לדלג לתוכן

אקורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ספטאקורד)
המונח "תצליל" מפנה לכאן. לערך העוסק במילה שצלילה מחקה או רומז על משמעותה, ראו אונומטופיה.

אָקוֹרְדאנגלית: Chord; בעברית: תַּצְלִיל[1]) הוא צירוף של המקרים שלושה צלילים או יותר המנוגנים יחד (חוץ מאקורד 5, C5 לדוגמה) אף מספר אקורדים ברצף היוצרים מתח והרפיה נקראים "מהלך הרמוני".

אקורדים משולשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אקורד משולש
ארבעת סוגי האקורדים המשולשים, כולל סימונים נפוצים ומרווחים בטונים

האקורד המשולש במצבו היסודי (מסומן ) מורכב מטרצה ומקווינטה שמופיעות מעל הבס. קיימים ארבעה סוגים של אקורדים משולשים;

  • האקורד המז'ורי, מורכב מטרצה גדולה ומקווינטה זכה (מושלמת). האקורד נחשב "שמח" ויציב במיוחד, מאחר שהקווינטה והטרצה מופיעות בסדרת הצלילים העיליים של צליל השורש.
  • האקורד המינורי, מורכב מטרצה קטנה ומקווינטה זכה. האקורד נחשב "עצוב" ביחס לאקורד המז'ורי.
  • האקורד המוקטן, מורכב מטרצה קטנה ומקווינטה מוקטנת (מרווח הידוע גם בשם טריטון). בסולם דיאטוני, האקורד נוצר בדרגה השביעית (VII) במז'ור ובדרגה השנייה (II) במינור.
  • האקורד המוגדל, מורכב מטרצה גדולה ומקווינטה מוגדלת (מרווח אנהרמוני לסקסטה קטנה). האקורד אינו נוצר באופן טבעי במערכת הדיאטונית, אולם עלול להיווצר על הדרגה השלישית במינור, כאשר משתמשים בטון מוביל (מינור הרמוני).

שמם של האקורדים לפי התאוריה הקלאסית נקבע על ידי סוגם, צליל הבסיס שלהם, וצליל הטרצה (מז'ורית או מינורית – גדולה או קטנה בהתאמה). לדוגמה, משולש דו מינור, הוא אקורד משולש לפי ההסבר מעלה, אשר צלילו הבסיסי הוא דו, ובו טרצה קטנה בין צליל הבסיס לצליל הטרצה.

היפוכים של אקורדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצליל הבס של האקורד יכול להופיע גם צליל אחר מצליל השורש (הוא הצליל היסודי ממנו בנינו את האקורדים המשולשים הבסיסיים). אם צליל הטרצה של האקורד מופיע בבס, מכונה האקורד סקסטאקורד (או היפוך ראשון) ומסומן , מאחר שהמרווחים המופיעים מעל הבס הם טרצה וסקסטה. כאשר מדובר באקורד מז'ור או מינור, נהוג לחשוב על הסקסטאקורד כבעל אופי קליל וזורם יותר מאשר האקורד במצבו היסודי. סקסטאקורד מוקטן יציב יותר מהאקורד המוקטן במצבו היסודי, מאחר שכך אין יחסי טריטון עם הבס.

ניתן לבנות את האקורד גם על צליל הקווינטה, ואז מתקבל קוורטסקסטאקורד (מכונה גם היפוך שני), והוא מסומן . גם במקרה זה האקורד נקרא כך משום שאלה המרווחים שמופיעים מעל הבס. לפי כללי ההרמוניה והולכת הקולות הבסיסיים, מדובר באקורד דיסוננטי המחייב פתרון (מאחר שקוורטה, כאשר היא מופיעה מעל הבס, נחשבת דיסוננס).

ספטאקורדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמונת סוגי האקורדים המרובעים (ספטאקורדים)

ספטאקורדים (מלשון ספטימה) הם אקורדים המכילים לא רק טרצה וקווינטה, אלא גם ספטימה. הספטימה של האקורד הופיעה לראשונה כתוצאה של הולכת קולות כצליל זר לאקורד – צליל עובר או צליל שוהה. כך למשל צליל הספטימה בדומיננט ספטאקורד (ספטאקורד הבנוי על הדרגה החמישית) הופיעה כצליל עובר בין מדרגה 5 למדרגה 3 של הסולם.

שמם של הספטאקורדים נגזר מהאקורד המשולש עליו הם מבוססים, ומשם הספטימה. כך למשל הדומיננט ספטאקורד הוא אקורד מז'ור עם ספטימה קטנה ייקרא לעיתים אקורד "מז'ור־קטן", או למשל אקורד מינור עם ספטימה קטנה ייקרא "מינור־קטן".

גם בספטאקורדים צליל הבס לא חייב להיות צליל השורש, וניתן ליצור היפוכים של האקורד. ההיפוך הראשון מכונה קווינט־סקסטאקורד ( ), ההיפוך השני מכונה טרצ־קוורטאקורד ( ), וההיפוך השלישי מכונה סקונדאקורד ( ). גם במקרה זה שמות ההיפוכים נובעים מהמרווחים המופיעים מעל הבס.

סימוני האקורדים בג'אז ובמוזיקה הקלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אצבוע אקורד Am (לה מינור) בגיטרה

שיטה זו נהוגה בעיקר במוזיקה פופולרית, ונוחה במיוחד לנגינת ליווי בגיטרה ופסנתר.

האקורדים נרשמים לפי אותיות האלפבית הלטיני ומתחילות מהתו דו (c בלעז). משמעותן כדלקמן:

בנוסף לשמו הבסיסי של האקורד, קיימים סימנים נוספים בשיטת סימוני האקורדים שמאפשרים להגדיר את תצורת האקורד בצורה מדויקת ומורכבת יותר. סימנים אלו תמיד יופיעו לפי סדר מסוים בכתיבת האקורד, כשהאות שמסמלת את תו האקורד תהיה תמיד הראשונה בסדר זה.

להלן רשימת הסימנים הנוספים בשיטת סימוני האקורדים, לפי הסדר בהם יופיעו.

1. תו האקורד הבסיסי, לפי סימונו באלפבית הלטיני.

2. היתקו של האקורד:

  • סימון לבמול
  • סימון לדיאז

3. כאשר האקורד מינורי, מוקטן או מוגדל, הוא מצוין על ידי:

אם מופיע האקורד ללא ציונים מסוג אלו, ותופיע רק האות המסמלת את תו הבסיס של האקורד – האקורד הוא מז'ורי.

4. המספר מתייחס למרווח מצליל הבס שנוסף לאקורד. לדוגמה:

  • 6 מציין כי יש להוסיף לאקורד סקסטה, כך למשל אקורד A6 יכיל את הצלילים לה־דו דיאז־מי־פה דיאז. בעולם ההרמוניה הקלאסית יתייחסו לאקורד זה כאל היפוך קווינט־סקסט של אקורד פה דיאז מינור עם ספטימה קטנה.
  • סימון 7 הוא יוצא דופן בשיטה זו, מכיוון שכשהוא מופיע באקורד הוא מורה לנגן דווקא את הדרגה השביעית־במול של אותו סולם, בעוד שאם נראה את אותו סימון בתוספת האותיות Maj (‏Maj7) אז נדע שמתכוונים לדרגה השביעית הטהורה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]