תלמי הארבעה עשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מטבע תלמי הארבעה עשר

תלמי הארבעה עשר תאוס פילופטוריוונית: Πτολεμαῖος Θεός Φιλοπάτωρ; נולד ב-59/60 לפנה"ס - בין אפריל לאוגוסט 44 לפנה"ס) היה מלך מצרים מבית תלמי, שמלך משנת 47 לפנה"ס ועד שנת 44 לפנה"ס, במשותף עם אחותו הבוגרת קלאופטרה השביעית. בפועל השלטון היה בידיה של קלאופטרה והתואר מלך הוסף לו רק פורמלית, על פי הנוהג שהיה קיים בבית תלמי שדרש שלטון של בן תלמי ביחד עם אישה שלטת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמי הארבעה עשר היה בנו הצעיר של תלמי השנים עשר מאם לא ידועה. היו לו שלוש או ארבע אחיות בוגרות ממנו: ברניקי הרביעית, קלאופטרה השביעית וארסינואי הרביעית ואולי אחות נוספת שקיומה לא ודאי, קלאופטרה השישית, וכן אח בוגר ממנו, תלמי השלושה עשר. אביו מת בשנת 51 לפנה"ס ועל פי צוואתו ירשו אותו בתו קלאופטרה השביעית בת ה-18 ותלמי השלושה עשר בן ה-10, שנישא לאחותו והיה שליט שותף.

בשנת 48 לפנה"ס, בזמן המאבק בין יוליוס קיסר וקלאופטרה כנגד המרד של אנשי אלכסנדריה בראשותם של אריסונאי הרביעית ואחר כך תלמי השלושה עשר, שהה תלמי הארבעה עשר בתוך הארמון הנצור תחת שליטתו של קיסר. לאחר מותו של תלמי השלושה עשר בקרב בו ניצחו קיסר וצבאו את צבא אנשי אלכסנדריה, דאג קיסר להשיא את תלמי הארבעה עשר לקלאופטרה והוא מלך איתה במשותף. הוא היה אז בן 13-12 שנים ואחותו בגיל 23-22. הם קיבלו את הכינוי המשותף "תאוס פילופטור" שמשמעותו "אלים אוהבי אביהם". למרות נישואיה, המשיכה קלאופטרה את הקשר שלה עם קיסר וביוני 47 ילדה קלאופטרה את בנו, קיסריון.

בשנת 46 לפנה"ס נסעה קלאופטרה לרומא כדי להיות בחברתו של קיסר וצרפה לפמליה גם את תלמי הארבעה עשר. מטרתה הייתה לזכות בחוזה ברית בכתב עם רומא. בתקופת שהייתה ברומא חיה בביתו של קיסר מעבר לטיבר. קלאופטרה ותלמי הצליחו לקבל את התואר "בני ברית וידידים של העם הרומי".

כחודש לאחר הירצחו של קיסר במרץ 44 לפנה"ס, נמלטה קלאופטרה עם פמלייתה וחזרה למצרים. לאחר חזרתה דאגה לרצוח את אחיה, כנראה בהרעלה, והכריזה על בנה קיסריון כעל שותפה לכס.[1] על פי המקורות נרצח כנראה בין חודש יוני לתחילת ספטמבר 44 לפנה"ס.[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תלמי הארבעה עשר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת מאגנס, עמ' 779-778
  2. ^ Ptolemy XIV מאת Christopher Bennett