ובתרועות שמחה. העיתונות מלאה תשבחות, ולא רק הקהילה היהודית, אלא כל תושבי הארצות בהם מבקרת הספינה, לרבות החוגים הרשמיים של השלטונות, מפגינים אהדה והבנה רבה כלפיהם.

בית"רים צעירים אלה, אשר החליטו להקדיש את חייהם לים, הם סמל של התחיה הלאומית העברית: פניהם השזופים ברוח השמש, גופם האיתן, תלבושתם הנאה, שעליה מתנוססים מנורה ועוגן שזורים יחדיו, תאיהם המקושטים בתמונותיהם של גיבורי ומנהיגי הציונות: תרומפלדור, ז'בוטינסקי —, כל אלה מעוררים בך את האמונה בניצחון הסופי של שאיפותינו הלאומיות, והנך נזכר, בלי משים, בדברי הרצל: "אם תרצו אין זו אגדה".

ירמיהו הלפרן, תחית הימאות העברית, עמוד 227

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ירמיהו הלפרן, תחית הימאות העברית, הוצאת הדר, תשכ"א (במיוחד פרק ח': "ההכשרה הימית המקצועית של בית"ר לטביה")
  • חיים רפאלי, "הפלגת בכורה של ה'תיאודור הרצל', ספינת האימונים הראשונה לימאים יהודים", בעיתון הפנימי של מעון הרופא במוצא עילית, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים רפאלי, "הפלגת בכורה של ה'תיאודור הרצל', ספינת האימונים הראשונה לימאים יהודים"
  2. ^ הכוונה לנהר דאוגבה שמוצאו אל הים הוא בריגה
  3. ^ ירמיהו הלפרן, תחית הימאות העברית, הוצאת הדר, תשכ"א, עמוד 224