תלות הדדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזיציה, מיעוט קישורים פנימיים ועיצוב.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

תלות הדדית היא מערכת יחסים שבה כל אחד מחברי מערכת היחסים הזו תלוי באחרים. תפיסה זו שונה מיחסי תלות, בהם חלק מהחברים תלויים וחלקם לא. יחסי תלות הדדיים יכולים להיווצר בין שניים או יותר אנשים, ארגונים, מדינות וכו'. כך, למשל, שתי מדינות ריבוניות שמשתפות פעולה אחת עם השנייה נקראות תלויות זו בזו. מושג התלות ההדדית יכול לתאר מערכת יחסים של תלות, ביטחון ואמון בין איש לרעהו בעניינים שעליהם הסכימו באופן הדדי (עניינים כלכליים, סביבתיים, חברתיים, פוליטיים ועוד).

ביחסי תלות הדדיים, המשתתפים יכולים לסמוך אחד על השני או להיות אחראים אחד לשני מבחינה רגשית, כלכלית, אקולוגית או מוסרית.

שני הבטים של תלות הדדית הינם שותפות ושיתוף פעולה.

ציוויליזציה בכל מקום דורשת תלות הדדית. תלות הדדית שיתופית יעילה מתקיימת כאשר המשימות מתחלקות בין חברי הקבוצה וכאשר אנשים מאחדים כוחות על מנת להשיג מטרות שהיו קשות יותר או בלתי ניתנות להשגה עבור אדם בודד. במצב זה כל אחד מביא את כישוריו הטובים ביותר כדי להגיע לתוצאה משותפת, בין אם בבית, בעבודה, בבית הספר, במועדון או בארגון. אחריות מתחלקת בין חברי הקבוצה, וכל אחד תלוי באחרים בביצוע חלקו במשימה הקבוצתית. בזוגות או קבוצות מוצלחות ושיתופיות, החברים סומכים אחד על השני, מוכנים לתת ולקבל עזרה, וחולקים הערכה אחד לשני, כמו גם אחריות. תלות הדדית גורמת לאנשים להיות גם תלויים וגם מהימנים בהתאם לדרישות הקבוצה.

בהיבט השלילי של תלות הדדית, אנשים שמקובעים על ערך זה, מרגישים מאוימים ולא מסוגלים לתפקד כאשר משאירים אותם לבד להשלים את המשימה. אם הם לא יוכלו לעשות את זה עם מישהו, הם לא ירצו לעשות את זה בכלל. בנוסף לכך, צורך מופרז לתלות הדדית עשוי להביא לכך שאנשים יהיו עסוקים יותר ב"מעקב ניקוד". אם אנשים יאמינו שהם מקבלים יותר ממה שהם נותנים במצב מסוים, הם עלולים לחוש אשמה ולנסות לאזן את המשוואה על ידי עשיית דברים שאחרים לא רוצים או צריכים. אם הם יחושו שהם נותנים יותר ממה שהם מקבלים, הם ירגישו מנוצלים ויאמצו את גישת ה-"מה ייצא לי מזה" בכל מצב שבו תלות הדדית תתקיים. הצורך לקיים תלות הדדית נוקשה של מידה תחת מידה תוך איזון מוחלט עשויה להיות הרסנית.

עצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצמאות היא מצב שבו אדם אינו תלוי בגורם חיצוני אחר לצורך קיומו הפיזי, הכלכלי, הרגשי והמוסרי, כאשר הוא חש מוגן מפני סכנות. למעשה, מצב של עצמאות מוחלטת הינו אוטופי. בחיים ריאליים העצמאות תמיד תהיה יחסית ולא אבסולוטית.

אדם מתחילת חייו מקבל זכויות בעת שמפגין עצמאות פיזית או תפקודית. כתוצאה מכך, בתרבות בה קיימת היררכיית ערכים לא גמישה, אשר נותנת עדיפות לאספקט כלשהו (פיזי, חברתי או מנטלי), אנשים בעלי מוגבלות כלשהי, ייקבלו פחות אוטונומיה וזכויות רק בשל היותם מוגבלים בתחום מסוים.

אדם נכה יכול להיות מוגבל בתפקוד פיזי, אך יחד עם זאת להיות עצמאי בתפקוד קוגניטיבי, רגשי וחברתי. ראיה, אשר מגבילה את החשיבה לדו-קוטביות של עצמאות מול תלות, עשויה למנוע מאדם נכה חוויות אנושיות ייחודיות וחשובות.

תלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלות - היא אחד מסוגי תפקוד אפשריים של בני אדם. זהו צורך או רצון של בני אדם מסוימים, כי מישהו אחר יספק את צורכיהם. אנשים אלה עשויים להרגיש בטוחים רק כאשר מישהו אחר פנוי ומוכן לטפל בצרכיהם הפיזיים, הרגשיים או החברתיים. הם לא יכולים או לא רוצים לקבל אחריות על חייהם. אנשים תלוים מחפשים אחרים כדי שידריכו אותם, יעזרו להם, יתמכו בהם, ויתנו להם תחושה של ערך, קבלה וכבוד. הם עלולים להרגיש שהעולם "חייב להם חיים" ודורשים את מה שחסר להם, או לחלופין, מרגישים חלשים וחסרי ישע, כאשר המטפל אינו נוכח. בהיבט החיובי של תלות, אנשים מסוימים מבינים ומקבלים ללא רגשי אשמה את העובדה, שהם בני אנוש וזקוקים לשמחות וסיפוקים שאנשים אחרים יכולים לגרום להם, בעיקר כאשר העומס נהיה כבד. הדבר נוח להם, למרות שהם מבינים שהם לא לגמרי אדונים לגורלם. הם יכולים לסמוך ולהיתמך על ידי האחרים, בגלל שהם מאמינים שידיים טובות ועוזרות של אחרים יהיו שם באופן קבוע, כאשר הם יצטרכו אותם. הם מאמינים, למשל, שהעובדים בחברת החשמל נמצאים בעבודה ושנורת החשמל תספק אור ברגע שמתג החשמל יופעל, שיהיה אוכל במכולת מחר, שהמכונאי יתקן את המכונית, את כיסא הגלגלים או את מכשיר השמיעה בעת הצורך.

ישנם אנשי שיקום שלא מקבלים כלל כל התנהגות או רגש של תלות, אך גישה זו אינה ריאלית ולא יעילה. לכל אחד מאיתנו יש היסטוריה אישית ותרבותית ארוכה של תלות. זה חלק מלהיות אנושי ושייך לתרבות כלשהי.

המודל של מיירסון וקייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל של מיירסון (Lee Meyerson ) וקייר (Nancy Kerr) הוא תרשים שמורכב מארבעה מושגים דומים שמגדילים את הקונפליקט של עצמאות/תלות, למודל מרובע שכולל את האפשרויות תלות, עצמאות, תלות הדדית ומושג המהימנות (בתרגום אחר, "ניתן לסמוך") מוצג בציור 1.

Model of interdependence according to Meyerson & Kerr(1987).

לכל אחת מהאפשרויות יש את היתרונות והחסרונות שלה, וכל אחת עשויה להיות טובה או נחשקת על ידי כל אדם, בהשגה של מערכות יחסים מספקות לשני הצדדים עם אנשים אחרים.

בפינת התלות ההדדית מתוארים שני סוגי תלות הדדית - שיתוף ושיתוף פעולה. בצד חיובי נמצאים בני אדם סומכים אחד על השני, מוכנים לתת ולקבל עזרה, וחולקים הערכה כמו גם אחריות. תלות הדדית גורמת לאנשים להיות גם תלויים וגם מהימנים בהתאם לדרישות הקבוצה. בצד השלילי אנשים שמקובעים בפינת התלות ההדדית מרגישים מאוימים ולא מסוגלים לתפקד כאשר משאירים אותם לבדם להשלים משימה. אם הם לא יכולים לעשות את זה עם מישהו, הם לא רוצים לעשות את זה בכלל. כמו עמדות בפינות קיצון אחרות, זה לא מקום שצריך לתפוס באופן קבוע. צורך מופרז לתלות הדדית עשוי להביא לכך שאנשים עסוקים ב"מעקב ניקוד". אם אנשים מאמינים שהם מקבלים יותר ממה שהם נותנים במצב מסוים הם עלולים לחוש אשמה ולנסות לאזן את המשוואה על ידי עשיית דברים שאחרים לא רוצים או צריכים. אם הם מרגישים שהם נותנים יותר ממה שהם מקבלים, אז מרגישים מנוצלים ומאמצים את גישת "מה ייצא לי מזה" בכל מצב שבו תלות הדדית קיימת. הצורך לקיים תלות הדדית נוקשה של מידה תחת מידה ומאוזנת באופן שווה עשויה להיות הרסנית.

בצד החיובי של פינת התלות מוצאים את עצמם אנשים שמבינים, שהם בני אנוש בלבד וזקוקים לשמחות והסיפוקים שאנשים אחרים יכולים לספק, בעיקר כאשר העומס נהיה כבד. בצד השלילי של הפינה ממוקמים בני אדם שבוחרים עמדת התלות כדרך קבועה לתקשורת עם אחרים הסובבים אותם. אלו בני אדם שלא רגלים להתמודד בלי עזרה עם משימות.

בפינת העצמאות ממוקמים אנשים שמרגישים עצמאיים, אשר לוקחים אחריות על חייהם. הם מקבלים החלטות, מציבים מטרות, יוזמים ומבצעים פעולות ולוקחים אחריות על התוצאות לאותן פעולות מבלי לבקש עזרה או אישור מאחרים. הם שואבים כוח וביטחון מהידיעה, שהם יכולים לעשות דברים לבד. הם מתוגמלים בהשגת פרטיות. עצמאות מוחלטת עשויה לייצג התנהגות שלא מתחלקת עם אף אחד. על פי מיירסון (וLee Meyerson ) וקייר (Nancy Kerr), זאת עמדה טובה לתפוס מדי פעם, אבל כעמדה קבועה, היא מבודדת ולא מספקת. בנוסף לכך, אם היא נלקחת לקיצוניות, גישת ה"אני אעשה מה שאני רוצה מתי שאני רוצה" או "אני רוצה לעשות את זה לבד" יכולה לגרום להתעלמות לא נאותה מרצונות וצרכים של אחרים. לפעמים, כאשר אדם נכה מתעקש לדחות עזרה, הוא יוצר חוסר נוחות משמעותי אצל אחרים.

בפינת המהימנות (אפשר לסמוך) נמצאים אנשים שמתפקדים טוב ובדרך כלל מוערכים מאוד על ידי עצמם ואחרים. אלו הם אנשים אחראים שניתן לסמוך עליהם. הם מבחינים ומגיבים לצורכי אחרים, מבלי לשאול מה הם יקבלו בחזרה. התרבות שלנו נותנת ערך רב לאנשים שהם מהימנים, ויש מקום בקטגוריה הזאת לאנשים עם מוגבלות, למרות שקיים קושי מסוים לבקש מאנשים עם נכויות לתמוך באלו שאינם מוגבלים. בצדה השלילי של פינת המהימנות נמצאים אנשים שתמיד מנסים להיות מהימנים, אבל עמדה זו לא רצוי שתהיה קבועה. רצון להיות מהימן תמיד עשוי להביא להכחשתו של האדם את צרכיו שלו לעצמאות. כמו כן הצורך להיות בעמדה "סומכים אלי" עשוי להביא לניסיונות מצד אחרים הנמצאים בעמדת תלות להעצים את תחושת החשיבות העצמית של אותו אדם מהימן

לעומת המודל של מיירסון וקייר, מודל התפיסה הדו-קוטבית, (ציור 2) בו קוטב אחד מייצג את כל מה שרע בתלות והאחר את כל מה שטוב בעצמאות, מגביל את האדם ומייצג את הפוטנציאל של בני אדם במערכות יחסים עם אחרים באופן פגום. בן אדם המאמין, שהאפשרויות היחידות הן עצמאות (כוח) ותלות (חולשה), עשוי למנוע מעצמו חוויות אנושיות ייחודיות וחשובות.

מושגים רבים, ולעיתים חופפים מעשירים ומאריכים את ההתנהגות האנושית. לדוגמה: אוטונומיה ושיתוף פעולה, חופש ואילוץ, סמכות והתרפסות, שליטה וציות, כוח וחולשה, יוזמה ותגובה, שאיפה וסיפוק, הערכה עצמית ושנאה עצמית. לקיחת סיכונים ורדיפה אחרי יציבות והבחירה העצמית של אפשרויות ודביקות בדרכים שהותוו על ידי אחרים הן דוגמאות נוספות. בשביל הבנה מלאה של המצב האנושי, כל אלו ואחרים, זקוקים לחקירה נוספת.

תרשים זה ניתן להגדלה אין סופית לאפשרות של חמש נקודות, עשר נקודות ו-n נקודות. מה שהוא גורם קבוע רצוי הוא הגמישות של האינדיבידואל בתנועה חופשית בין כמה אפשרויות והפקת סיפוק מכל אחת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Reindal, S.M (1999). Independence, dependence, interdependence: Some reflections on the subject and personal autonomy. Disability & Society, 14(3), 353-367.
  • Kerr, N. & Meyerson, L.(1987). Independence as a Goal and a Value of People with Physical Disabilities. Rehabilitation psychology, 32(3), 173-180