NGC 4435

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
NGC 4435
NGC 4435 (ימין למטה) ו-NGC 4438 (מרכז) בתמונה של הטלסקופ הגדול מאוד
NGC 4435 (ימין למטה) ו-NGC 4438 (מרכז) בתמונה של הטלסקופ הגדול מאוד
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים בתולה
מגלה ויליאם הרשל
תאריך גילוי 8 באפריל 1784
סוג גלקסיית עדשה
בהירות 10.8[1]
סיווג מורפולוגי SB(s)0[2]
עלייה ישרה 12ʰ 27ᵐ 40.5ˢ
נטייה ‏44.5″ ‏04′ ‏13°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 20.3-
מרחק[2] 55,400,000 שנות אור
16,985,528.57 פארסק
קוטר 37,900[2] שנות אור
מסה ‎5.6×1010‎‏[3] M
הסחה לאדום 791[2] ק"מ/שנייה
0.002638

NGC 4435 (נקראת לפעמים ביחד עם NGC 4438 הסמוכה גלקסיות העיניים) היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-55 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגלקסיה בהירות מדרגה 10.8, והיא התגלתה ב-8 באפריל 1784 ביחד עם NGC 4438 הסמוכה על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותן ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון המשותף I.28. הוא תיאר את שתיהן כבהירות וגדולות למדי.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן מספר פעמים ובטעות זיהה אותה כ-M86 שגם כן נמצאת באותה סביבה, וייחס את גילויה לשארל מסיה, אך הקואורדינטות שרשם תואמות את המיקום של NGC 4435. הוא הכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1274, כשהיא מתוארת כבהירה מאוד ועגולה, וכן שהיא המערבית מבין שתיים, כאשר השנייה (NGC 4438) קיבלה את הציון 1275 וזוהתה בתור I.28 שגילה אביו, ויליאם הרשל. את M86 עצמה, זיהה ג'ון הרשל כערפילית חדשה וציין אותה בקטלוג כ-1253.[5] יותר מאוחר הוא זיהה את הטעות והכניס את הגלקסיה לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 2991, כאשר M86 הוכנסה תחת הציון GC 2961.[6] בשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4435, כאשר היא מתוארת כבהירה מאוד, גדולה למדי, עגולה והצפון-מערבית מתוך שתיים.[7]

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין שתי הגלקסיות מפרידות רק 4.4 דקות קשת ששקולות למרחק של כ-65,000 שנות אור, כך שהן באותו שדה הראייה כאשר צופים בהן באמצעות טלסקופ חובבים. הן נמצאות במרכז צביר הבתולה, כ-8.7 מעלות ממערב-צפון-מערב לכוכב וינדמיאטריקס וכ-9.5 מעלות ממזרח לכוכב הבולט דנבולה. M86 ו-M84 נמצאות במרחק זוויתי של 0.4 ו-0.6 מעלות בהתאמה ממערב-דרום-מערב ל-NGC 4435,‏ NGC 4459 נמצאת כמעלה מצפון-צפון-מזרח לה, NGC 4473 ו-NGC 4477 נמצאות כ-0.6 מעלה ו-0.8 מעלה בהתאמה מצפון-מזרח לה, כשליש מעלה ממזרח צפון-מזרח לה נמצאת NGC 4461‏, M87 נמצאת כמעלה מדרום-מזרח לה וכ-0.6 מעלה מדרום מערב לה נמצאת NGC 4388, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה הזוויתי של NGC 4435 הוא כ-2.3 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של מעט פחות מ-40,000 שנות אור, כ-40% מהקוטר של שביל החלב, מסתה מוערכת בכ-‎5.6×1010מסות שמש, כעשירית ממסת שביל החלב, כאשר למעלה מ-70% ממסתה או כ-‎4.1×1010‎ מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[3] בדומה לגלקסיות אחרות מסוגה, בגלקסיה יש מעט גז ואבק, ולכן יצירה של כוכבים חדשים מתרחשת בקצב נמוך למדי שמוערך בכ-2 מאיות של מסת שמש בשנה, או מסת שמש בכ-50 שנים.[3] לעומת זאת במרכז הגלקסיה יש אוכלוסיית כוכבים צעירה יחסית שגילה מוערך בכ-190 מיליון שנים בלבד, ונראה שהגלקסיה עברה תקופה של יצירת כוכבים אינטנסיבית, ייתכן בעקבות אינטראקציה עם NGC 4438 הסמוכה.[8] מתנועת הכוכבים סביב מרכז הגלקסיה, נראה שבמרכזה נמצא חור שחור על-מסיבי קטן יחסית עם מסה של לכל היותר 7.5 מיליון מסות שמש.[8] תצפיות בחשיפה ארוכה העלו שמצידה הצפוני של NGC 4435 יש רצועה של תווך בין-כוכבי וכוכבים שככל הנראה נפלטו ממנה בעקבות המפגש בינה ובין NGC 4438.[9] אך ניתוח ספקטרוסקופי של האור היוצא מהרצועה מראה שייתכן ומדובר בערפילית בתוך שביל החלב, שרק במקרה נמצאת על אותו קו ראייה אל NGC 4435, ואין שום קשר בין הרצועה ובין הגלקסיה.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא NGC 4435 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ SIMBAD: NGC 4435
  2. ^ 1 2 3 4 NED: NGC 4435
  3. ^ 1 2 3 A. Amblard, L. Riguccini, P. Temi, S. Im, M. Fanelli & P. Serra: Star Formation Bimodality in Early-type Galaxies, The Astrophysical Journal, Vol. 783, Iss. 2, article id. 135, p. 17 (2014)
  4. ^ W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 471 (1786)
  5. ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 423 (1833)
  6. ^ J. F. W. Herschel: Catalogue of nebulae and clusters of stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 154, p. 99 (1864)
  7. ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 125 (1888)
  8. ^ 1 2 P. Panuzzo, O. Vega, A. Bressan), L. Buson, M. Clemens, R. Rampazzo, L. Silva, J. R. Valdes, G. L. Granato & L. Danese: The Star Formation History of the Virgo Early-Type Galaxy NGC 4435: The Spitzer Mid-Infrared View, The Astrophysical Journal, Vol. 656, Iss. 1, p. 206 (2007)
  9. ^ J. C. Mihos, P. Harding, J. Feldmeier & H. Morrison: Diffuse Light in the Virgo Cluster, The Astrophysical Journal Letters, Vol. 631, No. 1, p. L43 (2005)
  10. ^ L. Cortese, G. J. Bendo, K. G. Isaak, J. I. Davies & B. R. Kent: Diffuse far-infrared and ultraviolet emission in the NGC 4435/4438 system: tidal stream or Galactic cirrus?, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society: Letters, Vol. 403, Iss. 1, p. L26 (2010)