תרופות נוגדות דיכאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תרופות נוגדות דיכאון
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D000928
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תרופות נוגדות דיכאוןאנגלית: Antidepressants) הן תרופות המשמשות לטיפול בדיכאון קליני ומצבים נוספים, כולל דיסטמיה, הפרעות חרדה, הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעות אכילה, כאב כרוני, כאב נוירופטי, ועוד. במקרים מסוימים התרופות נועדו לסייע במצבים של דיסמנוריאה, נחירות, מיגרנה, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, שימוש בסמים והפרעות שינה.

תרופות נוגדות דיכאון עשויות לשמש כטיפול תרופתי בלעדי, או בשילוב עם תרופות נוספות, אך על פי מרשם רופא בלבד.

מאז שנות החמישים, נקודת המבט המסורתית בטיפול בדיכאון התמקדה בתפקיד המונואמינים (סרוטונין, נוראפינפרין ודופמין) כמטרה העיקרית לפיתוח התרופות. טיפולים חדשים יותר תרים אחר השפעות קליניות שירחיקו להשפעה על תפקוד המונואמינים. אתגר גדול בתהליך זה קיים בעובדה כי איננו מבינים לחלוטין את הסיבות הגורמות לדיכאון.

ישנן מספר משפחות עיקריות של תרופות נוגדות דיכאון:

שינויים פתאומיים במינון נוגדי דיכאון (הפחתה דרסטית או הפסקה מלאה) עלולים ליצור חוסר איזון ברמות הסרוטונין במוח ולהוביל לתסמיני גמילה. נוגדי דיכאון אינם ממכרים – הם אינם גורמים לכמיהה לסם ("קרייבינג") ואינם דורשים מינונים הולכים וגדלים להשגת אותה השפעה (סבילות), אך נוגדי הדיכאון משפיעים על האיזון הכימי במוח, ובכלל זה על המוליך העצבי סרוטונין. לרוב, נטילת נוגדי דיכאון במשך כמה שבועות גורמת לרמות הסרוטונין לעלות ושינוי פתאומי במינון התרופה יכול לגרום להן לצנוח ולייצר תסמיני גמילה. אך יש לזכור שמרבית התרופות ממשפחות אלו קיימות משנת 1987 בקירוב ואין עדיין אדם שנטל אותן כל חייו . לאחרונה מצטברים מחקרים חדשים המראים ששימוש בתרופות נוגדות דיכאון לזמן ממושך גורם לשינויים תוך מוחיים כרוניים בצורה שיהיה קשה עד בלתי אפשרי למוח לחזור למצב שבו היה לפני נטילת התרופות.

תרופות נוגדות דיכאון ואובדנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסויים מבוקרים הראו כי השימוש בתרופות נוגדות דיכאון הביא לסיכון מוגבר לחשיבה אובדנית ולהתאבדות בקרב בני פחות מ-25.[1] ממצאים אלו הביאו להתערבות ממשלתית של מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) ורישום אזהרה מפני הסיכון המוגבר לאובדנות במהלך טיפול נוגד דיכאון.[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Stahl, Stephen M. (1997). Psychopharmacology of Antidepressants. Informa Healthcare

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P medicine Colored Flat.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה ובנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.