Starship

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטארשיפ
Starship
SpaceX Starhopper.jpg
הסטארהופר, אב הטיפוס הראשוני של הסטארשיפ ששימש לניסויי המראה קצרים ב־2019
ייעוד משגר רב־שימושי
תעבורת כדור הארץ־ירח
תעבורת כדור הארץ־מאדים
טיסות חלל בין־פלנטריות
תיירות חלל
יצרן SpaceX
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
היסטוריית שיגורים
סטטוס בפיתוח
אתרי שיגור LC-39A, מרכז החלל קנדי, פלורידה
אתר שיגור של SpaceX, דרום טקסס
יכולת
מטען ל־LEO מעל 100,000 ק"ג
מידע נוסף
גובה 120 מטר
קוטר 9 מטר
משקל 4,900,000 ק"ג (כולל מטען)
שלבים 2
שלב ראשון סופר־הווי (רקטת האצה)
גובה 70 מטר
קוטר 9 מטר
משקל 3,580,000 ק"ג
מספר מנועים 31~
סוג מנוע ראפטור
דחף 65,000 קילו־ניוטון
מתקף סגולי 330 שניות
דלק מתאן נוזלי וחמצן נוזלי
שלב שני סטארשיפ (חללית)
גובה 50 מטר
קוטר 9 מטר
משקל 1,320,000 ק"ג
מספר מנועים 6
סוג מנוע ראפטור
דחף 11,500 קילו־ניוטון
מתקף סגולי 380 שניות
דלק מתאן נוזלי וחמצן נוזלי

סטארשיפאנגלית: Starship) הוא משגר רב־שימושי כבד הנמצא בתהליכי פיתוח על ידי חברת SpaceX.[1]

משגר הסטארשיפ הוא דו־שלבי ומורכב מרקטת האצה בשם סופר־הווי (Super Heavy) כשלב הראשון ומהחללית סטארשיפ כשלב השני. הסטארשיפ היא חללית גדולה המיועדת לנשיאת בני אדם כמו גם ציוד ומטען והסופר־הווי היא רקטת האצה המיועדת לשגר את הסטארשיפ למסלול ולאחר מכן לנחות בחזרה.

הסטארשיפ מתוכנן להיות המשגר הגדול והעוצמתי ביותר שאי פעם נבנה וכן מיועד להיות המשגר הראשון שניתן לשימוש חוזר באופן מלא כאשר שני השלבים שלו מיועדים להיות רב־שימושיים ולנחות בחזרה לאחר כל שיגור.[2] הסטארשיפ מיועד בין היתר לשגר לוויינים ובני אדם למסלול סביב כדור הארץ ויהיה מסוגל לבצע נחיתות מאוישות על הירח ומאדים.[3] התכנונים הראשונים של הסטארשיפ פורסמו בשנת 2012. בשנים שלאחר מכן פותחו מנועי הראפטור (אנ') אשר יניעו את המשגר ובשנת 2019 החלו לבצע בדיקות באב טיפוס של הסטארשיפ עצמו.[4] ‏ SpaceX מתכננת להתחיל לבצע שיגורים מבצעיים של הסטארשיפ לא לפני 2021.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון ותכנונים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי מייסד חברת SpaceX אילון מאסק, הוא הקים את החברה כדי להוריד את מחירי תעבורת החלל ומתוך חזון לאפשר יישוב של כוכב לכת אחר.[5] כבר בשנים הראשונות של SpaceX, ציינה החברה כי היא מתכננת לפתח משגר כבד ובשנת 2005 הציגה רעיון למשגר כבד בשם BFR המסוגל לשאת מטען של למעלה מ־100 טון למסלול לווייני נמוך.[6] בשנת 2011 הודיעה החברה כי היא עובדת על המשגר הראשון שיהיה ניתן לשימוש חוזר באופן מלא[7] ובשנת 2012 חשפה לראשונה כי היא עובדת על קונספטים למערכת תחבורה למאדים, אז תחת השם "Mars Colonial Transporter".[8]

בנאום שנשא אילון מאסק בקונגרס האסטרונאוטיקה הבינלאומי לשנת 2016 שהתקיים במקסיקו, הוא הציג את מערכת השיגור הגדולה בשם המעודכן "Interplanetary Transport System" אשר תהיה מורכבת מרקטת האצה בשם סופר־הווי (Super Heavy) ומעליה חללית גדולה לנוסעים ומטען שביחד יגיעו לגובה של 122 מטרים וקוטרם יהיה 12 מטרים. על פי גרסה מוקדמת זו מערכת השיגור הייתה גדולה במיוחד ויכלה לשאת מטען של 550 טון למסלול לווייני נמוך בתצורה מתכלה ו־300 טון בתצורה לשימוש חוזר. משקל המשגר על פי גרסה זו היה אמור להיות 10,500 טון והיו נדרשים 5 או 6 שיגורי תדלוק כדי למלא את מיכלי החללית כך שתוכל לשאת את מלוא 300 הטון אל מאדים, ולנחות שם בבטחה.[9]

בקונגרס האסטרונאוטיקה הבינלאומי לשנת 2017 שהתקיים באוסטרליה, אילון מאסק נשא נאום נוסף אודות המשגר ששמו שונה ל־BFR והציג מספר שינויים בתוכנית שנועדו ברובם לפשט ולהוזיל את הפיתוח והבנייה של המשגר. להבדיל מגרסת 2016, על פי גרסה זו, המשגר תוכנן להיות בקוטר של 9 מטרים במקום 12, הגובה הכולל צומצם ל־106 מטרים (רקטת ההאצה 58 מטרים והחללית 48 מטרים) ומספר המנועים בבסיס המשגר ירד מ־42 ל־31. על פי גרסה זו, יכולת נשיאת מטען למסלול לווייני נמוך תהיה 250 טון בתצורה מתכלה ו־150 טון עם נחיתה ושימוש חוזר. בעת המראה, המשגר ישקול 4400 טון. הנפח המדוחס בחללית יעמוד על 825 מטר מעוקב, לשם השוואה, הנפח המדוחס בתחנת החלל הבינלאומית הוא 915 מטר מעוקב. על פי גרסה זו, החללית תשמש בתצורות שונות למספר מטרות ובהם שיגור לוויינים ואסטרונאוטים למסלול (בין היתר אל תחנת החלל הבינלאומית), נחיתה על הירח, מאדים ומקומות אחרים ואף טיסות נוסעים מנקודה לנקודה על פני כדור הארץ, דבר שיוריד את משך הטיסה מנקודה אחת לכל נקודה אחרת על פני הגלובוס לפחות מ־40 דקות.[10]

בספטמבר 2018, במהלך כנס הודיעה חברת SpaceX כי המיליארדר היפני יוסאקו מאזאווה יטוס בסביבות 2023 יחד עם מספר אמנים על גבי החללית למסע בן כמה ימים שיקיף את הירח וישוב ארצה כחלק מפרויקט הנקרא "dearMoon".[11] באותו כנס הודיעה SpaceX על מספר שינויים במבנה המשגר. על פי גרסה זו מערכת השיגור תתנשא לגובה של 118 מטרים (רקטת ההאצה 63 מטרים והחללית 55 מטרים), ולחללית יהיו 3 כנפיים במקום 1 בגרסה הקודמת, הכנפיים תהיינה גדולות וארוכות יותר, הן יהיו משוכות לאחור ובקצוות שלהן יהיו 3 רגלי נחיתה נשלפות. משקל המטען שהחללית תהיה מסוגלת לשאת למסלול לווייני נמוך יהיה 100 טון במקום 150 ומאידך הנפח המדוחס יגדל לכ־1,000 מ"ק.

פיתוח ובדיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2018 שונה שמה של מערכת השיגור ל"סטארשיפ" כאשר החללית עצמה תיקרא גם היא סטארשיפ ורקטת ההאצה תיקרא סופר־הווי (Super Heavy).[12][13] בינואר 2019 הכריזה החברה כי הסטארשיפ ייבנה מפלדת אל־חלד במקום סיבי פחמן, מאחר שאף על פי שפלדת אל־חלד כבדה יותר מסיבי פחמן, היא עמידה יותר בטמפרטורות גבוהות ונמוכות מאוד, ייצורה פשוט יותר ומחירה זול פי כמה עשרות.[14] במהלך שנת 2019, בוצעו מספר ניסויים באב טיפוס ראשוני קטן בשם "סטארהופר" (Starhopper) אשר בחן את תפקוד ויעילות מנוע הראפטור ואת מודל החללית. הבדיקה הראשונה נעשתה ב־5 באפריל 2019 כאשר הסטארהופר הפעיל את מנועיו למספר שניות ונחת מיד ארצה. ב־25 ביולי הסטארהופר ריחף אל גובה של 20 מטרים[15] וב־27 באוגוסט ריחף אל גובה של 150 מטרים ונחת חזרה.[16]

בספטמבר 2019, במהלך כנס באתר השיגור של SpaceX בדרום טקסס, נשא אילון מאסק נאום והציג את העדכונים בגרסת מערכת השיגור. על פי גרסה זו של המשגר, הסטארשיפ ייתנשא לגובה כולל של 118 מטרים (רקטת ההאצה 68 מטרים והחללית 50 מטרים), קוטרו יישאר 9 מטרים והוא ויוכל לשאת 100 טון אל מסלול לווייני נמוך. החללית תיבנה מפלדת אל־חלד, יותקנו בה אריחי זכוכית להגנה מחום בעת חדירה לאטמוספירה ויהיו לה 6 רגלי נחיתה.[17]

בסוף שנת 2019 החלה SpaceX לייצר אבות טיפוס ראשונים של הסטארשיפ בגודל מקורי ובחנה אותן. בדיקות רבות של אבות טיפוס ראשונים אלו כשלו וחלקן אף כשלו במכוון על מנת לבחון עמידותה של החללית. במרץ 2020 שונה גודל השלב הראשון ל־70 מטרים ומערכת השיגור כולה תהיה 120 מטרים. באוגוסט 2020, אב טיפוס מדגם Starship SN5 היה הראשון בגודל מקורי שהמריא כאשר טס לגובה של 150 מטרים ונחת בחזרה.[18] חודש לאחר מכן טס הדגם SN6 גם הוא לגובה של 150 מטרים ונחת בהצלחה.[19]

מבנה המשגר ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של הסטארשיפ לאחר היפרדות מהשלב הראשון (Super Heavy)

שלב ראשון (סופר־הווי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב הראשון של המשגר הדו־שלבי הוא רקטת האצה בשם סופר־הווי (Super Heavy) ותפקידו לשגר ולשאת את השלב השני לחלל ולנחות בחזרה. על פי הגרסה העדכנית, אורכו של שלב זה יהיה 70 מטרים וקוטרו יהיה 9 מטרים. הסופר־הווי ומכלי הדלק שלו ייבנו מפלדת אל־חלד ויכילו דלקים מסוג מתאן נוזלי וחמצן נוזלי. 31 מנועי ראפטור בבסיס השלב הראשון ישתמשו בדלקים אלו ויספקו דחף של 65,000 קילו־ניוטון בעת המראה. מסתו בעת המראה תהיה 3,680,000 ק"ג. בחלקו העליון של הסופר־הווי יהיו ארבעה מייצבים (fins) אשר יינווטו אותו בעת חזרתו לקרקע ובבסיסו יהיו ארבעה רגלי נחיתה.

שלב שני (הסטארשיפ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב השני של המשגר הדו־שלבי הוא החללית סטארשיפ, וכמו השלב הראשון, גם שלב זה יהיה רב שימושי. החללית ומכלי הדלק שלה ייבנו מפלדת אל־חלד ויכילו דלקים מסוג מתאן נוזלי וחמצן נוזלי. על פי הגרסה העדכנית, החללית צפויה להתנשא לגובה של 50 מטרים וקוטרה יהיה 9 מטרים. בבסיסה יהיו שישה מנועי ראפטור; שלושה עבור שימוש בגובה פני הים ושלושה עבור שימוש בוואקום החלל. כוח הדחף הכולל של חללית יהיה 11,500 קילו־ניוטון. באופן יוצא דופן ובניגוד למשגרים וחלליות בעבר, שלב שני זה ישמש גם כשלב המיועד להיכנס למסלול וגם כחללית בפני עצמה. הסטארשיפ מתוכננת באופן שבו תהיה מסוגלת לחדור דרך אטמוספירת כדור הארץ במהירות מסלולית ולנחות במאונך. המטרה היא לאפשר שימוש חוזר מהיר בחללית.

הסטארשיפ מתוכננת בסופו של דבר להיבנות לפחות בגרסאות מבצעיות אלו;

  • חללית: חלליות גדולות לטווח ארוך עבור נשיאת נוסעים וציוד אל המסלול הלווייני הנמוך או יעדים בין־פלנטריים.
  • נשיאת מטען למסלול: גרסה המיועדת לשאת לוויינים וחלליות אל מסלולם, או לאסוף פסולת חלל המהווה סכנה ולהחזירה לכדור הארץ.
  • מכלית תדלוק: גרסה המיועדת לתדלק חלליות סטארשיפ בעודם במסלול סביב כדור הארץ, דבר אשר יאפשר את שיגורם של חלליות גדולות אל החלל הבין־פלנטרי כאשר החללית תוכל להשתמש במיכליה פעמיים, ראשית על מנת להגיע למסלול הלווייני הנמוך ושנית בעת עזיבת מסלול כדור הארץ.

שימושים מיועדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסטארשיפ מיועד להיות המשגר העיקרי של Spacex ובסופו של דבר להחליף את צי המשגרים והחלליות בחברה הכולל את הפאלקון 9, פאלקון כבד והדרגון 2. הסטארשיפ יהיה מסוגל לבצע מגוון רחב של משימות כגון:

  • שיגור מטען למסלול סביב כדור הארץ. הסטארשיפ מיועד לשגר לוויינים וחלליות למסלול סביב כדור הארץ ובין היתר מיועד לשגר את מערך הלוויינים Starlink של החברה אשר יימנה 12,000 לוויינים ויספק חיבור לאינטרנט בכל אזור בכדור הארץ.
  • שיגור אסטרונאוטים ותיירי חלל למסלול לווייני נמוך אל תחנות חלל.
  • טיסות חלל ארוכות מעבר למערכת כדור הארץ־הירח ואל החלל הבין־פלנטרי.
  • מערכת תחבורה אל מאדים. שיגור חלליות מאוישות וחלליות מטען אל כוכב הלכת האדום.
  • טיסות ארוכות־טווח אל מערכת השמש התיכונה וענקי הגזים, עבור בני אדם ומטען.
  • נחתת ירחית רב שימושית עבור שינוע בני אדם ומטען אל פני השטח של הירח ושיגור בחזרה למסלול סביב הירח.
  • טיסות נוסעים בין יעדים בכדור הארץ: על פי הצעה שהעלתה SpaceX, הסטארשיפ יהיה מסוגל לבצע טיסות תת־מסלוליות ולטוס מכל נקודה אחת לנקודה אחרת על פני הגלובוס בפחות משעה.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Starship בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרטים על משגר הסטארשיפ, באתר SpaceX
  2. ^ דארל את'רינגטון,‏ "SpaceX details Starship and Super Heavy in new website", ‏ 1 באוקטובר 2019, TechCrunch
  3. ^ ג'קי ווטלס,‏ "Colonizing Mars could be dangerous and ridiculously expensive. Elon Musk wants to do it anyway", ‏ 8 בספטמבר 2020, CNN
  4. ^ טיילר גריי,‏ "SpaceX ramps up operations in South Texas as Hopper tests loom", ‏ 28 במאי 2019, NASASpaceFlight.com
  5. ^ מקס צ'אפקין,‏ "The Companies of Elon Musk", ‏ דצמבר 2007, מגזין Inc.
  6. ^ ג'ף פוסט,‏ "Big plans for SpaceX", ‏ 14 בנובמבר 2005, The Space Review
  7. ^ מייק וול,‏ "SpaceX Unveils Plan for World's First Fully Reusable Rocket", ‏ 30 בספטמבר 2011, סיינטיפיק אמריקן
  8. ^ ‏ "Huge Mars Colony Eyed by SpaceX Founder", ‏ 13 בדצמבר 2012, דיסקברי חדשות
  9. ^ ‏ "Making Humans a Multiplanetary Species", נאומו של אילון מאסק והצגת המשגר בקונגרס האסטרונאוטיקה הבינלאומי ה־67 שהתקיים במקסיקו, ספטמבר 2016
  10. ^ ‏ "Making Life Multiplanetary", נאומו של אילון מאסק בקונגרס האסטרונאוטיקה הבינלאומי ה־68 שהתקיים באוסטרליה, ספטמבר 2017
  11. ^ ‏ "Elon Musk unveils first tourist for SpaceX Moon loop", ‏ 18 בספטמבר 2018, BBC
  12. ^ ‏ "Elon Musk renames his BFR spacecraft Starship", ‏ 20 בנובמבר 2018, BBC
  13. ^ ניב ליליאן, "לרקטה הגדולה של מאסק יש שם חדש: סטארשיפ", 20 בנובמבר 2018, ישראל היום
  14. ^ רייאן די'אגוסטינו,‏ "Elon Musk Interview: Why the Starship Is Built of Stainless Steel", ‏ 22 בינואר 2019, Popular Mechanics
  15. ^ תומאס בורגארדט,‏ "Starhopper successfully conducts debut Boca Chica Hop", ‏ 25 ביולי 2019, NASASpaceFlight.com
  16. ^ מייקל ביילור,‏ "SpaceX’s Starhopper completes 150 meter test hop", ‏ 27 באוגוסט 2019, NASASpaceFlight.com
  17. ^ ‏ "Starship Update", ‏ נאומו של אילון מאסק באתר השיגור של SpaceX בדרום טקסס, ספטמבר 2019
  18. ^ ג'קי ווטלס,‏ "This odd flying metal cylinder is a prototype for Elon Musk's Mars rocket", ‏ 5 באוגוסט 2020, CNN
  19. ^ כריס ברגין,‏ "Starship SN6 maiden hop complete – Super Heavy is coming", ‏ 3 בספטמבר 2020, NASASpaceFlight.com