תרופות נוגדות דיכאון
| קישורים ומאגרי מידע | |
|---|---|
| MeSH | D000928 |
  | |
תרופות נוגדות דיכאון (באנגלית: Antidepressants) הן תרופות המשמשות לטיפול בדיכאון קליני ומצבים נוספים, כולל דיסתימיה, הפרעות חרדה, הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעות אכילה, כאב כרוני, כאב נוירופטי, ועוד. במקרים מסוימים התרופות נועדו לסייע במצבים של דיסמנוריאה, נחירות, מיגרנה, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, שימוש בסמים והפרעות שינה.
תרופות נוגדות דיכאון עשויות לשמש כטיפול תרופתי בלעדי, או בשילוב עם תרופות נוספות, אך על פי מרשם רופא בלבד.
מאז שנות החמישים, נקודת המבט המסורתית בטיפול בדיכאון התמקדה בתפקיד המונואמינים (סרוטונין, נוראפינפרין ודופמין) כמטרה העיקרית לפיתוח התרופות. טיפולים חדשים יותר תרים אחר השפעות קליניות שירחיקו להשפעה על תפקוד המונואמינים. אתגר גדול בתהליך זה קיים בעובדה כי איננו מבינים לחלוטין את הסיבות הגורמות לדיכאון.
ישנן מספר משפחות עיקריות של תרופות נוגדות דיכאון:
- SSRI - מעכבי ספיגת סרוטונין סלקטיבית
- טריציקליים (TCA) - פועלות על סרוטונין ונוראדרנלין (ידוע גם כנוראפינפרין)
- SNRI - מעכבי ניצול חוזר של סרוטונין ונוראדרנלין
- NRI - מעכבי ניצול חוזר של נוראדרנלין
- MAOI - פועלות על סרוטונין, נוראדרנלין ודופמין
שינויים פתאומיים במינון נוגדי דיכאון (הפחתה דרסטית או הפסקה מלאה) עלולים ליצור חוסר איזון ברמות הסרוטונין במוח ולהוביל לתסמיני גמילה. נוגדי דיכאון אינם ממכרים – הם אינם גורמים לכמיהה לסם ("קרייבינג") ואינם דורשים מינונים הולכים וגדלים להשגת אותה השפעה (סבילות), אך נוגדי הדיכאון משפיעים על האיזון הכימי במוח, ובכלל זה על המוליך העצבי סרוטונין. לרוב, נטילת נוגדי דיכאון במשך כמה שבועות גורמת לרמות הסרוטונין לעלות ושינוי פתאומי במינון התרופה יכול לגרום להן לצנוח ולייצר תסמיני גמילה. אך יש לזכור שמרבית התרופות ממשפחות אלו קיימות משנת 1987 בקירוב ואין עדיין אדם שנטל אותן כל חייו . לאחרונה מצטברים מחקרים חדשים המראים ששימוש בתרופות נוגדות דיכאון לזמן ממושך גורם לשינויים תוך מוחיים כרוניים בצורה שיהיה קשה עד בלתי אפשרי למוח לחזור למצב שבו היה לפני נטילת התרופות.[דרוש מקור]
תרופות נוגדות דיכאון ואובדנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניסויים מבוקרים הראו כי השימוש בתרופות נוגדות דיכאון הביא לסיכון מוגבר לחשיבה אובדנית ולהתאבדות בקרב בני פחות מ-25.[1] ממצאים אלו הביאו להתערבות ממשלתית של מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) ורישום אזהרה מפני הסיכון המוגבר לאובדנות במהלך טיפול נוגד דיכאון.[2]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Stahl, Stephen M. (1997). Psychopharmacology of Antidepressants. Informa Healthcare
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שי אספריל, כדור סרק, באתר כלכליסט, 8 בנובמבר 2012
- איתי גל, מדריך נוגדי דיכאון: החדשות, הפחות משמינות והמהירות, באתר ynet, 25 באוקטובר 2015
- תרופות נוגדות דיכאון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
תרופות נוגדות דיכאון, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Marc Stone, Thomas Laughren, M. Lisa Jones, Mark Levenson, Risk of suicidality in clinical trials of antidepressants in adults: analysis of proprietary data submitted to US Food and Drug Administration, BMJ 339, 2009-08-11, עמ' b2880 doi: 10.1136/bmj.b2880
- ^ Richard A. Friedman, Andrew C. Leon, Expanding the Black Box — Depression, Antidepressants, and the Risk of Suicide, https://doi.org/10.1056/NEJMp078015, 2009-10-09 (באנגלית)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
