Lassa mammarenavirus

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןLassa mammarenavirus
Lassa virus virions TEM 8699 lores.jpg
בתמונה: מספר ויריונים של נגיף לסה דבוקים לתא
מיון מדעי
קבוצה: Riboviria
מערכה: Negarnaviricota
מחלקה: Ellioviricetes
סדרה: Bunyavirales
משפחה: Arenaviridae
סוג: Mammarenavirus
מין: Lassa mammarenavirus
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Lassa mammarenavirus
שמות נוספים

נגיף לסה
Lassa virus

Lassa mammarenavirus (בראשי תיבות: LASV; גם: נגיף לסה) מין של נגיף ממשפחת Arenaviridae הגורם לקדחת לסה, סוג של קדחת דימומית נגיפית (אנ'), באדם ובפרימטים אחרים[1].

LASV הוא נגיף מַפציע שזוהה כבעל איום לבריאות הציבור ובעל פוטנציאל מגפתי.

הנגיף מצוי במדינות מערב אפריקה, בייחוד סיירה לאון, גינאה, ניגריה וליבריה, שם נרשמים בין 300,000 ל-500,000 מקרי הדבקה לשנה, וכ-5,000 מקרי מוות לשנה[2].

אין חיסון מאושר נגד הנגיף[3].

גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Mastomys natalensis חיית המאגר של הנגיף

בשנת 1969 חלתה האחות המסיונרית לורה ויין במחלה לא מוכרת שבה נידבקה ממטופלת בכפר במדינת בורנו שבניגריה[4][5]. לאחר מכן היא הועברה לג'וס שבניגריה ומתה שם. שתי נשים נדבקו ממנה, אחת מהן הייתה לילי פינאו שטיפלה בה בחוליה[6]. דגימות מלילי פינאו נשלחו לאוניברסיטת ייל שם בודד לראשונה הנגיף החדש. ב-1972 נמצא שמין של עכבר, Mastomys natalensis, הוא חיית המאגר העיקרית של הנגיף. העכבר מפריש את הנגיף בשתן ובצואה והוא עצמו אינו מגלה תסמיני מחלה[7][8].

וירולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה וגנום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגיפי לאסה הם נגיפי RNA חד-גדילי, בעלי שני מקטעי גנום, שכל אחד מהם מקודד לשני חלבונים.

המקטע הארוך מקודד לחלבון אצבע-אבץ (Z) (אנ') קטן, המבקר את השעתוק וההכפלה, ו-RNA פולימראז (L).

המקטע הקצר מקודד לנוקלאופרוטאין (NP) ולגליקופרוטאין מעטפת (GP, ידוע גם כזיז נגיפי) הנחתך לשני חלבוני מעטפת גליקופרוטאין GP1 ו-GP2 הנקשרים לקולטן אלפה-דיסטרוגליקן וכך חודרים אל התא.

הנגיף מתרבה במהירות. הצעד הראשון בתהליך ההכפלה הוא שעתוק עותקי mRNA מהגדיל השלילי (המוּל-קריא), המיתרגמים לחלבוני NP ו-L הנצרכים להמשך ההכפלה.

הגנום החיובי יוצר עותקי RNA נגיפי משלים (vcRNA) של עצמו. עותקי ה-RNA משמשים תבנית ליצירת גדיל שלילי אך גם ליצירת mRNA. ה-mRNA המסונתז מה-vcRNA מתורגם לחלבוני GP ו-Z. המערכת הזו מאפשרת לחלבוני הזיזים להייוצר אחרונים וכך לעכב את הזיהוי על ידי מערכת החיסון.

מחקר הגנום הראה שלנגיף יש 4 שושלות (lineages)‏: 3 בניגריה ו-1 בגינאה, ליבריה וסיירה לאון.

קולטנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנגיף חודר לתאים באמצעות היקשרות לקולטני אלפה-דיסטרוגליקן (alpha-DG) שעל פני הממברנה החיצונית של התא, קולטן רב-תכליתי לחלבונים שמטריצה החוץ-תאית.

הכרת הקולטן מבוססת על מודיפיקציה של מולקולת סוכר מסוימת באלפה-דיסטרוגליקן על ידי קבוצת גילקוטרנספראזות הקרויים חלבוני LARGE.

שלא כמו נגיפים בעלי המעטפת רבים, המשתמשים בשקעי מעטפת קלתרין (clathrin-coated pits) להיקשר לקולטנים ולביכנס לתא בתלות בחומציות הסביבה, נגיף לסה משתמשים במסלול אנדוציטי ללא תלות בקלתרין, קוולין, דינמין או אקטין.

כשנגיף חודר לתא, הוא נשלח במהירות לאנדוזום בבועית, כשהוא מגיע לאנדוזום הוא מתרחש איחוי ממברנות באמצעות גליקפורטאין שבמעטפת, שב-pH הנמוך של האנדוזום קושר לחלבון הליזוזום LAMP1, מה שיוצר איחוי ממברנות והמילטות מהאנדוזום.

מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנגיף חודר לתא באמצעות היקשרות לקולטן ואנדוציטוזה. מסלול האנדוציטוזה הספציפי אינו ידוע עדיין, אך נמצא שהכניסה לתא מושפעת מרמת הכולסטרול, ושבמקרים של ירידה ברמת הכולסטרול הכניסה לתא מוגבלת. הקולטן המשמש לכניסה לתא הוא הקולטן לאלפה-דיסטרוגליקן. לאחר כניסת הנגיף לתא ה-pH הנמוך גורם לאיחוי ממברנות ושחרור הריבונוקלאופרוטאין (RNP) הנגיפי לציטופלזמה. ה-RNA הנגיפי משתחרר ותהליכי השכפול והשעתוק מתחילים בציטופלזמה. בתחילת השכפול משועתקים הרצפים המשלימים לגנום ל-S ו-L ומהם מסונתזים שוב S ו-L הגנומיים. הן הרצפים הגנומיים והן הרצפים המשלימים להם (אנטי-גנומיים) נצרכים לשעתוק ולתרגום. ה-S מקודד לחלבוני GP ו-NP, ואילו L מקודד לחלבוני Z ו-L. חלבון L הוא RNA רפליקאז כשנכנס נגיף לתא, L פולימראז מתחבר ל-RNP הנגיפי ומתחיל תהליך שעתוק של ה-RNA הגנומי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Frame JD, Baldwin JM, Gocke DJ, Troup JM (1 ביולי 1970). "Lassa fever, a new virus disease of man from West Africa. I. Clinical description and pathological findings". Am. J. Trop. Med. Hyg. 19 (4): 670–6. PMID 4246571. doi:10.4269/ajtmh.1970.19.670. 
  2. ^ "Lassa Fever Fact Sheet". World Health Organization. 
  3. ^ Yun, N; Walker, D (4 באוקטובר 2012). "Pathogenesis of Lassa Fever". Viruses 4 (10): 2031–2048. PMC 3497040. PMID 23202452. doi:10.3390/v4102031. 
  4. ^ "Lassa Fever | CDC". www.cdc.gov. בדיקה אחרונה ב-23 בספטמבר 2016. 
  5. ^ Frame, J. D.; Baldwin, J. M.; Gocke, D. J.; Troup, J. M. (1 ביולי 1970). "Lassa fever, a new virus disease of man from West Africa. I. Clinical description and pathological findings". The American Journal of Tropical Medicine and Hygiene 19 (4): 670–676. ISSN 0002-9637. PMID 4246571. doi:10.4269/ajtmh.1970.19.670. 
  6. ^ Frame, J. D. (1 במאי 1992). "The story of Lassa fever. Part I: Discovering the disease". New York State Journal of Medicine 92 (5): 199–202. ISSN 0028-7628. PMID 1614671. 
  7. ^ Fraser, D. W.; Campbell, C. C.; Monath, T. P.; Goff, P. A.; Gregg, M. B. (1 בנובמבר 1974). "Lassa fever in the Eastern Province of Sierra Leone, 1970-1972. I. Epidemiologic studies". The American Journal of Tropical Medicine and Hygiene 23 (6): 1131–1139. ISSN 0002-9637. PMID 4429182. doi:10.4269/ajtmh.1974.23.1131. 
  8. ^ Monath, T. P.; Maher, M.; Casals, J.; Kissling, R. E.; Cacciapuoti, A. (1 בנובמבר 1974). "Lassa fever in the Eastern Province of Sierra Leone, 1970-1972. II. Clinical observations and virological studies on selected hospital cases". The American Journal of Tropical Medicine and Hygiene 23 (6): 1140–1149. ISSN 0002-9637. PMID 4429183. doi:10.4269/ajtmh.1974.23.1140.