NGC 4438

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
NGC 4438
NGC 4438 (מרכז) ו-NGC 4435 (ימין למטה) בתמונה של הטלסקופ הגדול מאוד
NGC 4438 (מרכז) ו-NGC 4435 (ימין למטה) בתמונה של הטלסקופ הגדול מאוד
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים בתולה
מגלה ויליאם הרשל
תאריך גילוי 8 באפריל 1784
סוג גלקסיית עדשה
בהירות 10.17[1]
סיווג מורפולוגי SA(s)0[2]
עלייה ישרה 12ʰ 27ᵐ 45.7ˢ
נטייה ‏30.9″ ‏00′ ‏13°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 20.06-
מרחק[3] 55,400,000 שנות אור
16,985,528.57 פארסק
קוטר 156,370[4] שנות אור
מסה ‎4×1011‎‏[4] M
הסחה לאדום 71[4] ק"מ/שנייה
0.000237

NGC 4438 (נקראת לפעמים ביחד עם NGC 4435 הסמוכה גלקסיות העיניים) היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-55 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגלקסיה בהירות מדרגה 10.17, והיא התגלתה ב-8 באפריל 1784 ביחד עם NGC 4435 הסמוכה על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותן ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון המשותף I.28. הוא תיאר את שתיהן כבהירות וגדולות למדי.[5] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן מספר פעמים והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1275, כשהיא מתוארת כבהירה או די בהירה, גדולה או גדולה מאוד ועגולה או מעט מאורכת, וכן שהיא המזרחית מבין שתיים, כאשר השנייה (NGC 4435) קיבלה את הציון 1274 וזוהתה בטעות כ-M86 שהתגלתה על ידי שארל מסיה.[6] ג'ון הרשל הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 2994 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4438, כאשר היא מתוארת כבהירה, גדולה למדי, טיפה מאורכת והדרום-מזרחית מתוך שתיים.[7]

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין שתי הגלקסיות מפרידות רק 4.4 דקות קשת ששקולות למרחק של כ-65,000 שנות אור, כך שהן באותו שדה הראייה כאשר צופים בהן באמצעות טלסקופ חובבים. הן נמצאות במרכז צביר הבתולה, כ-8.7 מעלות ממערב-צפון-מערב לכוכב וינדמיאטריקס וכ-9.5 מעלות ממזרח לכוכב הבולט דנבולה. M86 ו-M84 נמצאות במרחק זוויתי של 0.4 ו-0.7 מעלות בהתאמה ממערב ל-NGC 4438,‏ NGC 4459 נמצאת כמעלה מצפון-צפון-מזרח לה, NGC 4461,‏ NGC 4473 ו-NGC 4477 נמצאות כ-0.4 מעלה, 0.7 מעלה ו-0.8 מעלה בהתאמה מצפון-מזרח לה, M87 נמצאת כמעלה מדרום-מזרח לה וכ-0.6 מעלה מדרום-מערב לה נמצאת NGC 4388, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה הזוויתי של NGC 4435 הוא כ-9.7 דקות קשת, כמעט שליש מקוטרו הזוויתי של הירח המלא, שממרחקה שקול לקוטר של למעלה מ-155,000 שנות אור, יותר מפי 1.5 מהקוטר של שביל החלב. מסתה מוערכת בכ-‎4×1011מסות שמש, כשני שלישים ממסת שביל החלב, אך רק כ-8% ממנה או כ-‎3.2×1010‎ מסות שמש היא מסת הכוכבים שבה,[8] וכאחוז בלבד או כ-‎4×109‎ מסות שמש היא מסת הגז החופשי שבגלקסיה.[4] שאר המסה, כ-90% היא של חומר אפל שטיבו לא ידוע. למרות הכמות הקטנה יחסית של גז חופשי ושל אבק, קצב יצירת הכוכבים בגלקסיה הוא לא מאוד נמוך ועומד על כ-0.16 מסת שמש בשנה או מסת שמש בכ-6 שנים.[8]

הצורה של NGC 4438 מאוד לא רגילה וכוללת זרועות של חומר ושל כוכבים שיוצאים ממנה. נראה שהיא עברה במאה מיליון השנים האחרונות במרחק קטן של 15–30 אלף שנות אור בלבד מגלקסיה אחרת, ככל הנראה NGC 4435, מה שהביא לעיוות בצורתה וליציאה של ענני גז ושל כוכבים ממנה.[9] מהירותה הרדיאלית היא 71 קילומטר בשנייה בלבד,[4] בעוד שהמהירות הממוצעת של הגלקסיות בצביר הבתולה היא כ-1,100 קילומטר בשנייה, כך שהיא נעה במהירות של כ-1,000 קילומטר בשנייה ביחס לצביר הבתולה ותנועה מהירה זו דרך החומר הבין-גלקטי גורם לאובדן הגז החופשי שבה.[9] הסבר אחר לצורתה המעוותת של NGC 4438 ולכמות הקטנה של גז בתוכה הוא מפגש קרוב או התנגשות עם M86, הגדולה והמסיבית ממנה, ובעקבות המפגש איבדה NGC 4438 את הגז החופשי שלה לטובת M86 וצורתה התעוותה בשל כוחות הכבידה החזקים שהפעילה עליה הגלקסיה המסיבית יותר. חיזוק לדעה זו נמצא בכך ש-NGC 4435 אינה נראית כמו גלקסיה שעברה מפגש קרוב עם גלקסיה אחרת ואינה מעוותת כמו NGC 4438 למרות שמסתה דומה. כמו כן התגלה ענן גדול של גז שנמצא בין M86 ובין NGC 4438 שעשוי להיות השרידים מאותה התנגשות.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא NGC 4438 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ SIMBAD: NGC 4438
  2. ^ NED: NGC 4438
  3. ^ L. Cortese, G. J. Bendo, A. Boselli, J. I. Davies, H. L. Gomez, M. Pohlen, R. Auld, M. Baes, J. J. Bock, M. Bradford, V. Buat, N. Castro-Rodriguez, P. Chanial, S. Charlot, L. Ciesla, D. L. Clements, A. Cooray, D. Cormier, E. Dwek, S. A. Eales, D. Elbaz, M. Galametz, F. Galliano, W. K. Gear, J. Glenn, M. Griffin, S. Hony, K. G. Isaak, L. R. Levenson, N. Lu, S. Madden, B. O’Halloran, K. Okumura, S. Oliver, M. J. Page, P. Panuzzo, A. Papageorgiou, T. J. Parkin, I. Perez-Fournon, N. Rangwala, E. E. Rigby, H. Roussel, A. Rykala, N. Sacchi, M. Sauvage, B. Schulz, M. R. P. Schirm, M. W. L. Smith, L. Spinoglio, J. A. Stevens, S. Srinivasan, M. Symeonidis, M. Trichas, M. Vaccari, L. Vigroux, C. D. Wilson, H. Wozniak, G. S. Wright & W. W. Zeilinger: Herschel .SPIRE observations of the disturbed galaxy NGC 4438, Astronomy & Astrophysics, Vol. 518, id. L63, p. 1 (2010)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 J. D. P. Kenney, V. C. Rubin, Pere Planesas & J. S. Young: Gas filaments in the collisional debris of NGC 4438, Astrophysical Journal, Part 1, vol. 438, no. 1, p. 145 (1995)
  5. ^ W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 471 (1786)
  6. ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 423 (1833)
  7. ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 126 (1888)
  8. ^ 8.0 8.1 Q. D. Wang, J. Li, X. Jiang & T. Fang: Chandra survey of nearby highly inclined disk galaxies -- IV: New insights into the working of stellar feedback, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Volume 457, Issue 2, p. 3 (2016)
  9. ^ 9.0 9.1 B. Vollmer, J. Braine, F.Combes & Y. Sofue: New CO observations and simulations of the NGC 4438/NGC 4435 system, Astronomy and Astrophysics, Vol. 441, Iss. 2, p. 473 (2005)
  10. ^ J. D. P. Kenney, T. Tal, H. H. Crowl, J. Feldmeier & G. H. Jacoby: A Spectacular Hα Complex in Virgo: Evidence for a Collision between M86 and NGC 4438 and Implications for the Collisional ISM Heating of Ellipticals, The Astrophysical Journal Letters, Vol. 687, Iss. 2, p. L69 (2008)