Д
| Д д | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||
| האלפבית הקירילי | ||||||||
| А | Б | В | Г | Д | Е | Ж | З | |
| И | Й | К | Л | М | Н | О | П | |
| Р | С | Т | У | Ф | Х | Ц | Ч | |
| Ш | Щ | Ъ | Ы | Ь | Э | Ю | Я | |
| אותיות סלאביות נוספות | ||||||||
| А́ | А̀ | А̄ | Ӓ | Ґ | Ђ | Ѓ | Е́ | |
| Ѐ | Е̄ | Ё | Є | З́ | Ѕ | І | Ї | |
| И́ | Ѝ | Ӣ | Ј | Љ | Њ | О́ | О̀ | |
| Ō | С́ | Ћ | Ќ | У́ | Ӯ | Ў | Џ | |
| אותיות שאינן סלאביות | ||||||||
| Ӑ | А̊ | А̃ | Ӓ̄ | Ӕ | Ә | Ә́ | Ә̃ | |
| Ӛ | В̌ | Ғ | Г̑ | Г̣ | Г̌ | Ҕ | Ӻ | |
| Ғ̌ | Ӷ | Д̣ | Д̆ | Ӗ | Е̃ | Ё̄ | Є̈ | |
| Ӂ | Җ | Ӝ | Ҙ | Ӟ | З̌ | З̱ | З̣ | |
| Ԑ | Ԑ̈ | Ӡ | И̃ | Ҋ | Ӥ | Қ | Ӄ | |
| Ҡ | Ҟ | Ҝ | К̣ | Ԛ | Ӆ | Ԯ | Ԓ | |
| Ӎ | Ӊ | Ң | Ԩ | Ӈ | Ҥ | О̆ | О̂ | |
| О̃ | Ӧ | Ӧ̄ | Ө | Ө̄ | Ө́ | Ө̆ | Ӫ | |
| Ҩ | Ԥ | Р̌ | Ҏ | Ҫ | С̣ | С̱ | Т̌ | |
| Т̣ | Ҭ | У̃ | Ӱ | Ӱ́ | Ӳ | Ү | Ү́ | |
| Ұ | Х̣ | Х̱ | Х̮ | Х̑ | Ҳ | Ӽ | Ӿ | |
| Һ | Һ̈ | Ԧ | Ҵ | Ҷ | Ӵ | Ӌ | Ҹ | |
| Ҽ | Ҿ | Ы̆ | Ы̄ | Ӹ | Ҍ | Э̆ | Э̄ | |
| Э̇ | Ӭ | Ӭ́ | Ӭ̄ | Ю̆ | Ю̈ | Ю̈́ | Ю̄ | |
| Я̆ | Я̄ | Я̈ | Ԝ | Ӏ | ||||
| אותיות ארכאיות | ||||||||
| Ꙁ | Ꙃ | Ꙅ | Ꙇ | Ꙉ | Ҁ | Ѻ | Ѹ | |
| Ꙋ | Ѡ | Ѽ | Ꙍ | Ѿ | Ꙏ | Ѣ | Ꙑ | |
| Ꙓ | Ꙕ | Ꙗ | Ѥ | Ѧ | Ꙙ | Ѫ | Ꙛ | |
| Ѩ | Ꙝ | Ѭ | Ѯ | Ѱ | Ѳ | Ѵ | Ѷ | |
| Ԙ | Ꙟ | Ꙡ | Ꙣ | Ꙥ | Ꙧ | Ꙩ | Ꙫ | |
| Ꙭ | ꙮ | Ꚙ | Ꚛ | Ԁ | Ԕ | Ԗ | Ԡ | |
| Ԣ | Ҧ | Ꚋ | Ꚁ | Ꚅ | Ꚍ | Ꚕ | Ꚏ | |
| Ꚗ | Ꚃ | Ԃ | Ԅ | Ԉ | Ԋ | Ԍ | Ԏ | |
| Ԇ | Ꚑ | Ꚉ | Ꚇ | Ꚓ | Ԟ | Ԫ | Ԭ | |
| Г̧ | Г̄ | |||||||
דֶּה היא האות החמישית באלפבית הקירילי, המייצגת את הצליל /d/ - הגייתה של דּ דגושה בעברית המודרנית.
מקור צורתה באות היוונית דלתא. ההבדל העיקרי ביניהן הוא שלדֶּה יש שתי "רגליים" שלא קיימות בדלתא היוונית. כמו לאות Л, לאות שתי צורות טיפוגרפיות עיקריות - אחת בה החלק העליון של האות מרובע (כמו בתמונה משמאל), ואחת בה הוא משולש (
, כמו דלתא יוונית עם ה"רגליים"). בכתב יד האות הגדולה נראית כמו D לטינית, והקטנה דומה ל-g לטינית קטנה (או ל עברית בכתב-יד). כשהיא נטויה, האות הקטנה מזכירה D לטינית קטנה, או דמות ראי של הספרה 6 (∂). באלפבית הקירילי המוקדם היא נקראה דּוֹבּרוֹ וערכה המספרי היה 4.
ברוסית היא מייצגת שלושה אלופונים בתפוצה משלימה: בדרך כלל היא נהגית [d]; בסוף מילה או לפני עיצור אטום כשחלה הידמות חלקית בקוליות והיא מייצגת את האלופון [t]; לפני תנועה מחנככת או לפני "סימן הריכוך" Ь היא נהגית [dʲ] (מעין דּ דגושה מחונככת).
