הפרעה דיספורית קדם וסתית
תחום | גינקולוגיה |
---|---|
תסמינים | cognitive dysfunction |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 293257 |
MeSH | D065446 |
סיווגים | |
DSM-5 | trouble dysphorique prémenstruel |
ICD-11 | GA34.41 |
הפרעה דיספורית קדם־וסתית או תסמונת קדם־וסתית חמורה (באנגלית: Premenstrual dysphoric disorder; ראשי תיבות: PMDD) היא מצב חמור של תסמונת קדם-וסתית.[1][2] הפרעה זו גורמת לעצבנות, דיכאון או חרדה חמורים בשבוע־שבועיים שלפני תחילת הווסת. הסימפטומים חולפים בדרך־כלל יומיים־שלושה לאחר תחילת הווסת.[2] הפרעה דיספורית קדם וסתית מופיעה אצל עד 5% מהנשים בגיל הפוריות.[2] רבות מהן סובלות גם מחרדה או דיכאון.[2] ההפרעה יכולה לפגוע באופן קיצוני בחיי האישה וביחסים שלה עם אחרים, היא עלולה גם להוביל למחשבות אובדניות.[3]
תסמינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב הנשים בגיל הפוריות סובלות מתסמינים נפשיים וגופניים לפני הופעת הווסת, וזו תופעה טבעית שאיננה דורשת טיפול. תסמינים אלו הופכים ל"הפרעה נפשית" רק כאשר הם מופיעים בעקביות במרבית המחזורים ובעצמה גבוהה שגורמת סבל גדול לאשה ונזק ממשי לאיכות חייה, איכות קשריה ויכולת תפקודה. לדוגמה, ישנן נשים המדווחות שההפרעה מפריעה להן לזוגיות יציבה; נשים אחרות מספרות על פגיעה בתפקוד בעבודה – התפרצויות כעס שמוציאות להן "שם רע" ומונעות את קידומן; אחרות משתפות בקושי שההפרעה יוצרת עם המשפחה, כאשר במשך שבוע בכל חודש הן מבקשות להסתגר ולהימנע מכל אינטראקציה.
גורמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרעת מצב רוח המופיעה בעקביות ובמועדים צפויים. הימים הבעייתיים הם אלה שלאחר הביוץ, בדרך כלל בשבוע שלפני קבלת הווסת. המנגנון הפיזיולוגי העומד מאחורי ההפרעה אינו ברור לחלוטין.[2] האזורים במוח שמווסתים רגשות והתנהגות מכילים קולטנים רבים להורמוני מין כמהו אסטרוגן ופרוגסטרון. ההורמונים האלה משפיעים על העברה עצבית האחראית למצב הרוח והחשיבה, וכך עלולים לגרום לתסמינים של PMDD.[3] יחד עם זאת, לא ברור למה ישנן נשים הרגישות יותר ל-PMDD, בהשוואה לאחרות.[3] נראה שיש לכך בסיס גנטי.[3] גורמי סיכון נוספים הם דחק, השמנה, והיסטוריה של טראומה או פגיעה מינית.[3]
אבחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין בדיקות אובייקטיביות המאפשרות לאבחן PMS או PMDD. האבחנה מתבססת על תיאור התסמינים ודפוס הופעתם. התסמינים של תסמונת קדם-וסתית הם לרוב ספציפיים, ממוקמים היטב וחוזרים. על-מנת לסייע בקביעת האבחנה, נהוג להנחות את המטופלת לרשום בפירוט את התסמינים ועיתוי הופעתם במשך שני מחזורים חודשיים לפחות. לרוב, התסמינים מופיעים בשלב הלוטיאלי של המחזור החודשי (לאחר הביוץ), ונעלמים למשך 7 ימים לפחות במהלך המחצית הראשונה של המחזור החודשי. נהוג לקבוע את האבחנה של PMS כאשר דפוס זה של הופעת התסמינים והיעלמותם חוזר בשני מחזורים חודשיים עוקבים, לפחות.
האבחנה של PMDD מחייבת, בנוסף למפורט לעיל, הופעת עצבנות, מתח נפשי, דיספוריה או שינויי מצב רוח (תסמין אחד לפחות), וכן לפחות 5 מ-11 התסמינים הבאים:
- מצב רוח ירוד/עצבות/יאוש
- חרדה
- שינויי מצב רוח תכופים/רגשנות מופרזת והתקפי בכי
- עצבנות/וכחנות/התקפי זעם
- ירידה בעניין בפעילויות היומיום
- הפרעה בריכוז
- חוסר אנרגיה
- שינויים בתיאבון
- הפרעות שינה
- תחושת מיאוס
- תסמינים גופניים (רגישות בשדיים, נפיחות של הבטן וכדומה).
חשוב לזכור, שישנם מצבי מחלה אחרים, כמו תת-פעילות של בלוטת התריס, דיכאון, דיסתמיה, וחרדה אשר עלולים לגרום להופעת תסמינים דומים.[3] חשוב לשלול מצבים אלו לפני שקובעים את האבחנה של PMS או PMDD. חשוב גם לשלול גורמים גופניים לתסמינים, אשר מקורם באיברי הרבייה, דרכי השתן או דרכי העיכול.
טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטיפול ב-PMS או ב-PMDD תלוי בחומרת התסמינים. אצל חלק מהנשים, שינויים תזונתיים, כמו הפחתה בצריכת הקפאין, האלכוהול, הטבק והשוקולד, ואכילת ארוחות קטנות ותכופות, עשירות בפחמימות מורכבות, עשויים להפחית את התסמינים באופן משמעותי. הפחתה בצריכת המלח עשויה להקל על בצקות. גם טיפולים שמטרתם נטרול מתחים, טיפולים פסיכולוגיים התנהגותיים ופעילות גופנית אירובית נמצאו יעילים בהפחתת התסמינים.
הטיפולים הקיימים כיום להפרעה מוגבלים יחסית; תרופות נוגדות דיכאון הן לרוב הבחירה הראשונה, אך לא כל הנשים מעוניינות ליטול אותן בשל תופעות הלוואי שלהן (כגון פגיעה בתפקוד המיני או השמנה) וכן מכיוון שיש לקחתן בדרך כלל על פני כל החודש. אופציה נוספת היא נטילת גלולות, אך באופן לא ברור, על אף שהן מבטלות את הביוץ וממסכות את מרבית התנודתיות ההורמונלית, הן לא תמיד מביאות להקלה מלאה בתסמינים. בנוסף, לשימוש ארוך טווח בגלולות סכנות ותופעות לוואי. בסופו של דבר, ל-40%-30% מהנשים הטיפולים המוצעים לא מצליחים לסייע.[דרוש מקור]
תרופות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגוון תכשירים ותרופות הוזכרו כטיפול בתסמינים של PMS ו-PMDD, חלקם אף ללא תופעות לוואי משמעותיות או סיבוכים משמעותיים. התרופות המועדפות לטיפול בהפרעה הן תרופות אנטי־דיכאוניות.[3] הקו השני של הטיפולים הוא טיפול הורמונלי.[3]
תרופות אנטי־דיכאוניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרופות אנטי דיכאוניות ממשפחת ה-SSRI יכולות לסייע לנשים עם PMDD.[3] התרופות הללו משנות את רמות הסרוטונין במוח, בכך שהן מאטות את קצב הספיגה החוזרת שלו. תקופות אלה פועלות מהר יותר במקרה של הפרעה דיספורית קדם וסתית, מאשר במקרה של דיכאון. לכן, נשים הסובלות מההפרעה לא חייבות לקחת את התרופה על בסיס יומי.[3] מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישור שלוש תרופות כאלה לטיפול בהפרעה: סרטרלין, פלואוקסטין ופארוקטין.[2] תרופות נוספות מקבוצה זו הן ציטלופראם ואסקיטלופראם. תרופות ממשפחת ה-SSRI הן תרופות בטוחות יחסית לשימוש, אשר יעילות ב-60% מהמטופלות לפחות.[דרוש מקור] אם הסימנים העיקריים הם עצבות ומצב רוח שלילי, מומלץ להתחיל את הטיפול 14 יום לפני הופעת הווסת, ולהמשיך עד סוף המחזור.[3] אם הדיכאון מתמשך מעבר לתקופה שלפני המחזור או אם יש צורך בטיפול בסימנים סומטיים כמו עייפות וחוסר נוחות גופנית, מומלץ לקחת את התרופות על בסיסי יומי.[3]
לתרופות מסוג SSRI ישנן תופעות לוואי שהן בדרך־כלל קלות וחולפות, כמו למשל בחילה. יחד עם זאת, תופעות לוואי מיניות, כמו ירידה בחשק המיני וקושי להגיע לאורגזמה עלולות להיות מתשכות, גם אם לוקחים את התרופות רק למשך שבועיים בכל חודש.[3]
אפשרות נוספת הן תרופות ממשפחת ה־SNRI כמו ונלפקסין.[3] סוגים אחרים של נוגדי דיכאון, המכוונים למעבירים עצביים שאינם סרוטונין, לא נמצאו כיעילים בטיפול ב־PMDD.[3]
תרופות הורמונליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיפולים הורמונליים יכולים לסייע לחלק מהנשים.[3] מנגנון הפעולה שלהם אינו בכך שהוא מאזן את ההורמונים בגוף, אלא בכך שהוא מפסיק הפעלה בעייתית של ציר ההיפותלמוס-היפופיזה-גונאדות, המקשר בין המוח לשחלות.[3]
תרופות מפחיתות כאב
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרופות נגד כאב יכולות לסייע להפחית התכווצויות, כאבי פרקים, כאבי ראש ורגישות בשדיים. אלה כוללות איבופרופן, נפרוקסן ואספירין.[2]
תרופות אחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]התרופה ספירונולקטון יכולה להפחית בצקות שמופיעות באופן מחזורי; התרופה ברומוקריפטין מסייעת להפחית את הרגישות בשדיים.
התרופה דנאזול (Danol) עשויה להקל על הרגישות בשדיים.
תזונה וצמחי מרפא
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש הטוענים כי תזונה מאוזנת ובריאה יכולה לסייע לנשים עם PMDD, כמו גם הפחתה במלח וסוכר.[2] אחרים, לעומת זאת, טוענים ששינויים תזונתיים כאלה יכולים אולי לסייע לנשים עם תסמונת קדם־וסתית, אך לא למצבים חמורים כמו PMDD.[3]
למרות שנערכו מחקרים על השפעתם של תוספי תזונה כמו ויטמין B6, סידן, מגנזיום וצמחי מרפא, נכון לשנת 2022 אין עדויות עקביות לאפקטיביות שלהם.[3]
סידן קרבונט (1-1.2 גרם/יום) יכול לסייע להפחית את התחושות של נפיחות בבטן, תשוקה למזונות מסוימים וכאבים; מגנזיום (200–360 מ"ג/יום) עוזר להפחית את צבירת הנוזלים.
תכשירים צמחיים שעשויים לסייע בהפחתת דיכאון הם St. John's Wart, בעל ההשפעה דמוית SSRI; וכן הפרי ה-Chaste Berry (Vitex agnus-castus) במינון 20 מ"ג/יום.
תכשירים ותרופות נוספים שהוזכרו כטיפול ב-PMS ו-PMDD הם ויטמין B6 (שימוש ממושך עלול לגרום לנזק עצבי), ויטמין E,
טיפולים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפחתת דחק יכולה לסייע אף היא בדרכים כמו טכניקות הרפיה, ובילוי זמן בפעילויות מהנות.[2]
הטיפול הניתוחי היעיל ביותר הוא כריתה דו-צדדית של השחלות, ולאחריה טיפול באסטרוגן.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הערך "הפרעה דיספורית קדם וסתית", באתר ויקירפואה
- אורן טנא, את לא משתגעת. זו פשוט תסמונת קדם ־וסתית חמורה, באתר beWell של המרכז הרפואי איכילוב
- סיפורים אישיים: אחת מכל 20 נשים בגיל הפוריות סובלת מ־PMDD, באתר פייסבוק של מכבי שירותי בריאות, 12 באפריל 2022
- עדי שחם, "וסת על סטרואידים": התסמונת הקשה לאבחון שמשבשת את חייהן של נשים, באתר ynet, 27 במאי 2022
- טרייסי מרקס, אם את סובלת מדיספוריה קדם וסתית - צפי בזה, יוטיוב, 29 במאי 2019 (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Premenstrual Dysphoric Disorder (PMDD), www.hopkinsmedicine.org, 2019-11-19 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Premenstrual dysphoric disorder (PMDD) | Office on Women's Health, Office on Women's Health, U.S. Department of Health & Human Services, 22 בפברואר 2021
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 Treating Premenstrual Dysphoric Disorder - Harvard Health Publishing, Harvard Health, 19 בינואר 2022 (באנגלית)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.