תכנון מערכתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח שמתאים יותר להרצאה או לספר הדרכה ולא לערך אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

תכנון מערכתי היא תאוריה הטוענת כי תכנון עירוני צריך להיעשות מתוך הבנה מעמיקה של הרבדים השונים של המקום אותו באים לתכנן, על כל סוגי התשתיות השונות הנמצאות בו - פיזיות, טבעיות, חברתיות וכלכליות - ומתוך התחשבות בהקשרים השונים ביניהם. נקודת המוצא של התאוריה היא כי תכנון מסוג זה הוא תכנון עמיד יותר לטווח ארוך, מותאם ספציפית למקום ולתושביו, ואף מאפשר גמישות רבה יותר מתכנון רגיל.

תכנון מערכתי מבוסס על הבנות הנגזרות מתאוריות כגון: חשיבה אקולוגית, תאורית המערכות, ומדעים מורכבים. כולן מתארות כיצד מערכת מורכבת המאפשרת יחסי גומלין בין מרכיביה השונים היא, לאורך זמן, גמישה ועמידה יותר ביחס לשינויים פנימיים וחיצוניים.

ישנו קשר ישיר בין תכנון מערכתי לבין תכנון קהילתי ושיתוף הציבור בתכנון, כמו גם לתכנון אסטרטגי. תכנון מסוג זה, המאפשר לשתף בעלי עניין ותושבים כבר מהשלבים הראשונים של תהליך התכנון, יעודד פיתוח בר-קיימא המותאם למקום הספציפי ולאנשיו לאורך זמן. השקעה בתכנון מערכתי היא כדאית כי היא מעודדת שיתופי פעולה מסוגים שונים וחוסכת הרבה משאבים לאורך זמן.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישום תאוריות מערכתיות בסוגיות תכנוניות נעשה בעבר, באופנים שונים, על ידי תאורטיקנים ואדריכלים, כגון:

  • מייקל היו - בחינת ההקשרים בין העיר לתהליכים טבעיים
  • ג'יין ג'ייקובס - בחינת ההשלכות המערכתיות של ציפוף עירוני מבחינה חברתית וקהילתית
  • איאן מקהרג - מחקר אודות ההשלכות של מערכות טבעיות על תכנון ערים
  • ביל הילייר - בחינת ההשלכות המרחביות של אינטראקציות מערכתיות בין אנשים למרחב העירוני
  • מייקל באטי - בחינת מודלים ממוחשבים כדי לבחון תהליכי אינטראקציה מורכבים במרחב העירוני
  • ג'ון הבראקן - מחקר אודות היחסים המורכבים בין פוליטיקה וחברה למרחב הפיסי העירוני
  • יובל פורטוגלי - מחקר אודות העיר כתופעה של ארגון עצמי

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Batty, M. (2013). The new science of cities. The MIT Press.
  • Habraken, N. J. (2000). The structure of the ordinary. Cambridge: MIT Press
  • Hillier, B, Hanson, J.(1989). The social logic of space. Cambridge University Press.
  • Hough, M. (1995). Cities and natural processes. London: Routledge.
  • Jacobs, J. (1961). The death and life of great American cities. New York: Random House.
  • McHarg, Ian (1997). "Natural factors in planning." in Steiner, R. (ed.) The essential Ian McHarg: Writings on design and nature. London: Island Press