IS-7

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
IS-7
IS-7 in Kubinka 2.jpg
מידע כללי
סוג טנק כבד
מדינה מייצרת ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
שנת יצור 1948
יחידות שיוצרו 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
אורך 7.38 מטר
רוחב 3.4 מטר
גובה 2.48 מטר
משקל 68 טון
מהירות 60 קמ"ש על כביש
טווח פעולה 300 ק"מ
חימוש עיקרי תותח מחורק קנה בקוטר 130 מ"מ, S-70
חימוש משני

שני מקלעי KPVT בקוטר 14.5 מ"מ

שישה מקלעי גוריונוב SG-43 בקוטר 7.62 מ"מ
מנוע 1050 כ"ס, מדגם M-50T
שריון עד 210 מילימטר (350 בבסיס התותח)
צוות 5
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

IS-7 (יוסיף סטלין, ИС-7) היה טנק סובייטי כבד, אשר פותח מעט לאחר מלחמת העולם השנייה. משקלו של הטנק הגיע ל-68 טון, והוא היה לטנק הכבד ביותר שבנתה ברית המועצות. ה-IS-7, אשר היה חמוש בתותח עוצמתי בקוטר 130 מילימטר, בעל שריון עבה ביותר לתקופה ונהנה מניידות טובה נחשב כנראה לטנק החזק בשעתו בעולם. למרות זאת, הוא מעולם לא נכנס לייצור סדרתי בגלל גודלו ומשקלו.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1945, החלו המהנדסים הסובייטים של מפעל קירוב שבלנינגרד לעבוד על פרויקט לטנק כבד חדש תחת הציון "Object 260" (אובייקט 260), שקיבל מאוחר יותר את השם הרשמי IS-7. על אף שהטנק החדש היה בבסיסו המשך לטנק הכבד IS-3 שנכנס לייצור במאי 1945, הוא הכיל מספר מאפיינים חדשניים ועיצובו היה שונה מזה של טנקים אחרים שפותחו בזמן מלחמת העולם השנייה. דגם אב טיפוס ראשון הושלם ב-8 בספטמבר 1946 והשני ב-25 בדצמבר 1946, ואלה עברו את מבחני השדה בהצלחה[1].

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמת המיגון של ה-IS-7 הייתה גבוהה מאוד לטנקים אחרים בשעתו. זה הושג לא רק בזכות עיבוי לוחות השריון, אלא גם הודות לזוויות החדות בהן הונחו אשר שיפרו את המיגון הבליסטי של הטנק. עיצוב השריון הקדמי היה זהה במידת מה לזה של ה-IS-3, ועוביו הגיע ל-150 מילימטר. צריח הטנק היה גדול מאוד, אך בעל צללית נמוכה עם מיגון של 210 מילימטר בחזית ו-350 מ"מ בבסיס התותח. במבחני שדה שנערכו בקיץ 1948, שריון הטנק הוכיח עצמו כחסין כנגד פגזים חודרי שריון של תותחי הנ"ט החזקים ביותר בתקופה (ביניהם התותח הגרמני בקוטר 128 מ"מ אשר שימש את משחית הטנקים יאגדטיגר, וגם התותח הסובייטי בקוטר 130 מ"מ של ה-IS-7 עצמו)[1].

IS-7.

החימוש העיקרי של ה-IS-7 היה תותח מחורק קנה S-70, במקור תותח ימי בקוטר 130 מילימטר עם אורך קנה של 57 קליבר. פגז חודר שריון שמשקלו עמד על 33.4 קילוגרם היה בעל מהירות לוע של 900 מטר לשנייה, כאשר קצב האש נע בין 6 ל-8 פגזים לדקה. כ-30 פגזים אוחסנו בבטן הטנק. החימוש המשני כלל לא פחות מ-8 מקלעים, כולם נשלטים בשלט רחוק על ידי הצוות מפנים הטנק ללא צורך לחשוף את עצמם. שני מקלעים מדגם KPVT בקוטר 14.5 מ"מ הותקנו, אחד בבסיס התותח והשני על הצריח בתור מקלע נ"מ. בנוסף, שישה מקלעי גוריונוב SG-43 בקוטר 7.62 מ"מ הותקנו, שניים מתוכם כמקבילים לתותח, שניים בצידי הצריח כשהם פונים לאחור, ושניים נוספים על צידי התובה.

בקיץ 1948 הושלמו ארבעה טנקי IS-7 במפעל קירוב שבלנינגרד, ואלו נשלחו למבחני שדה ממשלתיים. הטנק הותיר רושם חזק על חברי הוועדה הבוחנת; על אף שמשקלו הגיע ל-68 טון, הוא הצליח לפתח מהירות סבירה ביותר, היה כמעט חסין לתותחי הנ"ט של התקופה, והיה חמוש בתותח עוצמתי. ב-1949 הורה הצבא למפעל קירוב לייצר כ-50 יחידות של ה-IS-7. אולם מאוחר יותר באותה שנה, הוחלט לעצור את כל ייצור הטנקים שמשקלם מעל 50 טון, ביניהם ה-IS-7[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא IS-7 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]