איזוניאזיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף Isoniazid)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איזוניאזיד
Isoniazid.svg
איזוניאזיד
נתונים כימיים
מסה מולרית 137.059 יחידת מסה אטומית מאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
מספר CAS 54-85-3
PubChem 3767
ChemSpider 3635
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
איזוניאזיד בשלושה ממדים

איזוניאזידאנגלית: Isoniazid) היא אנטיביוטיקה שמשמשת לטיפול בשחפת וצרעת.

מנגנון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחיידק השחפת Mycobacterium tuberculosis, וחיידק הצרעת - Mycobacterium leprae יש (בנוסף לדופן הרגיל המורכב מפפטידוגליקן) מעטפת שומנית של חומצה מיקולית המאפיינת אותו ומקנה לו חסינות נגד חומרים רבים. איזוניאזיד מעכבת את יצירת החומצות המיקוליות שמשמשות לבניית הדופן החיצונית. פגיעה בבניית הדופן החיצונית היא בקטריוליטית לחיידקים הנמצאים בחלוקה, ומביאה למותו.

עמידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב ריבוי רב של מנגנוני עמידות של החיידק (שהתפתחו עקב הסלקציה הטבעית) תרופה זו אינה ניתנת כטיפול בודד, אלא אך ורק כשילוב עם אנטיביוטיקות נוספות שעובדות במנגנונים שונים.

פרמקוקינטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתן התרופה הוא בטבליות, (דרך הפה בבליעה).התרופה נספגת טוב במערכת העיכול ומגיעה לפיזור מלא ברקמות, היא עוברת BBB ומגיעה למערכת העצבים המרכזית. בכבד היא עוברת מטבוליזם שמנטרל את פעולתה- אצטיליזציה, הוספת קבוצת אצטיל. כיום יש מידע על אללים שונים של האנזים המעורב בפעולה זאת, שינויים אילו משפיעים על רמת המטבוליזם של התרופה. כלומר יש מי שינטרל את התרופה מהר יותר- "fast acetylation " ומי שינטרל אותה לאט יותר "slow acetylation"' שינויים גנטים ומטבולים אילו ישפיעו על אופן מתן התרופה.

כמו כן תרופה זאת עלולה לעכב את P-450, קרי, מערכת האנזימים בכבד שאחראית על המטבוליזם של התרופות. תכונה זאת צריכה להילקח בחשבון, אם התרופה נלקחת בשילוב עם תרופות נוספות בעלות אינדקס טיפולי צר.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות לוואי שעלולות לנבוע מהשימוש בתרופה הן:

  1. פרכוסים כי הוא אגוניסט לרצפטור GABA
  2. פגיעה בכבד: עקב תוצר מטבוליזם רעיל לכבד.
  3. פגיעה בעצב הראייה, עקב הירידה בוויטמין B6.
  4. תגובה של רגישות יתר, ופריחה.

למרות קיומן של תופעות לוואי אילו הן אינן שכיחות והתועלת בשימוש בתרופה עולה על הסיכון הכרוך בשימוש בה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיזוניאזיד סונתז בשנת 1912 על ידי מאייר ומאליי באוניברסיטת פראג. רק אחרי מלחמת העולם השנייה נתגלתה הפעילות האנטיביוטית של החומר. במעבדות של חברת הופמן לה רוש בנאטלי, ניו ג'קזי, פיתח ה. הרברט פוקס ועמיתיו את האיזוניאזיד ואת נגזרתו, איפרוניאזיד כתרופה שנועדה לשיווק. גם גרהרד דומק פיתח תכשירים המבוססים על איזוניאזיד עבור חברת באייר AG. בשנת 1952 בנפרד, לוריא וזאלצר מחד, וז'אן דלה וז'אן-פרנסואה בויסון מאידך, תארו תכונות אנטידיכאוניות של האיזוניאזיד. תגלית זו עמדה ביסוד פיתוחם של התרופות נוגדות הדיכאון הראשונות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איזוניאזיד בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.