T-95
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | טנק מערכה |
| מדינה מייצרת |
 רוסיה |
| יצרן |
מפעל הקרונות של אורל  |
| שנת ייצור | 1994 (אב טיפוס) |
| דגם קודם | T-90 |
| דגם עוקב | עיט שחור, T-14 ארמטה (בשירות פעיל) |
| יחידות שיוצרו |
2 |
| מידע טכני | |
| אורך | כ-9.5 מ' |
| רוחב | כ-3.78 מ' |
| גובה | 2.2 מ' |
| משקל | 50 טון (הערכה) |
| מהירות | מעל 75 קמ"ש (כביש), מעל 45 קמ"ש (שטח) |
| מנוע | ככל הנראה דיזל, 1000-1500 כ"ס. |
| שריון | ככל הנראה שילוב של מיגון פאסיבי, ראקטיבי ואקטיבי |
| צוות | 3 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח 135-152 מ"מ חלק-קדח |
| חימוש משני | מקלע מקביל 7.62 מ"מ, מקלע נ"מ 12.7 מ"מ |
  | |
T-95הוא אב-טיפוס של טנק רוסי אשר יועד להיות טנק "הדור הבא" וממשיך דרכו של ה-T-90 בצבא רוסיה. עם זאת, הטנק מעולם לא הגיע לשלב הייצור הסדרתי, ככל הנראה עקב הקשיים הכלכליים בפניהם ניצבו רוסיה והמפעל המתכנן.
כללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]T-95 הוא אב-טיפוס של טנק רוסי דור ה' אשר תוכנן במפעל אורלוואגונזאבוד (מפעל הקרונות של אורל) בעיר ניז'ני טאגיל - המפעל שבו פותחו, בין היתר, טנקי T-62, T-72 ו-T-90. המידע אודות הטנק מעורפל, אינו מאומת ומבוסס בעיקרו על שבבי מידע נסיבתיים, שמועות והערכות. "חשיפת" הטנק והספקולציות אודותיו החלו עם סיום ביקורו במפעל אורלוואגונזאבוד של שר ההגנה הרוסי איגור סרגייב בשנת 2000, לאחריו הכריז כי "רוסיה השלימה את פיתוחו של טנק מערכה (MBT) מהפכני בשם T-95". היות שטנקים רוסיים מפותחים תחת שם הקוד "אובייקט ###" ומקבלים את הסימול "T-##" רק לאחר השלמת פיתוחם, ניתן להסיק כי T-95 הוא דגם טנק מוכן לייצור (לדוגמה, טנק T-72 פותח תחת השם Obiekt-172).
תכנונו המהפכני של הטנק כולל צריח לא מאויש ותא לחימה ממוגן הממוקם בתובה. בנוסף, הטנק שומר על מאפייני הטנקים הסובייטיים והרוסיים המודרניים: צללית קטנה, משקל נמוך, יכולת צליחת נהרות לעומק של עד 5 מטרים וצוות בן 3 לוחמים בלבד המתאפשר על ידי קיומה של מערכת טעינה אוטומטית המבטלת את הצורך בטען.
הטנק נועד להוות את הדור החמישי של הטנקים הסובייטיים[1], לאחר שמאז שנות ה-70, אז פותח ה-T-72, לא פיתחה רוסיה טנקים חדשים אלא עסקה בשדרוג הקיימים. בהתאם, הטנק כולל שיפורים ניכרים: עצמה ודיוק האש, אלקטרוניקה ומיגון.
מיגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלל אנשי הצוות בטנק (מפקד, תותחן, נהג) נמצאים בתא לחימה ממוגן הנמצא בתובה, ומופרד בשריון כבד מהמטען האוטומטי, אשר היווה נקודת תורפה מסורתית בטנקים הסובייטיים מאז הופעתו ב-T-64. תצורה זו מקנה לצוות מיגון מרבי כאשר הטנק נמצא בעמדה (התובה מוסתרת) ומאפשרת הקטנת צללית הטנק וכפועל יוצא- הגדלת שרידותו בשדה הקרב.
על אף שלא נחשפו פרטים אודות הרכב מיגון הטנק, ניתן לשער כי הטנק יכלול, לכל הפחות, מדוכות עשן היעילות בתחום הנראה ובתחום האינפרא-אדום, מיגון ראקטיבי כבד מדגם KONTAKT-5, מערכת הגנה אקטיבית רכה מדגם SHTORA ומערכת הגנה אקטיבית קשה מדגם ARENA-E.
חימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]הימצאות צוות הטנק בתובה מאפשרת התקנת צריח קטן, נמוך ובלתי מאויש, הנושא תותח חלק-קדח בקוטר של בין 135 ל-152 מ"מ. בקרת האש של הטנק תכלול מחשב ירי בעל ערוץ אופטי, תרמי, אינפרא-אדום ומכ"ם. ייתכן כי חלק או כל בקרת האש בגרסאות היצוא תכלול רכיבים מתוצרת מערבית, כמו בטנק T-90S (גרסת הייצוא של טנק T-90).
ניתן לשער שהיכולת לשיגור טילי נ"ט, המאפיינת את מרבית הטנקים הסובייטיים האחרונים והמשודרגים תימצא גם בטנק T-95 (ה-T-55AMV בעל יכולת שיגור טילי בסטיון, ה-T-90 בעל יכולת שיגור AT-11 "רפלקס"). הגדלת קוטר התותח תגדיל את יעילותם של פגזים מסוגים מוכרים כגון חודר-שריון-חץ וחלול על ידי הגדלת מהירות הלוע וגודל הראש הקרבי (בהתאמה).
שירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאמור, הטנק פותח במקור על מנת להחליף את משפחת טנקי T-72 (אשר T-90 נמנה עליה) ולהיכנס לשלב הייצור הסדרתי בשנת 1994. עם זאת, הטנק מעולם לא הגיע לשלב זה, עקב מחסור במימון ממשלתי והזמנות מהצבא הרוסי. הצהרתו של שר ההגנה הרוסי בשנת 2000, כמוסבר לעיל, עשויה להצביע על סיום פיתוחו של הטנק והמתנה להזמנות גרידא. חיזוק לסברה זו ניתן למצוא בדיווח של סוכנות ידיעות צרפתית מסוף שנת 2006, על פיה סעודיה מנהלת משא ומתן עם רוסיה לרכש טנקי T-95, לאחר שעברו מבחנים וההערכות ביצועים על אדמת סעודיה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דור א'- T-34, דור ב'- T-54, T-55, T-62, דור ג'- T-64, T-72, דור ד'- T-80, T-90