אדוארד תומאס דניאל
.jpg) | |
| לידה |
5 ביוני 1804 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
24 בספטמבר 1842 (בגיל 38) אנטליה, טורקיה |
| מקום לימודים |
בית הספר נוריץ' |
| תחום יצירה |
ציור נוף |
| הושפע על ידי |
ג'וזף סטנארד |
  | |
אדוארד תומאס דניאל (באנגלית: Edward Thomas Daniell; 6 ביוני 1804 – 24 בספטמבר 1842) היה אמן אנגלי שנודע בתחריטים ובציורי הנוף שעשה במהלך משלחת למזרח התיכון. הוא מזוהה עם בית הספר לציירים מאסכולת נוריץ'.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדוארד תומאס דניאל נולד ב-6 ביוני 1804 במרכז לונדון, לסר תומאס דניאל, התובע הכללי בדימוס של המושבה הדומיניקנית בקריביים, ולאשתו השנייה אן דרוזייר, בתם של ג'ון דרוזייר מרודהם גרנג', נורפוק. אשתו הראשונה של סר תומאס, איתה נולדו לו בן ארל ובת אן, נפטרה בלונדון בשנת 1792. בתם נישאה לג'ון הולמס בנורפוק בשנת 1802 ומתה בלידה בשנת 1805. אחיה ארל היה קצין.[1]
סר תומאס רכש אדמות ועבדים באיים הקריבים שהיו אז חלק מהאימפריה הבריטית. אחוזותיו, במפרץ דיקנסון באנטיגואה, נקנו בשנת 1779 ממשפחת אשתו הראשונה. הוא פרש ועבר למערב נורפוק, אך מצבו הבריאותי הידרדר והוא נפטר מסרטן בשנת 1806, והותיר אחריו אלמנה צעירה ובן תינוק. הוא השאיר לה את אדמותיו הדומיניקניות, ואת אחוזת אנטיגואה לבנו הבוגר ארל.[2]
אן דניאל ובנה עברו לבית בנוריץ'. היא נפטרה בשנת 1836 בגיל 64.
אדוארד דניאל גדל עם אמו בנוריץ' והתחנך בנוריץ', שם אמן הציור היה ג'ון כרום. הוא היה מעורב בעולם האמנות בגיל צעיר.
ב-9 בדצמבר 1823, בן 19, נסע דניאל למכללה באוקספורד כדי ללמוד לימודים קלאסיים. הוא סיים את לימודיו בנובמבר 1828, הוא סיים תואר שני באמנויות ב-25 במאי 1831.[3]
נסיעות באירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדניאל היו האמצעים הכספיים לנסוע בעולם כדי למצוא נושאים לצייר. מבין ציירי בית הספר נורוויץ', רק ג'ון סל קוטמן נסע יותר. במהלך 1829 ו-1830 העביר דניאל את החודשים שבין לימודי הקלאסיקה שלו לתואר שני בסיור גדול בצרפת, איטליה, גרמניה ושווייץ, והפיק ציורי שמן ציורי צבעי מים.
המסלול שדניאל עבר במהלך שמונה עשר החודשים ביבשת מתגלה לפי סדר ציוריו. מסעותיו בשווייץ מזכירים את אלה של האמן ג'יימס פטיסון קוקבורן, שפרסם את הנוף השווייצרי שלו בשנת 1820. בהמשך נסע לרומא ונאפולי שם פגש אמנים נוספים.
בקיץ 1832 יצא לטיול רגלי בסקוטלנד, בליווי שני חבריו מאוקספורד, ג'ורג' דניסון ואדמונד ווקר הד. המסע סיפק לו חומר לציורים בנושא.
קריירה בכנסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2 באוקטובר 1832 הוסמך דניאל בקתדרלת נוריץ' ככומר, ושלושה ימים לאחר מכן קיבל רישיון לנהל כנסייה הקהילה בבנהאם, תפקיד שמילא במשך שמונה עשרה חודשים. מכתבים לג'ון לינל מראים שהוא נדרש להגדיל את הכנסותיו בתקופה זו בחייו. מעט ידוע על הקריירה שלו בתור כומר בנורפוק, אך הוא המשיך לעסוק באמנות.
ב-2 ביוני 1833 הוסמך דניאל לדרגה גבוהה יותר בכנסייה, אך המשיך בתפקידו בבנהם עד 1834. הוא המשיך בתפקידים שונים בכנסיות לאחר שעבר ללונדון, עד שנת 1840, שבה יצא לנסיעה לארץ הקודש.
סיור במזרח התיכון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 1840, אולי בהשראת הצייר הסקוטי דייוויד רוברטס שנסע למצרים ולארץ הקודש כדי לצייר נופים מקומיים, דניאל התפטר מהכנסייה ועזב את אנגליה לסיור במזרח. הוא הגיע לקורפו בספטמבר 1840. אף על פי שחושבים שציוריו של רוברטס על המזרח התיכון דרבנו אותו לסייר באזור, ייתכן וסיפוריו של החוקר צ'ארלס פלוס על התגליות האחרונות בליקיה, היו הגורם המדרבן.[4]
דניאל היה באתונה בסוף 1840, והפליג לאלכסנדריה בתחילת 1841. הוא נסע במעלה הנילוס לנוביה, ואז ממצרים לארץ ישראל, בדרך שעברה מעבר להר סיני. הוא הגיע לביירות באוקטובר 1841.
הוא פגש את צ'ארלס פלוס בעיר סמירנה בטורקיה והצטרף למסע שלו, הוא עלה על ספינה שנשלחה על ידי ממשלת בריטניה כדי להעביר עתיקות שהתגלו על ידי פלוס בקסנתוס. במהלך המסע אותרו 18 ערים עתיקות. לאחר שבילה את החורף בקסנתוס, בחר דניאל להישאר בליקיה כדי לסייע בסקר האזור, בחברה עם איש הצי, הידרולוג תומאס הבל ברימאג' ספארט, וחוקר הטבע אדוארד פורבס. ספארט היה אחראי על חקר הטופוגרפיה של האזור ופורבס על ההיסטוריה הטבעית שלו. דניאל היה אמור לערוך תיעוד של כל התגליות. בליקיה הוא הפיק סדרת ציורים של צבעי מים.[5]
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשלחת הגיעה לאנטליה באפריל 1842. ספארט ופורבס עזבו את העיר לפני דניאל. לאחר מכן הוא ביקר בקפריסין וצייר צבעי מים את האי, אולי בזמן שעגן מחוץ לחוף. ביוני עזב את רודוס כדי לחזור לליקיה. הוא לא הצטרף לספינות שחזרו לאנגליה, ובמקום זאת נסע לאנטליה עם הקונסול החדש של העיר, ג'ון פורדי. במהלך המסע דניאל חלה במלריה.[6] הוא שהה בביתו של פורדי כדי להחלים, וכתב לפורבס וספראט שתיאר את תגליותיו באפולוניה. לפני שהתאושש לחלוטין, עזב את העיר כדי לצאת למסע בודד לפמפיליה ופיסידיה, ונסע בעונה החמה ביותר של השנה. הוא נאלץ לחזור לאנטליה לאחר שסבל מהתקפה שנייה של מלריה, ובביתו של פורדי הכתיב מה יהיה מכתבו האחרון, שהביע את כוונותיו להמשיך בעבודתו. הוא איבד את הכרתו בזמן שנחשף לחום היום במרפסת הקדמית של ביתו של פורדי, ומת כעבור שבוע, ב-24 בספטמבר. הוא נקבר בעיר.[7] פורבס ספד לחברו דניאל, וכתב כי מחלתו "הרסה נוסע שכישרונותיו, ומחקריו היו הופכים את ליקיה לנקודת אור במפת אסיה הקטנה".[8]
עבודות וסגנון אמנותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]דניאל היה במעמד חברתי גבוה יותר מחבריו בבית הספר בנוריץ'. הוא חי בתקופה בה "לא היה מתאים לג'נטלמנים צעירים להיות אמנים", הכנסתו הפרטית הגבוהה ומעמדו ככומר הביאו לכך שהוא נשאר אמן חובב לאורך כל חייו. הסופר דרק קליפורד האמין כי סגנונו הייחודי של דניאל הושפע משיטותיו של ג'ון סל קוטמן, האמן שדניאל העריץ מאוד.
בשנת 1832 הציג דניאל מספר תמונות מסצינות באיטליה, שווייץ וצרפת באגודת האמנים נורוויץ', שהגיבו עליהן בצורה חיובית בעיתונות המקומית.
בתערוכת עבודותיו, הוא הציג סקיצה של אגם ז'נבה, בלוזאן, שצויר במקום, כמו גם הריסות אמת המים של קלאודיאן, בקמפניה די רומא, וקברים הרוסים, על ויה נומנטנה, ברומא, צוירו במקום.
ציורי השמן של דניאל תיארו בדרך כלל נושאים שהוא נתקל בהם במסעותיו, והוא הראה אותם בתערוכות שנתיות בלונדון. הוא הציג בהאקדמיה המלכותית לאמנויות, והראה שם ארבע יצירות.
ציורי צבעי המים שלו שואבים מפלטה מוגבלת בכוונה, והדגימו את הציורים מסיוריו במזרח התיכון, שם השתמש בספיה, אולטרה-מרין, ורוד חום עם פרטים שהודגשו באמצעות סינה שרופה או לבנה. ייתכן ש-120 הרישומים הגדולים בטירת נוריץ' ו-64 נוספים במוזיאון הבריטי בוצעו כהכנה ליצירות עתידיות שמעולם לא נעשו.
ציורי המים של דניאל זכו לשבחים רבים על ידי היסטוריונים לאמנות. וולפול רואה בצבעי המים של דניאל סגנון עצמאי - ציור חופשי, שאפתן ובעל "תחושה עוצמתית לאווירת הנוף". היא מציינת כיצד קווי המתאר העדינים שלו וגווניו מעבירים תחושת מרחב ונותנים אשליה של פירוט.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
-
הגשר בטולדו -
נוף עם טחנת רוח -
-
-
-
-
גשר הבורג' -
בונוויל
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Smail, Richard (2004). "Daniell, Edward Thomas". Oxford Dictionary of National Biography. Oxford University Press
- ^ Vere Langford ed cn Oliver, Caribbeana : being miscellaneous papers relating to the history, genealogy, topography, and antiquities of the British West Indies, London : Mitchell, Hughes and Clarke, 1909
- ^ William Frederick Dickes, The Norwich school of painting : being a full account of the Norwich exhibitions, the lives of the painters, the lists of their respecitve exhibits and descriptions of the pictures, London ; Norwich : Jarrold & Sons, 1905
- ^ Thistlethwaite, Jane (1974). "The etchings of E. T. Daniell". Norfolk Archaeology. Norwich. 36: 1–22
- ^ T. A. B. (Thomas Abel Brimage) Spratt, Edward Forbes, Travels in Lycia, Milyas, and the Cibyratis : in company with the late Rev. E. T. Daniell, London : John Van Voorst, 1847
- ^ "Edward Thomas Daniell, Painter and Etcher", [s.l.] : London, 1898
- ^ "Obituary. The Rev. E. T. Daniell", Virtue and Company, 1843. (באנגלית)
- ^ The Athenaeum: Journal of Literature, Science, the Fine Arts, Music and the Drama, J. Lection, 1842. (באנגלית)