SpaceX

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
SpaceX
Spacex logo.gif
Entrance to SpaceX headquarters.jpg
סוג פרטית
מייסדים אילון מאסק
שנת הקמה 2002
משרד ראשי מחוז לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
ענפי תעשייה תעשייה אווירית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים שיגור רקטות למסלול
הנדסת אווירונאוטיקה
מנכ"ל אילון מאסק עריכת הנתון בוויקינתונים
אנשי מפתח אילון מאסק (מנכ"ל)
גווין שוטוול (נשיאה)
תום מולר (מייסד וסמנכ"ל ההינע)
עובדים מעל 3,000 (2013)
www.spaceX.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חברת ספייס אקסאנגלית: SpaceX, או בשמה המלא: Space Exploration Technologies Corporation) היא חברה אמריקנית המפעילה שירותי שיגור לחלל ומפתחת חלליות מטען וחלליות מאוישות. החברה נוסדה ב־2002 על ידי היזם האמריקאי־קנדי אילון מאסק, ממייסדי חברת הסליקה מבוססת האינטרנט PayPal וטסלה מוטורס. היא פיתחה את המשגרים פאלקון 1 ופאלקון 9, אשר תוכננו כך שיהיה אפשר לעשות בהם שימוש חוזר. החברה גם פיתחה את החללית דרגון שנכנסה למסלול הקפה בעזרת המשגר פאלקון 9. החללית מתוכננת לשאת בני אדם בעתיד.

במאי 2012, ספייס אקס עשתה היסטוריה כששלחה מטען לתחנת החלל הבינלאומית באמצעות החללית דרגון. בכך היא נהייתה החברה הפרטית הראשונה ששלחה בהצלחה מטען לתחנת החלל הבינלאומית, וזאת גם הייתה הפעם הראשונה שבה חברה פרטית שלחה חללית לתחנת החלל.

נאס"א חתמה על חוזה עם ספייס אקס כדי לפתח ולהדגים חללית דרגון שתוכל לשאת בני אדם, כחלק מתוכנית CCDev, שמטרתה להטיס אנשים אל תחנת החלל הבינלאומית. ספייס אקס מתכננת לבצע את טיסת הדרגון המאוישת הראשונה שלה בשנים הקרובות. לצד החוזה עם נאס"א ספייס אקס חתמה הסכמים עם חברות פרטיות אחרות, סוכנויות ממשלתיות לא־אמריקאיות ועם הצבא האמריקאי לרכישת שירותי השיגורים שלה. היא שיגרה, בתשלום, לוויין במסלול לווייני נמוך עם משגר פאלקון 1 שלה בשנת 2009. החברה שיגרה את הלוויין המסחרי הגאוסטציונרי הראשון שלה ב־2013 בעזרת המשגר פאלקון 9.

פרויקטים עתידיים של החברה בשלב התכנון או הפיתוח כוללים את פאלקון כבד, ומשימה רובוטית של נאס"א למאדים בשנת 2018. פאלקון כבד מבוסס על פאלקון 9 והוא מתוכנן לשגר חלליות דרגון מאוישות למשימות מקיפות ירח - הדומות למשימת אפולו 8.

בסיס החברה נמצא בקליפורניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשרדים הראשיים של החברה בקליפורניה, ארצות הברית

ספייס אקס נוסדה ביוני 2002 על ידי אחד ממייסדי PayPal, אילון מאסק, שהשקיע 100 מיליון דולר מכספו במרץ 2006. בינואר 2005 ספייס אקס קנתה 10% מחברת לוויינים. באוגוסט 2008 ספייס אקס קיבלה השקעה של 20 מיליון דולר מקרן השקעות פרטית. החברה גדלה במהירות מאז הקמתה ב־2002, ומספר העובדים בה גדל מ־160 עובדים בנובמבר 2005 ליותר מ־500 ביולי 2008, וליותר מ־1,100 ב־2010. שני שלישים מהחברה מוחזקים בידי המייסד.

מאסק מאמין שהמחירים הגבוהים של שירותי שיגורי־חלל אחרים מונעים בחלקם על ידי בירוקרטיה מיותרת. הוא ציין שאחת ממטרותיו היא לשפר את העלות ואת האמינות של גישה לחלל, פי 10. ספייס אקס הפכה לחברה הפרטית הראשונה שהצליחה לשגר ולהחזיר חללית ממסלול הקפה ב־8 בדצמבר 2010, אחרי שקפסולת הדרגון שלה חזרה ממסלול הקפה.

בכנסים שונים, ספייס אקס הציגה רעיונות עיצוביים של המשגרים העתידיים שלה. תוכניות החברה ב־2004 קראו ל"פיתוח של מוצר הרמה כבד ואפילו סופר־כבד, אם יש דרישת לקוח לכך" עם הורדה משמעותית של מחיר ההרמה של קילו למסלול. מאסק אמר: "אני חושב ש־500 דולר לפאונד (1,100$ לק"ג) או פחות מזה זה מאוד ניתן להשגה".

מאסק הצהיר שהוא סימן את היעד של לאפשר לבני אדם לחקור ולהתיישב במאדים. הוא אמר בראיון שנערך ב־2011 שהוא מקווה לשלוח בני אדם לקרקע מאדים בתוך 10–20 שנים.

ב־2017 הכריזה החברה כי תשגר, לראשונה, שני תיירי חלל לסיבוב סביב הירח ב־2018.[1]

מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספייס אקס היא חברת חלל פרטית. היא פיתחה את המשגר הראשון שלה - פאלקון 1 - ושלושה מנועים רקטיים: מרלין, קסטרל, ודרקו - במימון פרטי. ספייס אקס יצרה קשר עם הממשלה האמריקאית בשביל חלק ממימון הפיתוח של המשגר פאלקון 9, שמשתמש בגרסה של המנוע הרקטי מרלין. ספייס אקס מפתחת את המשגר פאלקון כבד ואת המנוע רפטור.

בעשר שנותיה הראשונות הסתכמה פעילות החברה במיליארד דולר בקירוב. מתוך זה, הון פרטי סיפק כ־200 מיליון דולר, כמחציתם בהשקעת מאסק ומחציתם ממשקיעים אחרים. שאר הכסף הגיע מחוזי התקדמות של שיגור ארוך־טווח ומחוזי פיתוח. נכון לאפריל 2012, נאס"א השקיעה בערך 400–500 מיליון דולר מהסכום הזה, כשרוב התשלום הוא על חוזי שיגורים. במאי 2012 לספייס אקס היו חוזים ל־40 משימות שיגור, כשכל אחד מהם מספק מקדמות בחתימת החוזה.

באוגוסט 2012 ספייס אקס חתמה על חוזה גדול עם נאס"א לפיתוח חללית מאוישת, בין השאר כדי לאפשר מחדש שיגור אסטרונאוטים מאדמת ארצות הברית. שתי חברות אחרות, בואינג וחברת סיירה נבדה, קיבלו חוזי פיתוח דומים. ההתקדמות שנעשתה על ידי כל שלוש החברות במסגרת ההסכמים הללו נועדה להגביר את הזמינות של שירות טיסות החלל המסחרי בשביל לקוחות מסחריים וממשלתיים.

בינואר 2015 דווח כי חברת גוגל תשקיע בספייס אקס מיליארד דולר.[2]

מתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקות ומתקני לאחר־טיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטה ספייס אקס נמצא ברוקט רווד 1 בהות'רון שבקליפורניה. לספייס אקס יש שני מתקני בדיקה לרקטות: מתקן הבדיקה והפיתוח של רקטות בעיר מקגרגור בטקסס, ומתקן המראה ונחיתה אנכית (VTVL) שכור לבדיקות בנמל החלל ספייספורט אמריקה, שנמצא בניו מקסיקו ומשמש את חברת וירג'ין גלקטיק, בין השאר. כל מנועי הרקטות של ספייס אקס נבדקים על מעמדים מיוחדים לבדיקות של שיגורים. בדיקות של טיסות המראה ונחיתה אנכית בגובה נמוך של טיל ה־Grasshopper גרסה 1.0 (בעזרת פאלקון 9) מבוצעות בטקסס, ארצות הברית. בדיקות של טיסות בגובה גבוה ובמהירות גבוהה של טיל ה־Grasshopper בגרסה 1.1 מתוכננות להיעשות בספייספורט אמריקה. בנוסף, במתקן בטקסס נעשים גם פירוק וריקון דלק של חללית הדרגון לאחר הטיסה.

החברה רכשה את מתקני הבדיקה בטקסס מחברה שעסקה בפיתוח משגרים, כשהיא תיקנה ושיפרה את מעמד הבדיקות הגדול ביותר בשביל בדיקת מנוע הפאלקון 9. ספייס אקס ביצעה מספר שיפורים למתקן מאז רכישתו, וגם הגדילה את גודל המתקן בכך שקנתה כמה חלקים של אדמות חקלאיות סמוכות. ב־2011, החברה הודיעה על תוכניות לשדרג את המתקן בשביל בדיקות לרקטת VTVL, ואז בנתה מתקן בטון בגודל של חצי דונם ב־2012 כדי לתמוך בבדיקות של רקטת Grasshopper.

בונקר בדיקת המנועים של ספייס אקס, ספטמבר 2012

אף על פי שספייס אקס בונה את כל מנועי הטילים והמדחפים שלה במטה בקליפורניה, כולם חייבים "לעבור דרך מקגרגור כשהחברה בודקת כל מנוע חדש מפס הייצור, וכן את אלו שפותחו למשימות מסלוליים ומעבר" לפני שכל אחד יכול להיות שמיש במשימת טיסה. נכון לאוקטובר 2012, למתקן במקגרגור יש 7 מעמדי בדיקה שפעילים "18 שעות ביממה, ששה ימים בשבוע". החברה בונה עוד מעמדי בדיקה כי ההפקה גדלה ולחברה יש הצהרות גדולות בשנים הבאות. "מטה ומפעל החברה בדרום קליפורניה מקבל הרבה מן תשומת הלב, אבל רוב עבודת הבדיקה הקריטית, הרועשת והמלוכלכת נעשית מחוץ למרכז טקסס הקטן השוכן בתוך השדות החקלאיים." תושבי האזור הוזהרו בסוף אפריל 2013 שבדיקות של מאיצים בעלי תשעה מנועים מסוג יותר חזק יבוצעו באזור על הפאלקון 9 בגרסה 1.1. שלבים ראשונים מתוכננים להתבצע בקרוב, ובדיקה של 10 שניות תתבצע לכל המוקדם ב־30 באפריל, כשכמה ימים לאחר מכן תבוצע הפעלה מלאה של כל תשעת המנועים.

החללית דרגון, לאחר שימוש במשימת חלל, נחיתה במים ושיחזור נשלחת למתקן במקגרגור בטקסס בשביל ריקון דלק, ניקוי ושיפוצים בשביל שימוש חוזר פוטנציאלי.

במאי 2013, ספייס אקס הכריזה שתוכנית הרקטה Grasshopper בגרסה 1.1 - הדור השני של הנחיתה וההמראה האנכית של החברה (רקטות VTVL) - יהיה מנוהל בספייספורט אמריקה, ליד העיר לאס קרוסס שבניו מקסיקו. ספייס אקס חתמה על השכרה למשך שלוש שנים של האדמה ושל המתקנים בנמל החלל שנהיה מבצעי לאחרונה. ספייס אקס השלימה את בדיקת טיל ה־Grasshopper בגובה נמוך. הם עדיין לא יודעים כמה עבודות יעברו ממקגרגור בטקסס לניו מקסיקו כדי לתמוך בשלב הבא של ניסויי המראה ונחיתה אנכית.

אתרי שיגור[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיל הפאלקון 1 הראשון בבסיס חיל האוויר ונדנברג. הטיל הזה לא שוגר יותר משם בשל בעיות תזמון ולבסוף שוגר מקווג'לין

ספייס אקס משתמשת בשני אתרי שיגור לחלל:

שיגורי הניסוי של המשגר פאלקון 1 התבצעו באי אומלק. שיגורי פאלקון 9 התבצעו בקייפ קנוורל. בעתיד מתוכננים שיגורי פאלקון כבד מבסיס חיל האוויר ונדנברג.

ספייס אקס התחילה לבנות באתר השיגורים שלה שנמצא בבסיס חיל האוויר ונדנברג, ב־13 ביולי 2011. הפרויקט מוערך לעלות בין 20 ל־30 מיליון דולר בשביל 24 החודשים הראשונים של הבנייה. לאחר מכן, עלויות מבצעיות מוערכת בכ־5–10 מיליון דולר לשנה. האתר מוערך כמתאים במיוחד לספייס אקס, מאחר שהם ניסו לשגר טיל פאלקון 1 מאתר זה לפני כן אבל היו צריכים להזיז את אתר השיגור בגלל התלבטויות בענייני תכנון. ספייס אקס מתכננת לשגר עד ל־16 טיסות בשנה בשנת 2015 מבסיס חיל האוויר ונדנברג.

אתרי שיגור מסחריים חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספייס אקס מתחשבת ב־7 מקומות פוטנציאלים בארצות הברית בשביל מתקן שיגור מסחרי חדש שישמש לטיסות מסלוליות, כולל אלסקה, קליפורניה, טקסס, וירג'יניה, ג'ורג'יה, ופוארטו ריקו. אחד מהמקומות המוצעים בשביל אתר השיגור החדש הוא דרום טקסס במדינת קמרון. האתר יתמוך בעד ל־12 טיסות מסחריות ביום, כולל שני שיגורים של פאלקון כבד. נכון למרץ 2013, טקסס היא המועמדת המובילה למקום מתקן השיגור החדש של ספייס אקס, אף על פי שפלורידה, ג'ורג'יה, ומקומות אחרים נשארים ברשימה. חקיקה הוצגה בטקסס כדי לאפשר סגירה זמנית של חופי ים במדינה בזמן שיגורים. החוק גם מגביל אחריות על רעש ועל סיכוני טיסות חלל אחרים, וחבילת תמריצים נשקלת כדי לעודד את ספייס אקס להתמקם בבראונסוויל, טקסס. חבילת התמריצים נשקלת מאז תחילת שנת 2012. רשות התעופה הפדרלית האמריקאית שיחררה טיוטה של מסמך ובו מצאה ש"לא יקרו השפעות שיאצלו את רשות התעופה הפדרלית האמריקאית למנוע מספייס אקס רשות לפעילות של רקטות ליד בראונסוויל." רשות התעופה הפדרלית האמריקאית לא תוציא אישור עד שהדיונים הציבוריים יושלמו והטיוטה תהיה רשמית בסוף 2013.

ספייס אקס מוערכת להתחיל את הבנייה של אתר השיגור החדש, במדינה שתבחר, לא מוקדם יותר מ־2014. השיגורים הראשונים לא ייערכו מוקדם יותר מ־2016.

שיתופי פעולה עם נאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית COTS ו־CRS[עריכת קוד מקור | עריכה]

חללית הדרגון מתחברת לתחנת החלל הבינלאומית במהלך משימת COTS 2

ב־18 באוגוסט 2006 הכריזה נאס"א שספייס אקס זכתה בחוזה התעבורה המסחרית המסלולית שלה (COTS) כדי להדגים שליחת מטען לתחנת החלל הבינלאומית (ISS) עם אפשרות אופציונלית להעברת בני אדם. החוזה הזה, שתוכנן בידי נאס"א כדי להעניק "כסף ראשוני" בשביל פיתוח משגרים חדשים, נתן לספייס אקס 278 מיליון דולר כדי לפתח את משגר הפאלקון 9, בתוספת תשלומי תמריצים ששולמו בשלושה שיגורי הדגמה. בדצמבר 2008 ספייס אקס וחברת Orbital Sciences Corporation זכו כל אחת בחוזה CRS. החוזה של ספייס אקס הוא בשביל לפחות 12 משימות עם 1.6 מיליארד דולר כדי לשאת מטענים ואספקות אל ומתחנת החלל הבינלאומית. ב־9 בדצמבר 2010, בשיגור של משימת ה־COTS Demo Flight 1, ספייס אקס נהייתה החברה הפרטית הראשונה שהצליחה לשגר, להקיף, ולשחזר חללית.

החוזה המקורי של נאס"א קרא לטיסת ה־COTS Demo Flight 1 להיערך ברבעון השני של שנת 2008. הטיסה הזאת נדחתה כמה פעמים, כשלבסוף בוצעה בשעה 15:43 UTC ב־8 בדצמבר 2010. החללית דרגון נכנסה בהצלחה למסלול, הקיפה את כדור הארץ פעמיים ואז ביצעה חזרה לכדור הארץ תחת שליטה, וצללה בתוך המים של האוקיינוס השקט ליד החוף של ניו מקסיקו. עם השחזור הבטוח של דרגון, ספייס אקס נהפכה לחברה הפרטית הראשונה ששיגרה, הקיפה, ושחזרה חללית; לפני המשימה הזאת, רק סוכנויות ממשלתיות יכלו לשחזר חלליות מסלוליות.

לפי לוח הזמנים המקורי, בטיסת COTS Demo Flight 2 חללית הדרגון הייתה אמורה לבצע את הטיסה השנייה שלה ולהיפגש עם תחנת החלל הבינלאומית אבל לא להתחבר אליה. היא הייתה אמורה להתחבר אליה בטיסה השלישית. אולם, אחרי ההצלחה של המשימה הראשונה נאס"א הסכימה על תנאי ב־15 ביולי 2011 ששתי הטיסות יהיו משולבות, והמשימה הבאה של דרגון תתחבר עם תחנת החלל הבינלאומית. ב־9 בדצמבר 2011, נאס"א אישרה באופן רשמי את ההתמזגות של טיסה 2 עם טיסה 3 לטיסת COTS 2 אחת. הטיסה נדחתה בחודש נוסף ל־7 בפברואר 2012, אך ב־16 בינואר 2012, ספייס אקס הודיעה שהיא צריכה זמן נוסף למבחני הנדסה, ותאריך הטיסה נדחה שוב, ללא תאריך חלופי ידוע. ב־19 במאי הטיסה התבטלה באופן אוטומטי כשהלחץ באחד מתאי המנועים היה גבוה יותר מהמצופה. טיסת ה־COTS 2 נדחתה ל־22 במאי 2012. בתאריך זה הטיסה הושלמה והחללית דרגון נכנסה בהצלחה למסלול. מספר ימים לאחר מכן, קפסולת הדרגון התחברה בהצלחה עם תחנת החלל הבינלאומית, וזאת הייתה הפעם הראשונה שחללית פרטית הגיעה להישג כזה.

תוכניות CCDev ו־CCiCap[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספייס אקס מתכננת טיסת דרגון מאוישת בשנים הבאות, כשהיא מצפה שתהיה לה מערכת מילוט מוסמכת באופן מלא, ומותאמת לבני אדם כשהיא משולבת בחללית. תוכנית הפיתוח לחלליות מאוישות מסחריות של נאס"א (CCDev) מיועדת לפיתוח חלליות מסחריות שיכולות להעביר בני אדם לתחנת החלל הבינלאומית. ספייס אקס לא לקחה חלק בסיבוב הראשון של התוכנית, אך בזמן הסיבוב השני נאס"א העניקה לספייס אקס חוזה בשווי 75 מיליון דולר כדי להמשיך לפתח את מערכת המילוט שלה, לנסות התאמות של הצוות ולהתקדם בעיצוב הדרגון והפאלקון 9 החדשים. ספייס אקס הציעה הצעה לסיבוב השלישי של תוכנית CCDev שהפכה לתוכנית CCiCap.

ב־3 באוגוסט 2012 נאס"א הודיעה על הסכמים חדשים עם ספייס אקס ועם שתי חברות אחרות כדי לעצב ולפתח את הדור הבא של רכבי החלל המאוישים של ארצות הברית, כדי לאפשר את השיגור של אסטרונאוטים מאדמת ארצות הברית ב־5 השנים הבאות. התקדמויות שנעשו על ידי החברות האלו תחת הסכמים חדשים ויוזמת CCiCap מיועדות לשפר באופן משמעותי את הזמינות של שירותי טיסות חלל מאוישות מסחריות בשביל לקוחות מסחריים וממשלתיים. כחלק מההסכם הזה, ספייס אקס קיבלה 440 מיליון דולר, כדי להמשיך לפתח ולבדוק את חללית הדרגון שלה.

משימה עתידית מאדים - Red Dragon[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית כללית למשימה מאוישת למאדים הועלתה על ידי החברה, במסגרתה שימוש במשגר העתידי פאלקון כבד כטיל השיגור ובחללית דרגון כדי לטוס למאדים ולנחות על פניו. הרעיון, שנקרא "דרגון האדום", פורסם בשנת 2011, ואם היה ממומש, ניתן היה, לדעת ראשי החברה, לממשו בשנת 2018.

חוזים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־2 במאי 2005, ספייס אקס הודיעה שהיא קיבלה חוזה IDIQ בשביל שירותי שיגור עבור חיל האוויר של ארצות הברית, שיכול לאפשר לחיל האוויר לרכוש שיגורים עד לשווי של 100 מיליון דולר מהחברה. ב־22 באפריל 2008 הודיעה נאס"א שהיא העניקה לספייס אקס חוזה שיגור מסוג IDIQ בשביל שיגורים של משגרי הפאלקון 1 והפאלקון 9. החוזה יהיה שווה עד למיליארד דולר, כתלות במספר המשימות. החוזה מכסה שיגורים שהוזמנו ב־30 ביוני 2010, בשביל שיגורים בדצמבר 2012. מנכ"ל החברה, אילון מאסק, הצהיר באותה הודעה של נאס"א ב־2008 שספייס אקס מכרה 14 חוזים לטיסות במשגרי פאלקון שונים.

בדצמבר 2012, ספייס אקס הכריזה על שני חוזי השיגור הראשונים שלה עם מחלקת ההגנה של ארצות הברית. "מרכז הטילים והחלל של חיל האוויר של ארצות הברית העניק לספייס אקס שתי משימות: מצפה האקלים בחלל העמוק (DSCOVR) אשר שוגר ב־11 בפברואר 2015, ותוכנית חלל נסיונית 2 (STP-2), שתשוגר ככל הנראה במרץ 2017, בהתאמה. DSCOVR שוגר באמצעות פאלקון 9 ו־STP-2 ישוגר על משגר פאלקון כבד.

ספייס אקס הודיעה ב־15 במרץ 2010 שהיא תשגר את SES-8, לוויין בגודל בינוני לתקשורת בשביל מפעילת הלוויינים SES, על משגר פאלקון 9 ב־2013. SES הוא החוזה הראשון של ספייס אקס בשביל שיגור לוויין תקשורת גאוסטציונרי. ביוני 2010, ספייס אקס קיבלה את החוזה הגדול ביותר אי פעם לשיגור חלל מסחרי, בשווי 492 מיליון דולר, כדי לשגר לוויינים באמצעות רקטות פאלקון 9.

חוזי שיגור מסחריים וממשלתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לינואר 2013, לספייס אקס יש תוכנית מסחרית של 23 משימות מתוכננות ל־4 השנים הבאות, רק של ממשלת ארצות הברית, טיסות דרגון, וטיסת פאלקון כבד הצפויה" - מתוך 40 טיסות שמתוכננות עד ל־2017. "באופן לא הולם, המתחרה האמריקאית העיקרית שלה, ULA, עדיין טוענת שנדרש סבסוד שנתי גדול שגם ספייס אקס וגם חברת Orbital Sciences Corporation לא מקבלות, כדי להישאר בחיים מבחינה כלכלית, כשהסיבה מצוטטת כחוסר בהזדמנות שוק, עמדה שנראית בסכסוך עם השוק עצמו."

רכבי חלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משגר הפאלקון 9 של ספייס אקס שנושא את חללית הדרגון, משוגרת במהלך COTS Demo Flight 1 ב־8 בדצמבר 2010

ספייס אקס מייצרת שני משגרי חלל עיקריים: הפאלקון 1, שטס בהצלחה לראשונה ב־28 בספטמבר 2008, ואת הפאלקון 9, שנכנס בהצלחה למסלול בטיסת הבכורה שלו, ב־4 ביולי 2010. משגר פאלקון 5 גם תוכנן, אבל הפיתוח שלו נפסק לטובת פאלקון 9. ספייס אקס גם פיתחה את חללית הדרגון - חללית מסלולית שמשוגרת על גבי משגר הפאלקון 9, שיכולה לשאת מטען, ומתוכננת להיות בעלת יכולת לשאת בני אדם בעתיד.

משגרי פאלקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אב הטיפוס של משגר הפאלקון 1 במתקן הרכבה של ספייס אקס

ספייס אקס שיגרה, או מפתחת כרגע, מספר משגרים: פאלקון 1, פאלקון 9 ואת הפאלקון כבד. נכון ל־2012, משגר הפאלקון 9 נמצא בשימוש פעיל ומשגר הפאלקון כבד נמצא בפיתוח עם רשימה גדולה של טיסות עתידיות.

הפאלקון 1 היה משגר קטן שהיה יכול להכניס למסלול לווייני נמוך כמה מאות קילוגרמים. הוא גם תפקד כטיל ניסויי כדי לפתח רכיבים וקווים מנחים עבור המשגר הגדול יותר פאלקון 9. פאלקון 1 ביצע 5 טיסות בשנים 2006–2009. טיסות פאלקון 1 ראשוניות שוגרו ממרכז בדיקה של ממשלת ארצות הברית באי קווג'לין באוקיינוס השקט, והיו הניסיונות הראשונים לשיגור טיל למסלול מהאתר הזה. ב־28 בספטמבר 2008, טיל הפאלקון 1 הצליח להגיע למסלול בניסיון הרביעי שלו, והפך לטיל הראשון הפרטי, שמונע באמצעות דלק נוזלי, שעשה משהו כזה. הפאלקון 1 שיגר בהצלחה את המטען הראשון המסחרי שלו לתוך מסלול, ב־13 ביולי 2009, בשיגור החמישי שלו.

הפאלקון 9 הוא משגר רב שימושי שיכול להביא עד ל־10,450 קילוגרמים למסלול ומיעוד להתחרות במשגר ה־דלתא 4 ובמשגר ה־אטלס 5. יש לו 9 מנועי מרלין בשלב הראשון שלו. טיל הפאלקון 9 הגיע בהצלחה למסלול בניסיון הראשון שלו ביוני 2010. הטיסה השנייה של משגר הפאלקון 9 נקראה COTS Demo Flight 1 ובוצעה ב־8 בדצמבר 2010. זו גם הייתה הטיסה הראשונה במסגרת תוכנית COTS. הטיסה השלישית נקראה COTS Demo Flight 2, ששוגרה ב־22 במאי 2012 והייתה לטיסה המסחרית הראשונה שהגיעה והתחברה לתחנת החלל הבינלאומית.

משגר הפאלקון כבד נמצא כרגע תחת פיתוח כשהוא שמשתמש באיגוד של שלוש ליבות פאלקון 9, עם בסך הכל 27 מנועי מרלין 1D. ספייס אקס מתכננת את טיסת המבחן הראשונה של פאלקון כבד בשנת 2013.

החללית דרגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה פנים של חללית הדרגון ב־COTS 2

ב־2005, הודיעה ספייס אקס על תוכנית חלל מסחרית אנושית עד לסוף העשור. חללית הדרגון העתידית מיועדת לשאת עד ל־7 אסטרונאוטים למסלול ומעבר לכך. החללית היא קפסולת חרוט בליסטית מקובלת, בעלת יכולת לשאת 7 אנשים או תערובת של כוח אדם ומטען אל וממסלול לווייני נמוך. החללית משוגרת על גבי משגר פאלקון 9, וחרטום החללית מושלך זמן קצר לאחר השיגור. דרגון תהיה מצוידת במערכת התחברות סטנדרטית, ותתחבר ליחידה האמריקאית בתחנת החלל הבינלאומית. עבור משימות מאוישות של נאס"א, דרגון יהיה מצויד ביכולת התחברות מותאמת שנאס"א פיתחה.

ב־2006 הודיעה נאס"א שהחברה הייתה אחת משתיים שנבחרו כדי לספק הובלות מטענים ובני אדם לתחנת החלל הבינלאומית, תחת תוכנית COTS. ספייס אקס סיפקה מטען לתחנת החלל הבינלאומית, ולבסוף תספק שירותי העברת בני אדם בחללית הדרגון. התוכנית המקורית של נאס"א קראה לטיסות של COTS בין 2008 ל־2010. ספייס אקס לא יכלה לעמוד בלוח הזמנים הזה, אבל לבסוף החלה טיסות־מבחן ב־2010.

טיסת הבדיקה הראשונה של חללית הדרגון התקיימה ב־4 ביוני 2010 בנמל החלל קייפ קנוורל בזמן טיסת הכורה של משגר הפאלקון 9; למדמה הדרגון היה חוסר באוויוניקה, מגן חום, ומרכיבים אחרים שדרושים בדרך כלל בשביל חללית מבצעית מלאה, אבל היה לו את כל המאפיינים הנחוצים כדי לוודא את ביצועיו. חללית דרגון מבצעית שוגרה ב־8 בדצמבר 2010 במסגרת COTS Demo Flight 1, טיסת הפאלקון 9 השנייה, וחזרה בהצלחה לכדור הארץ אחרי שתי הקפות, והשלימה את כל מטרות המשימה.

ב־2009 וב־2010 הודיע מאסק בכמה הזדמנויות שתוכניות לגרסה אנושית של החללית דרגון התקדמו ונותר זמן של 2–3 שנים להשלמתן. ב־18 באפריל 2011 הנפיקה נאס"א חוזה של 75 מיליון דולר כחלק מהסיבוב השני של תוכנית ה־CCDev שלה, כדי שספייס אקס תפתח מערכת מילוט משולבת כהכנה להפיכת הדרגון לחללית עם יכולת נשיאת בני אדם לתחנת החלל הבינלאומית. הסכם זה פועל מאפריל 2011 עד למאי 2012, כשהסיבוב הבא של החוזים יוענק בעתיד. נאס"א אישרה את התוכנית הטכניות בשביל המערכת באוקטובר 2011, וספייס אקס התחילה לבנות אב טיפוס לחומרה.

רעיונות אחרים בפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שינויים או תוספות למשפחת משגרי הפאלקון נמצאים תחת פיתוח כרגע על ידי ספייס אקס. אלה כוללים שלושה רכבי חלל שמשתמשים בפיתוח טכנולוגי נרחב יותר ומערכות שיגור לשימוש חוזר: משגר הבדיקה Grasshopper, משגר פאלקון 9 לשימוש רב־פעמי, ומשגר פאלקון כבד לשימוש רב־פעמי.

מטרה עיקרית של ספייס אקס הייתה לפתח מערכת שיגור לשימוש חוזר. נכון למרץ 2013, ההיבטים הציבוריים של מאמץ פיתוח הטכנולוגיה הזאת כוללים את מסע הבדיקות הפעיל של טיל ה־Grasshopper, ואת מבחן החזרה של טיל הפאלקון 9 במהירות גבוהה ובגובה גבוה, שהתחיל באמצע 2013.

מנועים רקטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז נוסדה החברה, פותחו על ידה שלושה סוגים של מנועים רקטיים: מרלין וקסטרל עבור משגרי פאלקון, ומנועי תמרון מסלוליים בשם דרקו. בפיתוח נמצאים המנועים סופר־דרקו ורפטור.

במצגת AIAA ביוני 2009, הוצגה תוכנית רעיונית לפרויקט הרפטור. נכון ל־2012, פורסם כי מנוע הרפטור הוא מנוע, הפועל על מתאן וחמצן נוזלי, בעל ביצועים גבוהים יותר, ושספייס אקס מתכוונת לפתח תוכנית חדשה למנועים מבוססי מתאן. כשהפרויקט הוצג לראשונה, ומידע מועט היה ידוע לציבור, הרפטור נודע כמבוסס על מימן נוזלי וחמצן נוזלי לשלב השני בשביל הפאלקון 9.

פרויקטים לטווח ארוך יותר הנמצאים תחת מחקר כוללים את המנוע הגדול יותר מרלין 2. מנוע המרלין 2 עשוי לשמש משגרים רעיוניים, כגון פאלקון X, פאלקון X כבד, ו־פאלקון XX.

באוקטובר 2012 הודיע מאסק באופן ציבורי על עבודה רעיונית על מנוע רקטי שיהיה "חזק פי כמה מסדרת מרלין 1, ולא ישתמש בדלק RP-1 של מרלין." מאסק סירב לתת פרטים נוספים, אבל ציין שפרטים יבואו "מתישהו בשנה הבאה" (2013). המנוע מיועד לרקטת ספייס אקס חדשה, שתשתמש בכמה מהמנועים הגדולים האלו, ושתשגר מטענים במסות של 150 עד 200 טונות למסלול לווייני נמוך, מה שעולה על יכולת הנשיאה של משגר ה־Space Launch System של נאס"א.

בנובמבר 2012 הודיע מאסק על כיוון חדש בתחום ההנעה הרקטית של החברה: פיתוח מנועי רקטות מבוססי מתאן וחמצן נוזלי בשביל השלבים הראשונים והשניים של רקטות. ייתכן שזה יהווה בסיס למשפחה של מנועים מבוססי מתאן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]