NGC 4461

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
NGC 4461
NGC 4461 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן
NGC 4461 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים בתולה
מגלה ויליאם הרשל
תאריך גילוי 15 באפריל 1784
סוג גלקסיית עדשה
בהירות 10.96[1]
סיווג מורפולוגי +SB(s)0[2]
עלייה ישרה 12ʰ 29ᵐ 03.0ˢ
נטייה ‏01.9″ ‏11′ ‏13°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 19.83-
מרחק[1] 46,900,000 שנות אור
14,379,445.67 פארסק
קוטר 47,790[2] שנות אור
מסה ‎7.9×1010‎‏[3] M
הסחה לאדום 1,924[2] ק"מ/שנייה
0.006418

NGC 4461 היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-47 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגלקסיה בהירות מדרגה 10.96 והיא התגלתה ב-12 באפריל 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון II.122. הוא תיאר אותה כאחת משתי ערפיליות (השנייה היא NGC 4458) כאשר שתיהן די עמומות, קטנות ועם מרכז בהיר.[4] חמישה ימים לאחר מכן, הוא ציין ערפילית נוספת, II.174, כאשר מיקומה כמעט זהה למיקום של II.122 והיא תוארה רק כעמומה ובלי בת הזוג הצמודה אליה.[5] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה מספר פעמים והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1290, כשהיא מתוארת פעם כדי עמומה, עגולה ועם מרכז שמתבהר די בפתאומיות, ופעם כעמומה מאוד, עגולה ועם מרכז שמתבהר מאוד בפתאומיות, וכן שהיא המזרחית מתוך שתיים.[6] בקטלוג זה הוא לא הזכיר את II.174, אך כאשר הוא הכניס את הגלקסיה לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864, הוא ציין במפורש ש-II.122 ו-II.174 הן למעשה אותה ערפילית ונתן לה את הציון GC 3013.[7] בשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4461, כאשר היא מתוארת כדי עמומה, קטנה, עגולה ועם מרכז בהיר, וכן שהיא המזרחית מתוך זוג ערפיליות.[8] בקטלוג הכללי של ג'ון הרשל מופיעות זוג ערפיליות נוספות המצוינות כ-GC 2992 ו-GC 2995, שאמורות על פי הקואורדינטות שלהן להיות מעט דרום-מערבית ל-NGC 4461 ול-NGC 4458, ושאת גילוין הוא מייחס לויליאם פרסונס, רוזן רוס השלישי.[9] ג'ון דרייר הכניס את רק את GC 2995 לקטלוג הכללי החדש שלו תחת הציון NGC 4443,[8] אך זוג הערפיליות האלה לא קיימות במיקום המיוחס להן וככל הנראה ויליאם פרסונס צפה למעשה ב-NGC 4458 וב-NGC 4461 וכיום מקובל לזהות את NGC 4443 כסיווג כפול של NGC 4461.[10]

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלקסיה נמצאת במרכז צביר הבתולה באזור שמכיל הרבה גלקסיות, כ-8.4 מעלות ממערב-צפון-מערב לכוכב וינדמיאטריקס וכ-9.8 מעלות ממזרח לכוכב הבולט דנבולה. כ-6 דקות קשת מצפון-צפון-מערב לה נמצאת NGC 4458 הסמוכה, כ-0.8 מעלה מצפון לה נמצאת NGC 4459, כ-18 דקות קשת מצפון-צפון-מזרח לה נמצאת NGC 4473, מעבר לה, כחצי מעלה מ-NGC 4461 נמצאת NGC 4477 והלאה באותו הכיוון, כ-1.4 מעלות מ-NGC 4461, נמצאת M88. כשתי מעלות מצפון-מזרח ל-NGC 4461 נמצאת M91, כ-1.9 מעלות ממזרח לה נמצאת M90, כ-1.7 מעלות ממזרח-דרום-מזרח לה נמצאת M89 ו-M87 הגדולה נמצאת כ-0.9 מעלה מדרום-דרום-מזרח לה. כשליש מעלה ממערב-דרום-מערב ל-NGC 4461 נמצאות זוג "העיניים" NGC 4435 ו-NGC 4438, מעבר להן, כ-0.7 מעלה מ-NGC 4461 באותו הכיוון, נמצאת M86 ומעבר לה, כמעלה מ-NGC 4461 נמצאת M84, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה הזוויתי של NGC 4461 הוא כ-3.5 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של מעט פחות מ-50,000 שנות אור, קרוב לחצי מהקוטר של שביל החלב, מסתה מוערכת בכ-‎7.9×1010מסות שמש, כ-15% ממסת שביל החלב, כאשר קצת יותר מחמישית ממסתה או כ-‎1.8×1010‎ מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[1] בדומה לגלקסיות אחרות מסוגה, בגלקסיה יש מעט מאוד גז מימן, שכמותו מוערכת בכ-‎8.1×107‎ מסות שמש ואבק, שמסתו מוערכת בכ-300,000 מסות שמש בלבד.[11] למרות זאת, קצב היצירה של כוכבים חדשים בגלקסיה הוא לא מאוד נמוך ובמאה מיליון השנים האחרונות הוא בשיעור של כ-0.755 מסת שמש בשנה.[12] אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה היא זקנה למדי וגילה הממוצע מוערך בכ-12 מיליארד שנים והמתכתיות שלהם היא רק כשני שלישים מזו של השמש.[1] נראה שהגלקסיה נמצאת באינטראקציה כבידתית עם NGC 4458 הסמוכה והן משפיעות זו על זו.[13]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 J. Dabringhausen & M. Fellhauer: An extensive catalogue of early-type galaxies in the nearby Universe, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 460, Iss. 4 (2016)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 NED: NGC 4461
  3. ^ M. S.Roberts, D. E. Hogg, J. N. Bregman, W. R. Forman & C. Jones: Interstellar matter in early-type galaxies. I - The catalog, Astrophysical Journal Supplement Series, vol. 75, p. 792 (1991)
  4. ^ W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 476 (1786)
  5. ^ W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 476 (1786)
  6. ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 424 (1833)
  7. ^ J. F. W. Herschel: Catalogue of Nebulae and Clusters of Stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 154, p. 29, 100 (1864)
  8. ^ 8.0 8.1 J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 126 (1888)
  9. ^ J. F. W. Herschel: Catalogue of Nebulae and Clusters of Stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 154, p. 29, 99 (1864)
  10. ^ SIMBAD: NGC 4443
  11. ^ M. S.Roberts, D. E. Hogg, J. N. Bregman, W. R. Forman & C. Jones: Interstellar matter in early-type galaxies. I - The catalog, Astrophysical Journal Supplement Series, vol. 75, p. 785 (1991)
  12. ^ L. Martins, A. Rodríguez-Ardila, S. Diniz, R. Riffel & R. de Souza: Spectral Synthesis of Star-forming Galaxies in the Near-Infrared, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 435, Iss. 4, p. 13 (2013)
  13. ^ L. Morelli, C. Halliday, E. M. Corsini, A. Pizzella, D. Thomas, R. P. Saglia, R. L. Davies, R. Bender, M. Birkinshaw & F. Bertola: Nuclear stellar discs in low-luminosity elliptical galaxies: NGC 4458 and 4478, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 354, Iss. 3, p. 754 (2004)