Going for the One

*Going For The One*
	אלבום אולפן מאת יס
יצא לאור	22 ביולי 1977
הוקלט	1976-1977
סוגה	רוק מתקדם, רוק סימפוני
שפה	אנגלית
אורך	38:49
חברת תקליטים	אטלנטיק רקורדס
הפקה	יס
	"Wonderous Stories" תאריך יציאה: 1977; "Going For The One" תאריך יציאה: 1977;

Going For The One הוא אלבום האולפן השמיני של להקת הרוק מתקדם Yes, יצא ב-15 ביולי 1977. אחרי שהלהקה לקחה הפסקה בשנת 1975 שבמהלכה כל אחד מחברי הלהקה הוציא אלבום סולו, הלהקה התמקמה במונטרה שבשוויץ להקלטת האלבום הבא שלהם.

במהלך החזרות הקלידן פטריק מוראז עזב את הלהקה, מה שסימן את חזרתו של ריק וייקמן, שעזב לפיתוח קריירת הסולו שלו לאחר האלבום "Tales from Topographic Oceans" בשנת 1973. בניגוד לאלבומיהם הקודמים, "Going For The One" מציג שירים קצרים יותר, ישירים יותר וללא קונספט.

האלבום קיבל בעיקר ביקורות חיוביות ממבקרי המוזיקה ברחבי העולם, שקיבלו בברכה את חזרה של הלהקה למוזיקה יותר ישירה ונגישה. האלבום היה הצלחה מסחרית, והגיע למקום הראשון במצעד האלבומים של בריטניה למשך שבועיים ומקום שמיני במצעד "US Billboard 200". השירים "Wonderous Stories" ו-"Going For The One" יצאו כסינגלים; הראשון הגיע למקום ה-7 בבריטניה, והוא הסינגל המצליח ביותר שהגיע לדירוג הגבוה ביותר של הלהקה במדינה זו. האלבום הוכתר כאלבום זהב, כשאר הוא מוכר 500,000 עותקים. הלהקה יצאה לסיבוב הופעות של שישה חודשים לתמיכת האלבום, באמריקה הצפונית ואירופה. גרסת רימסטר יצאה בשנת 2003, מכילה רצועות שלא פורסמו באלבום.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1975, יס סיימה את סיבוב ההופעות בצפון אמריקה ובבריטניה שתמך ביציאתו של אלבום האולפן השביעי שלהם, "Relayer". ההרכב באותו זמן היה הסולן ג'ון אנדרסון, הבסיסט כריס סקווייר, הגיטריסט סטיב האו, המתופן אלן וואיט, והקלידן פטריק מוראז. בסיום סיבוב ההופעות, הלהקה החליטה לקחת הפסקה בשביל שכל אחד מחברי הלהקה יוכל להקליט אלבום סולו. בשנת 1976 הלהקה התאחדה שוב ויצאה לסיבוב הופעות באמריקה הצפונית ממאי עד לאוגוסט, סיבוב הופעות שנחשב לאחד הטובים בכל הקריירה של הלהקה. לאחר סיבוב ההופעות הלהקה התמקמה במונטרה, שווייץ להקלטת האלבום הבא שלהם. הם הגיעו לסטודיו כשלהקת אמרסון, לייק ופאלמר היו אמורים לסיים את עבודתם על האלבום "Works", אבל העבודה לקחה להם יותר זמן, והלהקה עשתה חזרות במקום אחר למשך כמה שבועות.

בחודשיים הראשונים של הכתיבה וההקלטה, מוראז פוטר מהלהקה. אנדרסון אמר שהוא "לא ניגן כאילו הוא היה מעורב", והסאונד שלו לא היה "טוב מדי, וזה השפיע על המצב-רוח שלו. זה היה ברור שהוא לא התחבר למה שאנחנו עושים". מספר חודשים לאחר עזיבתו, מוראז אמר ש"היה אז לחץ פסיכולוגי בתוך הלהקה. הרגשתי שהיו כמה דברים שלא ידעתי מהם". ההחלטה בוצעה לאחר שריק וייקמן הוזמן על ידי מנהל הלהקה, בריאן ליין לנגן באלבום כנגן אולפן. כשווייקמן הגיע לשווייץ הוא היה מופתע כמה הלהקה השתנתה. "התחלנו להתחבר אחד לשני בפעם הראשונה. אני חושב שכולנו התבגרנו". לאחר כמה שבועות של עבודה, מנהל הלהקה וכריס סקווייר שכנעו את וייקמן להפוך לחבר להקה באופן רשמי, וייקמן הסכים. שיתוף פעולה זה החזיק עד ליציאתו של האלבום "Drama" בשנת 1980.