תכנון סביבתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תכנון סביבתי מכיל ראייה אינטגרטיבית ורב תחומית של נושאי איכות הסביבה השונים. נושאים אלה באים לידי ביטוי הן במערכת תכנון שימושי הקרקע בוועדות התכנון והבנייה ברמות השונות, והן בהטמעת תפיסות סביבתיות במדיניות הממשלה וברשויות המקומיות.

הקרקע היא משאב במחסור במדינת ישראל. כתוצאה מכך, תכנון שימוש הקרקע הנו תהליך הדורש ראייה מערכתית של המרכיבים השונים ויחסי הגומלין ביניהם.

הכללת שיקולים סביבתיים בשלבים הראשונים של התכנון, אמורה למנוע ו/או לצמצם יצירת קונפליקטים סביבתיים, ולחסוך משאבים וזמן יקר בהליכי התכנון ואישור תוכניות.

שילוב שיקולים סביבתיים בשלבים המוקדמים של תכנון תעסוקה, נופש, מגורים ועוד, מאפשר בחירת חלופות טובות עבור היזמים והציבור. ראייה אינטגרטיבית הרגישה לזיקות ההדדיות שבין הצרכים המתגברים, ולהשפעות החברתיות, הכלכליות והסביבתיות של פיתוח מואץ, היא האתגר העומד בפני התכנון הסביבתי.


עקרונות סביבתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שימוש יעיל ומופחת בקרקע ובמשאבי הסביבה, תוך עידוד חיסכון ומניעת פגיעה בלתי הפיכה במשאבי טבע. לשם כך ייעשה שימוש באמצעים תכנוניים, טכנולוגיים וכלכליים.
  • מניעת השפעות ותוצאות שפגיעתן בסביבה בלתי הפיכה ואינה ניתנת לתיקון.
  • מניעה או מזעור מפגעים, נזקים וסיכונים לסביבה.
  • מתן מענה תכנוני לצורכי הבנייה והפיתוח, תוך הכוונת עיקר הפיתוח למרקמים העירוניים וצמצום תופעת הפרוור
  • צמצום הפגיעה בשטח הפתוח ושמירת עתודות קרקע לדורות הבאים, תוך שמירה על ערכי טבע, נוף ומורשת ועל האופי הכפרי של ההתיישבות החקלאית.
  • הבחנה בין אזורים מוטי פיתוח לבין אזורים מוטי שימור, והדגשת הרצף של השטחים הפתוחים.
  • שיפור המרחב העירוני תוך התחדשותו, יחד עם שימור מכלולים ערכיים.
  • הדגשת העיר כמוקד למגורים ומסחר תוך בנייה בצפיפויות גבוהות יחסית ופיתוח מערכות תשתית, בדגש על תחבורה ציבורית, המתואמות עם קצב הפיתוח העירוני.
  • הימנעות מפתרונות תכנוניים וטכנולוגיים לבעיות סביבתיות על ידי מניעתן, הסרתן או מזעור המפגע במקור, לעומת פיזור המפגע במרחב או הטלת הגבלות על שימושי קרקע בסביבתו.
  • שמירת עקרון חובת הזהירות המקדימה בטיפול בבעיות סביבתיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]