Blue Monk

Blue Monk
סטנדרט ג'אז
תת-סוגה	בי בופ
סוגת מקור	ג'אז
מלחין	ת'לוניוס מונק
תמלילן	אבי לינקולן (1961)
אמן מזוהה	ת'לוניוס מונק
תאריך הקלטה ראשונה	1954
	עמוד הסטנדרט באתר JazzStandards דירוג: 185
ביצועים בולטים
מבצע	ת'לוניוס מונק
מתוך האלבום	Thelonious Monk Trio
שנה	1954
מבצע	ת'לוניוס מונק וג'ון קולטריין
מתוך האלבום	Thelonious Monk Quartet; with John Coltrane; at Carnegie Hall
שנה	1957
מבצע	ג'ימי ג'ופרה
מתוך האלבום	Western Suite
שנה	1958
מבצע	אבי לינקולן
מתוך האלבום	Straight Ahead
שנה	1961
מבצע	ביל אוונס
מתוך האלבום	Conversations With Myself
שנה	1963

Blue Monk^[1] הוא סטנדרט ג'אז שנכתב על ידי ת'לוניוס מונק ואחת מיצירותיו הנודעות ביותר.

רקע

היצירה הוקלטה לראשונה על ידי מונק ב-22 בספטמבר 1954, בהרכב שלישיית פסנתר, עם ארט בלייקי (תופים) ופרסי הית' (קונטרבס), ופורסמה באלבום Thelonious Monk Trio שיצא לאור באותה שנה תחת מותג ההקלטות Prestige.

Thelonious Monk Trio היה אלבום האולפן הראשון של מונק. מסופר^[2]^[3] על בוב ווינסטוק, הבעלים של Prestige, שהתלונן על כך שמונק מעולם לא ניגן בלוז, אף על פי שבשלב זה כבר היו באמתחתו של מונק לחני בלוז בולטים שכתב, כגון Straight, No Chaser ו-Misterioso. מונק העדיף לרצות את מפיקו המוזיקלי ווינסטוק, ושלא כדרכו ברוב הלחנותיו, את Blue Monk כתב בחופזה.

ביצועים שונים

Blue Monk היא הלחן האהוב ביותר על מונק,^[4] שנהג לנגן אותה פעמים רבות בהרכבים שונים. ישנם כשלושים תיעודים שונים של מונק מבצע את היצירה, מביצועי סולו ועד לביצועים עם הרכבי ביג בנד, ובאופן בולט בהרכבי טריו (שלישיית פסנתר) או קוורטט (בצירוף סקסופון, למשל עם צ'ארלי ראוז או ג'ון קולטריין).

Blue Monk בוצעה והוקלטה על ידי אמני ג'אז נוספים, וביניהם ג'ימי ג'ופרה, ג'יי ג'יי ג'ונסון וקאי וינדינג, מק'קוי טיינר, ביל אוונס, האנק ג'ונס, ריי בראון, ביל פריזל ופרד הרש, צ'יק קוריאה, גארי ברטון ועוד רבים.

בשנת 1961 הקליטה זמרת הג'אז אבי לינקולן גרסה של היצירה בתוספת מילים שחיברה למנגינה, תחת השם Monkery’s the Blues. בשנות התשעים המאוחרות השיר הוקלט גם על ידי זמרות הג'אז כרמן מקריי וקרין אליסון.

מאפיינים מוזיקליים

היצירה היא בסולם סי במול מז'ור, במבנה הנפוץ של בלוז 12 התיבות. ככזו, זו יצירה בעלת מבנה פשוט וקלה לנגינה, ונחשבת לאחת מהיצירות הפשוטות ביותר של מונק, שלעומתן נודע במיוחד גם בלחניו המורכבים והקשים לביצוע. ייתכן כי פשטותה היחסית והיותה מתאימה גם לנגנים מתחילים, תרמה לפופולריותה ועצם הפיכתה לסטנדרט מפורסם.^[2]

המחשת המבנה ההרמוני:^[5]

$\relative c' {\tempo 4 = 143 \set Score.tempoHideNote = ##t \key bes \major <bes d f>1^"B♭" <ees g bes des>^"E♭⁷" <bes d f>2^"B♭" <ees f a c>^"F⁷" <bes d f>^"B♭" <bes d f aes>^"B♭⁷" <ees g bes des>1^"E♭⁷" <e g bes des>^"E°⁷" <bes d f>2^"B♭" <ees f a c>^"F⁷" <bes d f>1^"B♭" <ees f a c>^"F⁷" <ees f a c>^"F⁷" <bes d f>^"B♭"~<bes d f>}$

בעוד שהדרגה הראשונה (B♭) והחמישית (F⁷) נשארות בצורתן המז'ורית הבסיסית או בצורת הספטאקורד, שינוי בולט שעושה מונק במבנה המסורתי של בלוז 12 התיבות הוא עם הדרגה הרביעית (E♭⁷) בתיבה השישית. בתיבה השישית מתקיים מעבר שבו בסיס האקורד עולה בחצי טון, וכך נוצר אקורד מוקטן על בסיס הטריטון (E°⁷), הוא למעשה הבלו נוט.

מוטיב מרכזי במלודיה של היצירה הוא עליה כרומטית של ארבעה תווים, לרוב מהטרצה הגדולה אל הקווינטה, מהלך מלודי המדגיש את הסולם הבלוזי והבלו נוט. עם המהלך ההרמוני שתואר לעיל בתיבה השישית, שגם הוא עליה כרומטית בתו הבס המדגישה את הבלו נוט, נוצרת "התכתבות" בין ההרמוניה למלודיה המדגישות זו את זו על ידי אלמנט הבלוז.

המחשת המוטיב המלודי:

$\relative c' {\tempo 4 = 143 \set Score.tempoHideNote = ##t \key bes \major \times 2/3 {d4 ees8} \times 2/3 {e4 f8} r2 \times 2/3 {g4 aes8} \times 2/3 {a4 bes8} r2 }$

המלודיה קרובה מאוד לקטע מתוך שיר הבלוז Pastel Blue מאת צ'רלי שייברס וארטי שו, ששימש בסיס ליצירה.^[2]^[3]

לצד המאפיינים ההרמוניים, ל-Blue Monk מאפיינים רבים של סגנון הבי בופ (שמונק נחשב לאחד מאבותיו המייסדים), הבאים לידי ביטוי בקצב המהיר והמורכב, ובמיוחד באופי הנגינה החופשית ובמרחב המשמעותי שניתן לקטעי הסולו של הנגנים לצורך אלתור. המבנה ההרמוני הפשוט של היצירה פותח אותה בטבעיות לקטעי אלתור ממושכים. הנגינה האידיוסינקרטית של מונק^[6] באה לידי ביטוי ניכר בביצועים המתועדים השונים של Blue Monk, מה שהופך את היצירה למזוהה במיוחד עם מונק ומייצגת את סגנונו.

לקריאה נוספת

Gabriel Solis, Thelonious Monk Quartet with John Coltrane at Carnegie Hall, Oxford University Press 2014, ISBN 9780199744367
Gabriel Solis, Monk's Music: Thelonious Monk and Jazz History in the Making, University of California Press 2007, ISBN 9780520940963
Ted Gioia, The Jazz Standards: A Guide to the Repertoire, Oxford University Press 2012, ISBN 9780199937394
Robin Kelley, Thelonious Monk: The Life and Times of an American Original, Simon and Schuster 2009, ISBN 9781439190494

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ השם, שמשמעותו המילולית היא "נזיר כחול", ככל הנראה רומז לשם המחבר ולסגנון הבלוז המהווה את השורש המוזיקלי של היצירה, ולכן בתרגום חופשי: "מונק בלוזי".
^ ¹ ² ³ The Jazz Standards: A Guide to the Repertoire, עמ' 39
^ ¹ ² Thelonious Monk: The Life and Times of an American Original, עמ' 179
^ על פי המקורות המצוינים לעיל ועמוד הסטנדרט באתר Jazz Standards ‏[1].
^ ההמחשה היא הפשטה לצורכי הדגמה בלבד של ההבטים המרכזיים ואינה טוענת להיות מדויקת לחלוטין.
^ בהקשר זה, ראו גם את הייחודיות בנגינה של מונק הבאה לידי ביטוי במטאפורות שבהן משתמשים מוזיקאים שמתארים את יצירתו של מונק ("יוצר עולם" כהרחבה ל"בעל קול משלו"), Monk's Music: Thelonious Monk and Jazz History in the Making, עמ' 56

[1] השם, שמשמעותו המילולית היא "נזיר כחול", ככל הנראה רומז לשם המחבר ולסגנון הבלוז המהווה את השורש המוזיקלי של היצירה, ולכן בתרגום חופשי: "מונק בלוזי".

[ג'ויה-2] ¹ ² ³ The Jazz Standards: A Guide to the Repertoire, עמ' 39

[קלי-3] ¹ ² Thelonious Monk: The Life and Times of an American Original, עמ' 179

[4] על פי המקורות המצוינים לעיל ועמוד הסטנדרט באתר Jazz Standards ‏[1].

[5] ההמחשה היא הפשטה לצורכי הדגמה בלבד של ההבטים המרכזיים ואינה טוענת להיות מדויקת לחלוטין.

[6] בהקשר זה, ראו גם את הייחודיות בנגינה של מונק הבאה לידי ביטוי במטאפורות שבהן משתמשים מוזיקאים שמתארים את יצירתו של מונק ("יוצר עולם" כהרחבה ל"בעל קול משלו"), Monk's Music: Thelonious Monk and Jazz History in the Making, עמ' 56

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]