T-90

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
T-90
2013 Moscow Victory Day Parade (28).jpg
מידע כללי
סוג טנק מערכה
מדינה מייצרת רוסיהFlag of Russia.svg  רוסיה
מחיר 2.77-4.25 מיליון דולר ב-2011
שנת ייצור 1993
דגם קודם T-80
דגם עוקב T-95 (אב-טיפוס)
מערכה מרכזית המלחמה בדרום אוסטיה
מידע טכני
אורך 9.53 מ'
רוחב 3.78 מ'
גובה 2.22 מ'
משקל 46.5 טון
מהירות 65 קמ"ש (כביש), 45 קמ"ש (שטח)
טווח פעולה 375 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 125 מ"מ חלק-קדח המסוגל לשגר טילי נ"ט, בעיקר 9M119M ריפלקס
חימוש משני מקלע מקביל קורד בקוטר 7.62 מ"מ, מקלע נ"מ NSV בקוטר 12.7 מ"מ
מנוע דיזל, 1000 כ"ס. מסוגל גם לפעול על בנזין וקרוסין (דלק סילוני)
מיגון מיגון פאסיבי מרוכב, מיגון ריאקטיבי, מע' הגנה אקטיבית רכה
צוות 3

T-90 הוא טנק מערכה רוסי מודרני. נכנס לייצור סדרתי משנת 1993. הטנק מיוצר במפעל אורלוואגונזאבוד בעיר ניז'ני טאגיל - המפעל שבו פותחו, בין היתר, טנקי T-62 ו-T-72. כשאר הטנקים הסובייטיים המודרניים, טנק ה-T-90 מאופיין בצללית קטנה, משקל נמוך, יכולת צליחת נהרות לעומק של עד 5 מטרים וצוות בן 3 לוחמים בלבד המתאפשר על ידי קיומה של מערכת טעינה אוטומטית המבטלת את הצורך בטען.

החל מהצגתו של טנק ה-T-72, עסקה ברית המועצות בפיתוח ושדרוג הטנק, אשר גרסתו המתקדמת ביותר (T-72BU) מותגה כ-T-90, בעיקר לצורכי שיווק. ה-T-90 נועד להיות פשוט וזול יותר לייצור מה-T-80, כמו שה-T-72 היה הגרסה הזולה ל-T-64. מטרה זו הושגה באמצעות שילוב המערכות המתקדמות אשר פותחו עבור טנק ה-T-80 על גבי טנק ה-T-72 הזול והפשוט לייצור, המשתמש במנוע דיזל אמין, בניגוד לטורבינת גז של ה-T-80.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לדוקטרינת השריון הרוסית, הטנק מתבסס בראש ובראשונה על צללית נמוכה, המקטינה את חתימת הטנק בשדה הקרב. שריון הטנק מורכב משלוש שכבות הגנה; השכבה הראשונה היא מיגון פסיבי של שריון מרוכב. השכבה השנייה כוללת מיגון ריאקטיבי דור ב' מדגם KONTAKT-5 המותקן על חזית וצדדי השלדה ועל הצריח בצורת "לבנים". השריון הריאקטיבי מותקן גם על תקרת הצריח כנגד איומים מלמעלה. הטנק מצויד גם במערכת הגנה אקטיבית רכה מדגם SHTORA (ברוסית: Штора, "וילון") לשיבוש אופטרוני, המיועדת לשבש טילי נ"ט מתבייתי כתם לייזר או רוכבי קרן לייזר. עובי שריון הינו שווה ערך ל־420 עד 900 מ"מ בצריח כנגד קלעים קינטיים, ושווה ערך ל־500 עד 900 מ"מ כנגד מטענים חלולים. דפנות התובה שוות ערך ל־710-670 מ"מ נגד קינטי ול־1,340-990 מ"מ נגד חלול.[1] כמו כן קיימות בטנק 12 מדוכות עשן היעילות בתחום האור הנראה ובתחום האינפרא אדום, מערכת התרעה כנגד קרינת לייזר עם 4 מקלטי לייזר, וכן מיגון אב"כ כולל.

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוצמת האש העיקרית של הטנק היא תותח חלק הקדח M46A2 בקוטר 125 המ"מ, הזהה לדגמים הקודמים, ה-T-72 וה-T-80. התותח בעל דיוק משופר, וניתן להחלפה בקלות ובמהירות במקרה של פגיעה או תקלה. התותח מיוצב בשני הצירים ונטען במטען אוטומטי הכולל 22 פגזים תורנים, המבטל את הצורך בטען. השימוש במטען אוטומטי מאפשר לטנק ירי של 7־8 פגזים בדקה. חימוש התותח כולל פגזים קינטיים, חלולים, נפיץ־רסס ושרפנל עם מרעום זמן. בנוסף הוא אף יכול לשגר טילים נגד טנקים מונחי לייזר מסוג "רפלקס" 9M119 לטווח של עד 4,000 מ' בעלי ראש נפץ במטען חלול, המסוגלים לחדור שריון ריאקטיבי וכן לפגוע במסוקים בטווח של 5,000 מ'. החימוש המשני של הטנק כולל מקלע נ"מ NSV‏ 12.7 מ"מ ומקלע מקביל 7.62 מ"מ. מערכת בקרת האש של הטנק הינה אינטגרלית אוטומטית. מערכת זו כוללת מחשב בליסטי וערוצי ירי לפגזים וטילים.

שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות קשיים תקציביים יוצרה כמות מעטה יחסית של טנקי T-90 וכ-700 טנקים בלבד מדגם זה משרתים את חיל השריון הרוסי. כיום משרת הטנק גם בצבא הודו. הודו אף החלה לייצר ברישיון את גרסת הייצוא של הטנק, "T-90S", הכוללת מנוע משופר (1,000 כ"ס) ורכיבים אלקטרוניים מתוצרת חברות מערביות.

הטנק השתתף במלחמת צ'צ'ניה הראשונה והשנייה, במה שהייתה טבילת האש הראשונה שלו, והוכיח את עצמו כטנק מוגן מאוד כאשר מרבית הטנקים שהושמדו במלחמות אלה היו הטנקים מתוצרת ברית המועצות וכמה מהם אף נלקחו שלל בידי הצ'צ'ניים. [דרושה הבהרה]

במלחמת רוסיה-גאורגיה ב-2008 הטנק הוכיח את עצמו כיעיל מאוד, כאשר נע על השטח במהירות גבוהה מאוד וסייע לכוחות בהתגברות על טנקי המערכה הגאורגיים, שהורכבו מטנקים סובייטיים, שמוגנו במערכות הגנה מערביות.

על האף האמור לעיל, קשה לעמוד על טיבו של הטנק מאחר שטרם הוכיח את עצמו בשדה הקרב מול טנקים מודרניים. עד היום הטנק התייצב אל מול טנקים מיושנים, סובייטיים בעיקר.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • T-90: דגם הייצור הראשי.
  • T-90K: דגם פיקוד.
  • T-90E: גרסת יצוא של ה-T-90.
  • T-90A: גרסה של הצבא הרוסי בעלת צריח מולחם (במקום יצוק), מנוע משודרג ומערכת ראיה תרמית ESSA. הגרסה מכונה גם T-90 ולדימיר, על שמו של ולדימיר פוטקין - המהנדס הראשי של ה-T-90.[2]
  • T-90S: גרסת ייצוא של ה-T-90A.
  • T-90SK: גרסת פיקוד של ה-T-90S, הנבדלת ממנה בציוד הניווט ומערכת קשר, וכמו כן כוללת את ה-Ainet , מערכת המאפשרת לפוצץ פגזים נפיצים בעלי רסס (HE-FRAG) ממרחק מסוים מהטנק.
  • T-90S בישמה: T-90S בשירות הצבא ההודי.
  • T-90M: דגם אבטיפוס הכולל גרסה חדשה של מיגון ריאקטיבי מדגם Kontakt-5, מנוע משופר עם הספק של 1,130 כ"ס, צריח משודרג עם שריון מרוכב, תותח 125 מ"מ חדש מדגם 2A46M-5, מצלמות תרמיות צרפתיות ממשפחת ה-Catherine, מערכת ניווט אינרציאלית ולווינית ועוד.[3]
  • T-90MS: גרסת הייצור של ה-T-90M.

כלים מבוססי שלדה:

  • BREM-72: רכב חילוץ משוריין.
  • MTU-90: טנק גישור.
  • IMR-3: כלי הנדסה.
  • BMR-3:מפלס מוקשים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אל"ם (במיל') בני מיכלסון, הטנק הרוסי טי-90 "ולדימיר" (VLADIMIR), ביטאון שריון 34, עמ' 34, פברואר 2010
  2. ^ armorsite/
  3. ^ Defense Tech