מערכת הגנה אקטיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תהליך היירוט הכללי במערכת הגנה אקטיבית "קשה":
1. גילוי על ידי מכ"ם או מערכות גילוי אחרות וסיווג הגילוי כאיום
2. מחשב המערכת מחשב את המסלול של המטרה עד לפגיעה וקובע את מקום היירוט, וגורם אנושי יכול להחליט האם לבצע את היירוט.
3. מחשב המערכת משגר מיירט ומשמיד את האיום בטרם יפגע

מערכת הגנה אקטיביתראשי תיבות באנגלית: APS) היא מערכת הגנה לכלים צבאיים המונעת מהאיום הנורה לעברו לפגוע בכלי המוגן. זאת בניגוד לשריון פסיבי, שמתבסס על כך שהאיום אומנם יפגע בכלי אך לא יצליח לחדור את השריון.

ההגנה אקטיבית מחולקת לשני סוגים:

יישום רעיון ההגנה האקטיבית החל בעוד שנות ה-40 למאה ה-20, אך התפתח באופן משמעותי עם כניסתן של בטכנולוגיות צבאיות מתקדמות בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21.

מערכות הגנה אקטיבית לכלי טיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי טיס צבאיים (בפרט מטוסי קרב ומסוקי קרב מתקדמים) נושאים מערכות לוחמה אלקטרונית שמטרתם לשבש הנחייה של טילי נ"מ (טילי אוויר-אוויר וטילי קרקע אוויר) באמצעים שונים, כגון שיבוש אלקטרוני או שיגור מוץ ונורי הטעייה הגורמים לטיל להינעל על מטרות הדמה ולא על כלי הטיס.

ב-28 בנובמבר 2002 נורה טיל נ"מ לעבר מטוס בואינג 757 של ארקיע לאחר שהמריא בטיסה IZ582 מנמל התעופה של מומבסה בקניה. בעקבות התקרית המשרד להגנת המולדת (DHS) של ארצות הברית השקיע במחקר ובפיתוח מערכות מתקדמות להגנה על מטוסים מפני טילים[4] וגם ישראל פיתחה מערכת הגנה אקטיבית רכה למטוסי נוסעים בשם מגן רקיע. חברות תעופה ציידו חלק ממטוסי הנוסעים שלהן במערכות לשיבוש טילים[5].

מערכות הגנה אקטיבית לכלי שיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי שיט נושאים אף הם מערכות הגנה אקטיבית ואמצעי לוחמה אלקטרונית שמטרתם להתמודד מול טילים נגד ספינות. בזכות גודלן, יכולות ספינות אף לשאת מערכות הגנה אקטיבית קשות המיירטות את האיום טרם פגיעתו בספינה. דוגמאות למערכות כאלה הן טיל הברק הישראלי ומערכת הפלנקס (תותחי M61A1 וולקן 20 מ"מ ומערכת מכ"ם) האמריקאית.

מערכות הגנה אקטיבית לרכב קרבי משוריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

T-84 Oplot-M חמוש במערכת הגנה אקטיבית רכה מדגם Shotra. מערכת זו כוללת שבשים הפוגעים במערכת ההנחייה של טילים נגד טנקים.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערכת הגנה אקטיבית לטנקים

פיתוחם של מערכות ההגנה האקטיביות ידע שיטות שונות ופיתוחים רבים. החל ממערכת הגנה שפותחו בסופם שנות ה-40 של המאה ה-20, זאת כי בתקופה זו איכות הפלדה הייתה נמוכה והמשמעות של שריון עמיד היא משקל רב ופגיעה ביכולת התנועה והעבירות, אחת משלוש היכולות העיקריות והחשובות בטנק. המערכות שפותחו בשנים היו "צמודות דופן", אלו היו מבוססת על רשתות המקיפות את הצריח ויירוט פיזי של האיום באמצעות מטעני רסס.

בעשורים האחרונים פותחו מספר מערכות מסוג זה, בשל האיום שנשקף מפני רקטות נגד טנקים וטילים נגד טנקים: החל במערכת השטורה המורכבת משבשים ומיועדת לשיבוש מערכות ההנחיה של הטילים, עבור במערכת הארנה ליירוט פיזי וכלה במערכת מעיל רוח המבצעית, המשלבת שיבוש של מערכות ההנחיה (הגנה "רכה") ויירוט של האיום בעזרת כדוריות מתכת (מטען רסס; הגנה "קשה")

מערכות הגנה נגד טילים ורקטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיל נגד טילים

מערכות הגנה מודרניות מפני טילים, ובפרט טילי קרקע-קרקע ורקטות ארטילריות, מתבססות על יירוט האיום (Hard kill) בטרם יפגע במטרה. הנטרול צריך להיות מיורט באמצעות השמדתו במרחק בטוח באמצעות טיל מיירט (כמו בקלע דוד או בכיפת ברזלתותח (כמו במערכת הפלנקס) או קרן לייזר רבת עוצמה (כמו בנאוטילוס או בקרן ברזל).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מערכת "מעיל רוח" למשל משלבת אמצעי שיבוש בנוסף למיירט פיזי המשמיד את האיום במקרה הצורך.
  2. ^ בקרב לטקיה ספינות חיל הים הישראלי שיבשו את הטילים שנורו לעברם באמצעות לוחמה אלקטרונית.
  3. ^ מערכת מגן רקיע מגינה מפני טילי כתף באמצעות שיבוש.
  4. ^ עמית דרנגר ואהרון לפידות, ‏הגנה אזרחית, באתר חיל האוויר הישראלי, 27 ביוני 2007
  5. ^ דרור מרום, ‏לראשונה: חברת אל-על תצייד מטוסים במערכות נגד טילים, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2003