אלפבית לטיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

האלפבית הלטיני, המכונה גם אלפבית רומאני, הוא אחד האלפביתים הנפוצים ביותר, ומשמש מערכת כתב עבור שפות רבות ברחבי העולם.

האלפבית הלטיני המקורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפבית לטיני
Aa Bb Cc Dd Ee Ff Gg
Hh Ii Jj Kk Ll Mm Nn
Oo Pp Qq Rr Ss Tt Uu
  Vv Ww Xx Yy Zz  
כתובת בלטינית קדומה, המאה ה-6 לפנה"ס

האלפבית הלטיני התפתח במאה ה-7 לפנה"ס מהאלפבית האטרוסקי, ממנו שאל 21 אותיות. מקורו של האלפבית האטרוסקי באלפבית היווני. תחילה ייצגה האות C את הצליל G ואת הצליל K, אך מאוחר יותר הוכנסה האות G לשימוש כפיתוח של האות C, על ידי הוספת קו אופקי בקצה האות. אות זו החליפה את מקומה בסדר האלפבית של Z, שצלילהּ עבר לאות R, לפיכך יצאה משימוש. משנכבשה יוון על ידי הרומאים, הוחזרה האות Z לשימוש כשאילה מהאלפבית היווני, יחד עם האות Y, על מנת לכתוב מילים יווניות. עם הזמן נוספו לאלפבית הלטיני אותיות רבות נוספות.

האלפבית הלטיני, ששימש את הלטינית בתקופת האימפריה הרומית, כלל 23 אותיות:

A, B, C, D, E, F, G, H, I, K, L, M, N, O, P, Q, R, S, T, V, X, Y, Z .

  • האותיות Z ו-Y שימשו אך ורק לכתיבת מילים שאולות מיוונית. האות K שימשה במילים ספורות בלבד, ממוצא אטרוסקי.
  • האלפבית הלטיני לא כלל את שלוש האותיות: J ,U ו-W, שצורפו רק בימי הביניים.
    • J - היא צורה מורחבת של האות I, שנועדה להבדיל בין י' העיצורית (J) לי' התנועה (I), שהרי לפני ההוספה שימשה האות I בשני התפקידים.
    • U - היא צורה מורחבת של V, לפני ההוספה שימשה האות V בשני התפקידים.
    • W - היא הכפלה של V; בשפה הלטינית נהגתה האות V כמו W באנגלית כיום, אך בשפות אחרות שאימצו את האלפבית הלטיני היה צורך להבדיל בין שני הצלילים.
  • באלפבית הלטיני ה"מקורי" לא היו אותיות קטנות, אך בשימוש יומיומי קיבלו האותיות הסטנדרטיות צורה מפושטת. בתקופת השושלת הקארולינגית של ממלכת הפרנקים, הוסדרה צורת כתיב זו באופן רשמי, והתפשטה ברחבי אירופה. בתקופה ההיא שולבו בפעם הראשונה אותיות גדולות וקטנות יחדיו באותו הטקסט, אך מערכות כללים לקפיטליזציה (אנ') הוסדרו רק במאה ה-18.

האלפבית הלטיני בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימינו, האלפבית הלטיני מגוון מאוד, שכן כל אחת מהשפות השונות הוסיפה לו סימנים דיאקריטיים, על מנת להתאימן למבנה ולאופן ההגייה הייחודיים של כל שפה ושפה. במילים אחרות, המשותף לכל אחת מהשפות הוא השימוש באלפבית הלטיני, בעוד שהן נבדלות זו מזו בסימנים הדיאקריטיים הייחודיים של כל שפה ושפה.

אף שיש דמיון באופן הגיית האותיות בשפות השונות, אין זהות בכך, ולעיתים ההבדלים ניכרים.

  • דוגמה: השם הספרדי "Jorge", למשל, נהגה "חורחה", בגרמנית מבוטא כ"יוֹרְגֶּה", ובצרפתית - "ז'וֹרְז'". זהו הבדל ניכר מהגייתו האנגלית של שם זה.

באלפבית הלטיני כיום, לכל אות שתי צורות: אות גדולה ואות קטנה, כאשר בכל שפה נקבעים כללים שונים לשילוב שתי הצורות בטקסט אחד.

  • דוגמה לשוני בקפיטליזציה: בגרמנית, כל שמות העצם נכתבים באות ראשונה גדולה, לעומת האנגלית, בה אות גדולה מופיעה בארבעה מקרים ייחודיים בלבד: בתחילת משפט, לציון שמות פרטיים ושמות משפחה, לסימון המילה I ("אני") ולהאדרת אלוהים ("God" או "Lord").

האלפבית הלטיני המודרני מכיל 52 אותיות בסיסיות: 26 מהן אותיות גדולות, ו-26 מהן אותיות קטנות. על אותיות בסיסיות אלו מתווספים, כאמור, בכל שפה ושפה, סימנים נוספים והתאמות ייחודיות.

להלן האותיות הבסיסיות באלפבית הלטיני כיום:

A/a, B/b, C/c, D/d, E/e, F/f, G/g, H/h, Ii, J/j, K/k, L/l, M/m, N/n, O/o, P/p, Q/q, R/r, S/s, T/t, U/u, V/v, W/w, X/x, Y/y, Z/z .

סימנים נוספים על הסימנים הבסיסיים באלפבית הלטיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימנים דיאקריטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימנים דיאקריטיים
סוג סימן האותיות המסומנות
טְרֶמֵה/אומלאוט Ä - Ë - Ï - Ö - Ü - Ÿ
סימן עולה Á - Ć - É - Í - Ý - Ń - Ó - Ś - Ú - Ź - Ŕ - Ĺ
סימן עולה כפול Ő - Ű
סימן יורד À - È - Ì - Ò - Ù
סימן זרקא Ã - Õ - Ñ - Ũ - Ĩ
קו עילי (מאקרון) Ū - Ī - Ē - Ā - Ō
קו חוצה Đ - Ĥ - Ł - Ø
סימן סדיליה Ļ - Ķ - Ģ - Ç - Ş - Ņ - Ŗ
זנבון Ą - Ę - Į - Ǫ - Ų
סימן עטרת Ž - Č - Ř - Ě - Ď - Ť - Ľ - Ň
סימן חצי מעגל Ă - Ĕ - Ğ - Ĭ - Ŏ - Ŭ
גגון Â - Ê - Î - Ô - Û - Ĉ - Ĝ - Ĥ - Ĵ - Ŝ - Ŵ - Ŷ
סימן מעגל Å - Ů
נקודה עילית Ċ - Ė - Ġ - Ż
קרן Ơ - Ư

סימנים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ə , ə - שווא.
Æ , æ - צירוף של A ו-E.
Œ , œ - צירוף של O ו-E.
ſ - הגרסה המוארכת של האות S.
ß - במקור, צירוף של ſ עם Z.
Ð , ð - אות מיוחדת שהיה לה שימוש בכתיבת השפה האנגלו סקסונית. כיום היא בשימוש באיסלנדית ובפארוזית. אות דומה משמשת בקרואטית.
Þ , þ - אות שהיה לה שימוש בשפה האנגלו-סקסונית, וכיום קיימת רק בשפה האיסלנדית.

שפות הנכתבות באמצעות האלפבית הלטיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות הודו-אירופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות רומאניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות גרמאניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות סלאביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, שפות סלאביות במדינות שדתן העיקרית הייתה נצרות אורתודוקסית - נכתבו בעיקר באמצעות האלפבית הקירילי, ובמדינות שדתן העיקרית הייתה נצרות קתולית או פרוטסטנטית - נכתבו באמצעות האלפבית הלטיני.

  • פולנית - שפתה הרשמית של פולין.
  • צ'כית - שפתה הרשמית של צ'כיה.
  • שפות סורביות - דבורות בפי מיעוטים סלאביים במזרח גרמניה.
  • סרבו-קרואטית - המדוברת בסרביה, בקרואטיה, בבוסניה והרצגובינה ובמונטנגרו, כאשר בכל אחת מהמדינות קיים תקן נפרד לכללי כתיב והגייה.
    • קרואטית - שפתה הרשמית של קרואטיה. נכתבת באמצעות האלפבית הלטיני בלבד.
    • סרבית - שפתה הרשמית של סרביה.
    • בוסנית - שפתה הרשמית של בוסניה והרצגובינה.
    • בבוסניה והרצגובינה ובמונטנגרו שני האלפביתים מוכרים באופן רשמי, אך נעשה שימוש בעיקר באלפבית הלטיני.
    • בסרביה, תומכת הממשלה בשימוש בעיקר באלפבית הקירילי, אך שני האלפביתים מוכרים באופן רשמי, ומשמשים במרחב הציבורי ובתקשורת.
  • סלובנית - שפתה הרשמית של סלובניה.
  • סלובקית - שפתה הרשמית של סלובקיה.
  • בלארוסית - שפתה הרשמית של בלארוס. נכתבה לאורך ההיסטוריה בעיקר באמצעות האלפבית הקירילי, כמו רוב השפות הסלאביות המזרחיות. בשפה זו נעשה שימוש באלפבית הלטיני בידי מספר קבוצות, במהלך תקופות שונות לאורך ההיסטוריה:
    • טרם התקופה הקומוניסטית, השתמשו בו בעיקר אנשים שקידמו קירוב תרבותי בין בלארוס ומערב אירופה[דרוש מקור].
    • בתחילת התקופה הקומוניסטית, ניסו מספר בלשנים בלארוסיים לקדם את הכתב הלטיני, מאחר שסברו כי הוא "מתקדם" יותר[דרוש מקור].
    • בתקופת הכיבוש הנאצי, השתמשו השלטונות הנאציים בכתב לטיני[דרושה הבהרה].
    • אחרי מלחמת העולם השנייה, נמצא האלפבית הלטיני בשימוש בקרב קבוצות קטנות בלבד[דרושה הבהרה].

שפות בלטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות קלטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות הודו-אירופיות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות אוראליות או פינו-אוגריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות טורקיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טורקית - שפתה הרשמית של טורקיה. נכתבה באמצעות האלפבית הערבי, טרם הרפורמות של מוסטפא כמאל אטאטורק.
  • טורקמנית - שפתה הרשמית של טורקמניסטן. נכתבה באמצעות האלפבית הערבי טרם התקופה הקומוניסטית, ועדיין נכתבת כך מחוץ לגבולות טורקמניסטן (בקרב הפזורה הטורקמנית). בין השנים 1940-1928 נכתבה השפה באמצעות האלפבית הלטיני, ולאחר כיבוש ברית המועצות את המדינה - באמצעות האלפבית הקירילי. לאחר הכרזת העצמאות ושחרורה של המדינה משליטת ברית המועצות ב-1991, שבה השפה להיכתב באמצעות האלפבית הלטיני.
  • אזרית - שפתה הרשמית של אזרבייג'ן. מדוברת גם בצפון איראן. נכתבה באמצעות האלפבית הערבי טרם התקופה הקומוניסטית, ועדיין נכתבת כך בידי המיעוט האזרי באיראן. באזרבייג'ן הסובייטית, בין השנים 1939-1928, נכתבה השפה באמצעות הכתב הלטיני, ולאחר מכן - באמצעות האלפבית הקירילי. לאחר הכרזת העצמאות מברית המועצות ב-1991, שבה השפה להיכתב באמצעות האלפבית הלטיני, המבוסס בעיקר על כללי הכתיב של השפה הטורקית.
  • אוזבקית - שפתה הרשמית של אוזבקיסטן. מדוברת גם באפגניסטן. נכתבה באמצעות האלפבית הערבי טרם התקופה הקומוניסטית, ועדיין נכתבת כך בידי האוזבקים באפגניסטן. באוזבקיסטן הסובייטית, בין השנים 1939-1928, נכתבה השפה באמצעות הכתב הלטיני, ולאחר מכן - באמצעות האלפבית הקירילי. לאחר הכרזת העצמאות מברית המועצות ב-1991, שבה השפה להיכתב באמצעות האלפבית הלטיני.
  • טטרית - שפתה הרשמית של טטרסטן. נכתבה בעבר באמצעות האלפבית הערבי, טרם התקופה הקומוניסטית. בתקופה זו, בין השנים 1939-1928, נכתבה השפה באמצעות הכתב הלטיני, ולאחר מכן - באמצעות האלפבית הקירילי. לאחר התקופה הקומוניסטית, יזמו שלטונות טטריסטן מעבר לכתב הלטיני. הדבר עורר מחלוקת בקרב חלק מאנשי רוח טטריים, ועורר התנגדות בקרב שלטונות רוסיה. התנגדות זו הובילה לחקיקת חוק, הדורש שכל שפות המיעוטים של רוסיה תכתבנה באמצעות הכתב הקירילי. נכון לתחילת שנות האלפיים, שני האלפביתים (לטיני וקירילי) נמצאים בשימוש.
  • אויגורית - שפה טורקית, המדוברת בחבל טורקסטן שבמערב סין. נכתבת הן באמצעות הכתב הערבי והן באמצעות הכתב הלטיני.
  • גגאוזית - שפה המדוברת באזור אוטונומי במולדובה. בהשפעת הטורקית והרומנית, עברה להיכתב באמצעות הכתב הלטיני, לאחר שבמקור נכתבה באמצעות הכתב הקירילי.

שפות אוסטרונזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות אנגליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השפות האנגליות כוללות מערכת כתב בת 26 אותיות.

שפות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלפבית לטיני בוויקישיתוף