פיסידיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפה המתארת את הממלכות העתיקות באסיה הקטנה. פיסידיה בירוק בדרום המפה

פיסידיהיוונית: Πισιδία; בטורקית: Pisidya) הוא חבל ארץ היסטורי באסיה הקטנה, חופף בערך לאזור אנטליה בטורקיה המודרנית, אך משתרע צפונית יותר מגבול אנטליה.

הגאוגרפיה והשלכותיה ההיסטוריות והאסטרטגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החבל משתרע בין חופי הים התיכון לרכס הרי הטאורוס וכולל את ראש הרכס. רוב הערים (בהן אנטיוכיה של פיסידיה, טרמסוס, קרמנה, סלגסוס ועוד) מצויות על מדרונות ההרים הפונים לים. אופי הקרקע טרשי ומחורץ בערוצים מצפון לדרום וקשה למעבר ממזרח למערב.

בשל עובדה זו היה החבל קשה לכיבוש זר ואופיו לאורך ההיסטוריה הוא של חבל ארץ עצמאי, בו מתגוררת אוכלוסייה מתבצרת ומרדנית. אופי ההתנגדות המקומית היה נטייה לפשיטות, הסתתרות בנקיקים ובמערות המאפיינים את הנוף והתבצרות בערים גבוהות המוגנות על ידי צוקים ודרכי גישה נשלטות על ידי המגינים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נימפאום בסלגסוס
התיאטרון בטרמסוס

האזור היה מיושב מן התקופה הפלאוליתית. בתקופת האימפריה החתית כונה האזור ארזווה, שהייתה ממלכה עצמאית למחצה. לאחר התמוטטות האימפריה החתית במאה ה-12 לפנה"ס קמה במקום ממלכת לידיה. תושבי פיסידיה התקוממו הן נגד שלטונה של ממלכת לידיה והן נגד שלטון הממלכה האחמנית הפרסית שירשה אותה במאה השישית לפנה"ס.

אלכסנדר הגדול עבר בפיסידיה בדרכו לכיבוש האימפריה הפרסית. חבל הארץ היה מאוכלס בשבטים לוחמניים שנודעו באומץ לבם. אלכסנדר הצליח לכבוש את סלגסוס. אולם הפיסידים תושבי טרמסוס (Termessos ;Τερμησσός), התכוננו למאבק בפולש המוקדוני. הם התבצרו על שני הרים תלולים שתחמו את המעבר לעירם משני צדדיו. אלכסנדר שיער כי בלילה ישמרו על המעבר מספר מועט של זקיפים פיסידים, וכך אכן היה. לאחר שחייליו של אלכסנדר הצליחו להתגבר עליהם בקלות, הם הגיעו לטרמסוס, שתושביה בחרו להתבצר על גבעה תלולה. פעולה נחושה של הצבא היווני-מוקדוני בפיקודו של אלכסנדר הבטיחה את ניצחונו, תוך גרימת כ-500 אבדות לפיסידים. בעקבות התבוסה מיהרו הפיסידים להיכנע.[1]

בעת מלחמות הדיאדוכים לאחר מות אלכסנדר עברה פיסידיה בין אנטיגונוס מונופתלמוס לליסימכוס. לבסוף, בשנת 281 לפנה"ס, השתלט עליה סלאוקוס הראשון, מייסד בית סלאוקוס. בכך החל תהליך הלניזציה של האזור שכלל הקמת ערים בתבנית פוליס יוונית והטבעת מטבעות. במסגרת שלום אפאמיאה בין בית סלאוקוס לרפובליקה הרומית (188 לפנה"ס) הועברה פיסידיה לשליט פרגמון, אטלוס השלישי, שהעביר ב-133 לפנה"ס את ממלכתו לרומא, שהקימה במקום את פרובינקיית אסיה. אולם תושבי פיסידיה לא הסכימו לקבל עליהם את השלטון הרומי, הם עסקו בשוד ים ומרדו שוב ושוב עד שדוכאו לבסוף ב-102 לפנה"ס והוכנסו תחת שליטת ממלכת קפדוקיה שהקימו הרומאים באזור כמדינה קליינטית של רומא.

ב-39 לפנה"ס הבטיח מרקוס אנטוניוס את פיסידיה למלך גלטיה, אמינטס, בתמורה לתמיכה בו. עם מותו של אמינטס ב-25 לפנה"ס, סופחה פיסידה לפרובינקיית גלטיה. באותה תקופה עברו להתגורר במקום חיילים ותיקים שפרשו מן הצבא הרומי וקיבלו שטחי קרקע להתיישבות. בתקופת אוגוסטוס קיסר הוקמו שמונה ערים רומאיות, בהן סלגסוס, שהפכה לבירת החבל. השפה הלטינית הפכה ללשון המדוברת באזור עד המאה השלישית לספירה.

פיסידיה הייתה אחד האתרים הראשונים של הנצרות הקדומה. אחת ההטפות הראשונות של פאולוס הייתה באנטיוכיה שבפיסידיה.[2][3][4]

בשנת 518 פקדה את האזור רעידת אדמה עזה וב-541-543 פקדו את האזור מגפות, הדבר לווה בהחלשות שלטון האימפריה הביזנטית במלחמותיה נגד האימפריה הסאסאנית. החל מן מאה השיביעת לחצו המוסלמים על האימפריה הביזנטית שהחזיקה באסיה הקטנה. במהלך המאה ה-12 השתלטו על האזור הסלג'וקים. במאה ה-13 פלשה אליו האימפריה המונגולית, לאחר גירוש המונגולים עברה פיסידיה לידי סולטנות רום שהתפוררה בראשית המאה ה-14, את שטחיה ירשה האימפריה העות'מאנית.

השפה הפיסידית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה הפיסידית הייתה שפה אנטולית (כמו החתית והלווית) שהידיעות לגביה קלושות ומסתמכות על פחות משלושים פרגמנטים, רובם חרוטות על מצבות קבר מן המאות הראשונה והשנייה לפנה"ס.[5][6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיסידיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]