Oko (מערכת)

Oko (פירוש ברוסית:עין) הייתה מערכת סובייטית לגילוי שיגור של טיל בליסטי בין-יבשתי משטח היבשתי של ארצות הברית. המערכת הוכרזה מבצעית בשנת 1982. בשנת 1996 הסתיים פיתוח מערכת מתקדמת Oko-1 שהייתה יכולה לזהות שיגורים גם משטח הימי. מערכת זו פעלה עד לשנת 2015 והוחלפה במערכת "קופולה" שמבוססת על הלוויינים מסדרה "טונדרה". המערכת פעלה במקביל למערכת DSP שפותחה בארצות הברית.

פיתוח מערכת החל בשנות ה-60 של המאה ה-20. הניסוי הראשון בוצע בשנת 1972 כאשר שוגר לוויין "קוסמוס 520". בשנת 1982 המערכת הוכרזה מבצעית. בנוסף ללוויינים המערכת כללה 2 מרכזי בקרה קרקעיות באזור מוסקבה ובאזור קומסומולסק על אמור. ב-26 בספטמבר 1983 המערכת זיהתה שיגור לכאורה. מפקד המשמרת סטניסלב פטרוב גילה אחריות, בדק לעומק את נמצב והחליט שמדובר בהפעלה שגויה של המערכת.

בשנת 1991 החלה פריסת הדור השני של המערכת שהייתה מבוססת על לוויינים מתקדמים.

בהפעלתה המערכת הייתה מבוססת על לוויינים מדגם US-K (לוויין בקרת קרקע אוניברסלי). הלוויינים היו במשקל 2400 ק"ג. לצורך הפעלה אמינה של המערכת היה צורך ב-4 לוויינים פעילים. בשנים 1975–2010 שוגרו 86 לוויינים מדגם זה. כל הלוויינים שוגרו מקוסמודרום פלסצק בעזרת משגר מדגם מולניה תחת שם "קוסמוס". הלוויין היה מצויד בטלסקופ תת-אדום ופאנל סולארי שסיפק 2.8 קו"ט. הלוויינים פעלו במסלול אליפטי גבוה. הלוויין כלל 16 מונעים לשינוי מסלול במידת הצורך. הלוויינים תוכננו ונבנו במשרד "לאבוצ'קין" ובמשרד "קומטה". בנוסף שוגרו לוויינים מדגם US-KS (לוויין בקרת קרקע אוניברסלי במיקום קבוע) שכללו מספר שיפורים טכנולוגיים. בשנים 1975–1997 שוגרו 7 לוויינים מדגם זה. כל הלוויינים שוגרו מקוסמודרום בייקונור בעזרת משגר מדגם פרוטון. הלוויינים פעלו במסלול גאוסטציונרי. הלוויינים הראשונים פעלו פחות משנה. לוויינים ששוגרו בהמשך פעלו כ-20 חודשים. לוויינים ששוגרו לאחר 1985 פעלו 40 חודשים.

הדור השני של מערכת היה מבוסס על לוויינים מדגם US-KMO (לווין בקרה אוניברסלי לימים ואוקיינוסים). לוויינים אלו איפשרו לגלות שיגורים גם מהשטח הימי. על הלוויינים הותקן טלסקופ תת-אדום. הלוויינים פעלו במסלול גאוסטציונרי. משקל הלוויינים גדל ל-2600 ק"ג. בסך הכול שוגרו 8 לוויינים בשנים 1991–2012. הלוויין האחרון יצאה משימוש בשנת 2019. לווייני המערכת הוחלפו במערכת הלוויינים "קופולה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]