תקרית מכה (1987)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תקרית מכה הייתה התנגשות עולי רגל שיעים לבין כוחות הביטחון של ערב הסעודית, במהלך העלייה לרגל בחג'. התקרית התרחשה במכה ב-31 ביולי 1987, ומתו בה למעלה מ-400 בני אדם.[1][2] התקרית נבעה מהסלמה במתיחות ביחסי המדינות איראן השיעית וערב הסעודית הסונית. מאז 1981, עולי רגל איראנים עורכים הפגנה פוליטית שנתית נגד ישראל וארצות הברית, אך ב-1987, משטרת ערב הסעודית והמשמר הלאומי של ערב הסעודית לא נתנו להפגנה להתקיים, מה המוביל לעימות בינם לבין עולי הרגל. העימות התדרדר להתנגשות אלימה ולהרג המוני.[2][3]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגיעת המצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים ניסו עולי רגל איראנים שתמכו ברוחאללה ח'ומייני, לערוך הפגנות במכה בחג' נגד ישראל, ארצות הברית והשאה. ההפגנות החלו בשנת 1971, כאשר ח'ומייני הורה לחסידיו השיעים להפיץ מסרים פוליטיים בעת העלייה לרגל. אך על פי שמספר איראנים נעצרו בגין מעשה זה, כוחות הביטחון הסעודים לא התערבו כל כך, מכיוון שהם לא ראו במסרים הפוליטיים הללו איום על בני המלוכה הסעודים. לאחר המהפכה האיראנית, איראן טענה כי מכה והמקומות הקדושים צריכים להיות בפיקוח בינלאומי ולא תחת ידם הבלעדית של ערב הסעודית. דברים הללו הביאו למתיחות בין איראן לערב הסעודית.[3]

התקרית הגדולה הראשונה בין עולי רגל שיעים לכוחות הביטחון הסעודים התרחשה ב-1981, בה מת אדם אחד. בעקבות זאת, כתב ח'אלד, מלך ערב הסעודית לסדאם חוסיין: "תמחץ את האיראנים המטופשים האלה".[4]

לפני תחילת ההפגנות, חומייני הנחה את עולי הרגל האיראנים לשמור על שלום וללא להתגרות בסעודים במהלך העלייה לרגל. בשנים הבאות ניסו שני הצדדים להרגיע את המצב: חומייני הפציר בחסידיו לשמור על שלום וסדר, לא להפיץ חומר פוליטי מודפס ולא לבקר ממשלות מוסלמיות. בתמורה, הסעודים איפשרו לעולי הרגל לעשות 2 הפגנות. עד 1986, המצב היה רגוע מספיק כדי שסעודיה תפתח את בית הקברות אל-באקי לעולי רגל שיעים, ובתגובה הודה נציגו של חומייני רשמית למלך הסעודי על המחווה. עם זאת, באותה שנה הואשם הרדיקל האיראני מהדי האשמי בהברחת חומרי נפץ במטוס שטס לערב הסעודית.[5]

הסלמת המצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת יולי 1987 אמר אחד מאנשי הדת הבכירים באיראן ש"צעדה או הפגנה גרידא של איראנים לא תספיק". הוא דרש מהמשטר הסעודי לאפשר לצליינים איראנים להיכנס למסגד הגדול במכה בתום ההפגנה שלהם.[3]

התקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שישי, 31 ביולי 1987, החלה הפגנה עם אבטחה מוגברת, לאחר תפילת הצהריים של יום שישי. עולי הרגל האיראנים קראו "מוות לאמריקה! מוות לברית המועצות! מוות לישראל!". עד סוף המסלול המתוכנן, לא היו אירועים חריגים בהפגנה. אולם, כאשר המפגינים מצאו את דרכם חסומה על ידי משטרת הסעודית ואנשי המשמר הלאומי, חלק מן המפגינים החלו לקרוא למפגינים להתקדם ולהמשיך למסגד הגדול.[3][6]

בו זמנית, עולי רגל ששהו במקום החלו להשליך לבנים וחפצים אחרים לעבר המפגינים האיראנים. בעקבות זאת, החלה התנגשות אלימה בין עולי הרגל האיראנים לבין הביטחון הסעודי, כאשר על פי הדיווחים הסעודים השתמשו בשוקרים חשמליים והאיראנים בסכינים ואלות.[3][6]

על פי מספר דיווחים, אנשי הביטחון הסעודים פתחו באש על המפגינים, אולם סעודיה מכחישה זאת. גורמים רשמיים באיראן טוענים כי הסעודים ירו על המפגינים ללא פרובוקציה וכי ההפגנות התנהלו בשלום. אנשי ביטחון סעודים מתעקשים שלא נורו יריות, ושכל מקרי המוות נגרמו כתוצאה מהתגרות בכוחות הביטחון הסעודים. במסיבת עיתונאים בוושינגטון, טען השגריר הסעודי בנדר בן סולטאן אאל סעוד כי "לא נורה כדור אחד", והאשים בתקרית את עולי הרגל האיראנים, שלטענתו "הניפו סכינים, אלות ושברי זכוכיות שנשלפו מתחת לבגדיהם". אולם רובין רייט, עיתונאית אמריקאית, טוענת שבגופות שהוצגו לאמריקאים היו נקבי כדורים.[3][6]

עמי אילון הטיל על האשמה על האיראנים, שלטענתו הם אלה שירו על הסעודים.[3][6]

בתקרית נהרגו 402 אנשים (275 איראנים, 85 סעודים, כולל מספר שוטרים, ו-42 צליינים ממדינות אחרות) ו-649 פצועים (303 איראנים, 145 סעודים ו-201 אזרחים נוספים).[6] לעומת זאת, סוכנות הידיעות האיראנית הודיעה כי "200 איראנים נהרגו ויותר מ-2,000 נפצעו".[3]

לאחר התקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התקרית, שני הצדדים נקטו צעדים נוספים נגד המדינה השנייה. סעודיה ניתקה את קשריה עם איראן וצמצמה את מספר הצליינים האיראנים המותרים ל-45,000, ירידה מ-150,000 בשנים קודמות. לעומת זאת, באיראן נאסרה העלייה לרגל במשך שלוש שנים, בין 1988 ל-1990.[7]

ב-1 באוגוסט 1987 הסתיימה הפגנה של איראנים זועמים בהתקפות על שגרירויות כווית וסעודיה בטהרן. באותו יום קרא ח'ומייני לסעודים להפיל את בית סעוד כדי לנקום את מותם של עולי הרגל.

ב-1991 חידשו איראן וערב הסעודית את יחסיהם הדיפלומטיים, לאחר שהגיעו להסכם שיאפשר לצליינים איראנים לערוך שוב את החג'.[7] המספר הכולל של עולי הרגל נקבע על 115,000, וההפגנות הורשו להתקיים, אך רק במקום אחד ספציפי שהעניקו הסעודים. על פי הסכם זה, עולי הרגל האיראנים המשיכו בהפגנה השנתית שלהם בשנות ה-90 וה-2000 עם תקריות מועטות או ללא תקריות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תקרית מכה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Agencies, Timeline of tragedies during hajj pilgrimage in Mecca, the Guardian, ‏2015-09-24 (באנגלית)
  2. ^ 1 2 Hajj: Major incidents, www.aljazeera.com (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Kifner, John; Times, Special To the New York (1987-08-02). "400 DIE AS IRANIAN MARCHERS BATTLE SAUDI POLICE IN MECCA; EMBASSIES SMASHED IN TEHERAN". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-08-07.
  4. ^ https://www.azargoshnasp.net/recent_history/panarabism/miraspan-arabism.pdf
  5. ^ Amid New Revelations, 1986 Hajj Terror Plot Must Finally Be Fully Investigated, RFE/RL (באנגלית)
  6. ^ 1 2 3 4 5 Facebook, Twitter, Show more sharing options, Facebook, Twitter, Saudis Report Broad Support for Mecca Policy : Envoy Says Heads of 40 Nations Hail Tough Stand Against Iranian Rioters, Los Angeles Times, ‏1987-08-07 (בAmerican English)
  7. ^ 1 2 Saudi-Iran war of words escalates over Hajj row, www.aljazeera.com (באנגלית)