הצגת המקור של הדף "אופק (משפחת לוויינים)"

{{רכב חלל
| תמונה = Shavit Ofek7a.jpg
| כיתוב = שיגור הלוויין אופק 7
| מפעיל = {{דגל|ישראל}} {{סמל|משרד הביטחון||+}} של [[ישראל]]
| יצרן = {{דגל|ישראל}} [[התעשייה האווירית לישראל]]
}}
'''אופק''' היא סדרה של [[לוויין|לוויינים]] [[ישראל]]יים. שני הלוויינים הראשונים בסדרה נועדו לניסויים, והיתר הם [[לוויין ריגול|לווייני ריגול]] שנועדו לצילום לצורך איסוף [[מודיעין צבאי]]. רוב לווייני אופק שוגרו מ[[בסיס פלמחים]] על גבי משגר ה"[[שביט (משגר לוויינים)|שביט]]" הישראלי. הלוויינים חגים מסביב ל[[כדור הארץ]] ב[[מסלול לווייני נמוך|גובה נמוך]] ומשלימים סיבוב כל 90 דקות לערך. סדרת לוויינים זו ובעיקר שיגורו של הלוויין אופק 1 מבסיס פלמחים ב־[[19 בספטמבר]] [[1988]] הפכו את ישראל למדינה השמינית שמצליחה לשגר בכוחות עצמה לוויין מתוצרתה{{הערה|{{חדשות|מנחם שיזף, אהרן אורגד, [[עתי"ם]]|"זה לא מירוץ חימוש, אלא מירוץ של יוקרה"|1988/09/20|4}}}}. הלוויינים וה[[משגר לוויינים וחלליות|משגרים]] פותחו ונבנו על ידי [[התעשייה האווירית לישראל]].

==תוכנית הלוויינים הישראלית==
תוכנית החלל הישראלית החלה עם שיגור ה[[רקטה]] [[שביט 2]] לחלל ב־[[5 ביולי]] [[1961]], לצורכי מחקר{{הערה|שם=הארץ1|{{הארץ1|נפתלי לביא|ישראל שילחה ראקיטה לחלל, המזה״ת הצטרף למירוץ לחלל; הראקיטה הרב־שלבית – לצרכי מחקר; התכנון, הביצוע והדלק – ישראליים|19610706|2}}}}. לאחר שיגור שביט 2 פורסם שיבצעו שיגורים של רקטות נוספות, לצורך מחקר על ה[[סטרטוספירה]] וה[[יונוספירה]] לצורכי מדע{{הערה|{{הארץ1|אריה נשר|הרעיון נולד בטכניון - המוסד עוסק בחקר בעיית הטיסה לחלל|19610706|22}}}}. אולם אחר כך, במשך שנים רבות, עיקר המחקר הישראלי בתחום התמקד בפיתוח טילים לצורכי ביטחון (דוגמת "[[גבריאל (טיל)|גבריאל]]" ו"[[יריחו (טיל)|יריחו]]").

תוכנית הלוויינים הישראלית החלה בשנת [[1981]], כאשר ראש [[אגף המודיעין]], האלוף [[יהושע שגיא]], הקציב חמישה מיליון דולר לבדיקת היתכנות פרויקט לבניית משגר לוויינים, לוויינים ומצלמות טלסקופיות{{הערה|שם=הארץ2|{{הארץ||ציוני דרך במיזם הלוויין "אופק"|1.797953|29 במאי 2002}}}}. בנוסף אושרה הקמתה של [[מנהלת תוכנית החלל]]. במקביל, כתגובה לפרויקט "לוויין התקשורת הערבי" - [[Arabsat]], יוזמה של [[הליגה הערבית]] שהושקה ב-1976{{הערה|{{מעריב|רחל פרימור|לוויין תקשורת ערבי|19760503|169}}{{ש}}{{דבר||הסכם לשיגור לוויין התקשורת הערבי "ערבסאט"|19811203|35}}{{ש}}{{מעריב|עודד גרנות|על הפרק: הפעלת לוויין ערבי|19770103|153}}{{ש}}{{דבר|עמנואל בן-גוריון|מדינות הליגה מתכוננות לשגר 2 לווייני תקשורת ע"י טיל אירופי|19810805|25}}}}, קבוצה בראשות [[מאיר עמית]] (לשעבר [[ראש המוסד]] ושר התקשורת) עם יזמים נוספים ביקשה לשגר לוויין תקשורת ישראלי{{הערה|{{מעריב|אברהם פלג|הוצע לישראל להשתמש בלוויין תקשורת אמריקני|19821206|12}}}}. בספרו האוטוביוגרפי כתב עמית שתחילה ביקשו לעניין את חברת פרצ'יילד האמריקאית בפרויקט (החברה בנתה בשנות ה-70 את לוויין התקשורת {{אנ|ATS-6|ATS-6}}). בשיחות עם הנהלת החברה התברר כי יש לשריין תחילה את המקום בשמיים (slot בשפה המקצועית), באמצעות [[איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי]], אך באותן שנים רק ממשלות ולא חברות פרטיות, יכולו לשריין מקום בחלל. לכן עמית וכרמל פנו לשר התקשורת, [[מרדכי ציפורי]], וקיבלו אישור של ממשלת ישראל לפעול בשמה{{הערה|{{דבר||הצעה לשגר לוויין תקשורת ישראלי נשקלת עתה במשרד התקשורת|19820603|20}}}}. חברת פרצ'יילד לבסוף לא הייתה מעוניינת להשתתף בפרויקט והם שכרו את שירותיה של [[התעשייה האווירית]] לתכנון וייצור של [[לוויין תקשורת|לווייני התקשורת]]{{הערה|{{הארץ|אמנון ברזילי|שחקן ישראלי חדש בחלל|1.750411|20 בנובמבר 2001}}}}. ב-1983 חתמו על הסכם עם מדינת ישראל על פיו הלוויינים יהיו בבעלות משרד התקשורת, והחברה הכללית לשירותי לוויין תספק את שירותי התקשורת באמצעות חברת "בזק" בישראל וללקוחות זרים. הפרויקט הושק רשמית בנובמבר 1984, בשם AMS - Affordable Modular Satellite{{הערה|{{מעריב|אברהם פלג|שני לוייני תקשורת "כחול לבן" ייצרו על ידי התעשייה האוירית|19841111|100}}}}{{הערה|{{מעריב|רויטרס|סעודיה חוששת מלוויין ישראלי|19840409|39}}}}.

בשנת [[1983]] הוקמה [[סוכנות החלל הישראלית]] חטיבה שאותה הקים בתעשייה האווירית, [[משה בר-לב]] במסגרת [[משרד המדע והפיתוח]] שהוקם שנה קודם{{הערה|{{מעריב|אברהם פלג|סוכנת החלל הישראלית יוזמת שלושה פרוייקטים|19830515|118}}}}, במטרה, בין השאר שישמש כמסווה לפעילות הסודית לפיתוח פרויקט לוויין הריגול הישראלי{{הערה|שם=הארץ2|}}. באוגוסט 1985 הודיע [[דרור שדה]], ראש סוכנות החלל הישראלית, כי ישראל מתכננת לשגר לוויין{{הערה|{{חדשות|אבי גאנור|לוויין ישראלי, אולי גם אסטרונאוט|19850801|89}}}}.

בשנת [[1984]] שר הביטחון, [[משה ארנס]], יוזם החלטת ממשלה לקידום פיתוח פרויקט לוויין הריגול, בנוסף התעשייה האווירית גברה על [[רפאל - מערכות לחימה מתקדמות|רפא"ל]] בתחרות על פיתוח וייצור הלוויין ומשגר הטילים "שביט"{{הערה|שם=הארץ2|}}. בשנה זה התעשייה האווירית החלה להיות מעורבת בפרויקט לוויין התקשורת "עמוס". החל משנת [[1985]] הוקצו כ-45 מיליון דולר מדי שנה לפרויקט{{הערה|{{חדשות|שמואל טל, [[אילן כפיר]], תמיר שפר [[יעקב אילון]]|ארה״ב תבדוק האם ישראל פיתחה את טיל השיגור רק עבור הלווין|19880920|12}}}}.

הלוויין הראשון בסדרה, "אופק 1" היה הלוויין הישראלי הראשון בחלל{{הערה|{{מעריב||אופק ישראלי בחלל|19880920|1}}}}. על־פי ההודעות הרשמיות, נועד אופק 1 לבדוק את יכולתה של ישראל להכניס לוויין למסלול סביב כדור הארץ ולבחון את מערכותיו בתנאי חלל. גם הלוויין השני בסדרה, "אופק 2", היה לוויין ניסוי ששוגר באפריל 1990. לאחר שיגורו הכריז שר הביטחון משה ארנס כי בקרוב ישראל תשגר לוויין בעל יכולת מודיעינית{{הערה|{{מעריב|טל שחף|השר ארנם: נשגר לחלל לוויין בעל יכולת מודיעינית|19910307|57}}}}. אולם רק לאחר חמש שנים ושני שיגורים כושלים שוגר "אופק 3" באפריל 1995{{הערה|{{הארץ|אמנון ברזילי|פה בונים מכפיל כוח|1.736130|25 בספטמבר 2001}}}}.

במחצית השנייה של [[שנות ה-90 של המאה ה-20]] יזמה התעשייה האווירית את פרויקט לווייני "[[ארוס (לוויין)|ארוס]]", במטרה למסחר את הטכנולוגיה של לווייני הצילום הצבאיים מסדרת "אופק" לשיווק בשוק האזרחי. לשם כך הוקם בשנת [[1997]] [[מיזם משותף]] בשם "ווסט אינדיס ספייס", בו היו שותפים: התעשייה האווירית (44%) החברה האמריקאית "קור סופטוור טכנולוג'י" (Core Software Technology) (44%) וחברת [[אל-אופ]] יצרנית המצלמה של לווייני "אופק" (12%){{הערה|{{גלובס|דרור מרום|לוויין הצילום האזרחי הראשון של תע"א ישוגר בשבוע הבא|454277|30 בנובמבר 2000}}}}. התוכנית כללה בתחילה שיגור של 6–8 לוויינים שיבצעו צילום לשימושים אזרחיים, מסחריים ומדעיים עבור מדינות וחברות מסחריות, למטרות שונות בהם: מיפוי של שטחים קרקעיים וימיים לצרכים שונים, ובהם [[איכות הסביבה]], ניצול קרקעות ותכנון תשתיות. הרקע לפיתוח התוכנית היה הערכות שלשוק לווייני הצילום האזרחיים פוטנציאל מסחרי גדול. התוכנית התכוונה במקור לשגר לוויין ראשון באמצע שנת [[1998]], לאחר שיוצאו מהלוויין הצבאי "אופק" כל המרכיבים שפותחו לתוכנית הצבאית{{הערה|שם=מרום1|{{גלובס|דרור מרום|לוויין נאה, בעל ראייה סלקטיבית|455073|5 בדצמבר 2000}}}}. הלוויין הראשון "EROS A" פותח במקביל ל"אופק 4" והיה מבוסס עליו{{הערה|{{גלובס|דרור מרום|לוויין הצילום האזרחי של תע"א ואל-אופ ישוגר בדצמבר באמצעות משגר רוסי|86945|1 במרץ 1999}}}}.

בעקבות כישלון שיגורו של הלוויין "אופק-4", לאחר שיגורו של "EROS A" שילם [[משרד הביטחון]] כ-15 מיליון דולר בשנה עבור הזכויות הבלעדיות לקבלת כל הצילומים של שטח ישראל שבצע. זכויות הקליטה הבלעדיות כוללו לא רק את שטח ישראל, אלא גם אזור ברדיוס של כ-2,000 ק"מ, הכולל: במערב - [[לוב]]; בדרום - [[סודאן]]; במזרח - [[מפרץ עומאן]]; ובצפון - [[חבר המדינות]]. טווח הכיסוי כלל את כל שטחן של [[עיראק]], [[איראן]] ו[[סוריה]], כמעט את כל שטח לוב ונתח עיקרי מ[[סודאן]] ומרפובליקות מוסלמיות במדינות [[ברית המועצות]] לשעבר{{הערה|{{גלובס|דרור מרום|משהב"ט רכש מהלוויין האזרחי EROS-1 את כל זכויות הצילום ברדיוס 2,000 ק"מ מסביב לישראל|461319|3 בינואר 2001}}}}. בנוסף [[המנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית]] יזם תוכנית, בהיקף של כשלושה מיליארדי שקלים, שהחלה בעקבות כישלון שיגור "אופק 4" לשיגור קונסטלציית לוויינים שיספקו תמונות ומידע בזמן אמת. התוכנית נועדה להגביר את יכולת ההתראה מול איום הטילים להשמדה המונית שמפתחות איראן, עיראק וסוריה. על פי התוכנית, ישראל תפעיל בחלל כמה לווייני ביון במקביל, שיספקו תמונות ומידע בזמן אמת במטרה לסגור פערי זמן בין גילוי האיום לבין המענה ולהבטיח מידע זמין{{הערה|{{הארץ|אמנון ברזילי|חזון השיגור מהאוויר|1.693168|11 באפריל 2001}}}}.

באוגוסט 2003, נתן לראשונה ראש מנהלת תוכנית החלל, [[חיים אשד]], [[ריאיון עיתונאי|ריאיון לעיתונות]], בו חשף שעד [[2008]] תשלים ישראל בהדרגה את פיתוחם של שלושה לווייני צילום לצורכי מודיעין - "אופק 6", "אופק 7" ולוויין מכ"ם ("טקסאר"), בנוסף אמר שתוך כחמש שנים תהיה בידי ישראל יכולת לשגר לוויינים במשקל כ-100 ק"ג ממטוסי אף-15{{הערה|{{הארץ|אמנון ברזילי|היעד: חמישה לוויינים ישראליים ישוגרו לחלל ב-5 השנים הבאות|1.900413|3 באוגוסט 2003}}}}, אולם תחזית זו לא התגשמה.

בפברואר 2005, בעקבות כישלון שיגורו של הלוויין "אופק-6", מערכת הביטחון פנתה למשרד האוצר בבקשה להקצבה מיוחדת של 400–600 מיליון שקל לצורך בניית שני לווייני ריגול. במקביל. אולם משרד האוצר לא נענה לבקשה, ולוחות הזמנים של תוכנית החלל השתנו. הבקשה לתקציב מיוחד הוגשה במסגרת הפקת הלקחים מכישלון השיגור של אופק 6, שאחד מהם היה החלטת מערכת הביטחון לבנות במקביל שני משגרי לוויינים, שני לוויינים, שתי מצלמות טלסקופיות ושתי מערכות מכ"ם כגיבוי במקרה של תקלה עתידית{{הערה|{{הארץ|אמנון ברזילי|מערכת הביטחון מבקשת 400–600 מ' ש' לבניית שני לווייני ריגול; האוצר מתנגד|1.1504500|23 בפברואר 2005}}}}.

==מפרט טכני==
לווייני אופק חגים מסביב ל[[כדור הארץ]] בגובה נמוך ומשלימים סיבוב כל 90 דקות לערך. הלוויינים משמשים בעיקר כדי לאסוף מודיעין, כגון תוכניות הגרעין של [[איראן]] והמתקנים הצבאיים במדבר ה[[סוריה|סורי]].

הלוויינים משוגרים משדה שיגור הטילים בבסיס [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] ב[[פלמחים (בסיס)|פלמחים]] על גבי [[משגר לוויינים|משגר הלוויינים]] [[שביט (טיל)|שביט]]. הלוויינים והמשגרים שלהם מפותחים ב[[התעשייה האווירית לישראל|תעשייה האווירית לישראל]]. המצלמה ומערכות האופטיקה מיוצרות על ידי חברת [[אל-אופ]]. [[התעשייה האווירית]] נבחרה כקבלן ראשי לתוכנית "אופק", לבדיקות ולאינטגרציה, לבנית מרכז שליטה ובקרה ותחנת קליטה קרקעית והפעלתם וכל אלה נבנו באתר מפעל [[מב"ת]] ביהוד{{הערה|שם=ברזילי|{{הארץ|אמנון ברזילי|בחלל ישראל קונה אך ורק כחול-לבן|1.810269|17 ביולי 2002}}}}.

לווייני אופק הם מהבודדים בעולם שמשוגרים לכיוון מערב, בניגוד לכיוון הסיבוב של כדור הארץ, באופן המקטין את יכולת הנשיאה של המשגר באחוזים ניכרים. שיטת שיגור זו מנוגדת להיגיון ההנדסי והכלכלי ולכן איננה נהוגה בעולם, אך בישראל היא כורח המציאות עקב מיקומה הגאוגרפי. הדבר נעשה כדי שבמקרה של כישלון, הלוויינים לא ייפלו על אזורים מיושבים או לידיהן של מדינות ערב השכנות. גם בשיגור מערבה אין לישראל יד חופשית, זאת עקב רוחבו הצר יחסית של הים התיכון והאיים הפזורים בו. למעשה, ישראל יכולה לשגר לתוך מסדרון צר המסתכם במספר מעלות, אם ברצונה למנוע אפשרות של נפילת הלוויין על שטחים מיושבים בשלבי השיגור הראשונים. לוויינים ישראליים אחרים משוגרים מאתרים במדינות אחרות.

המנועים הרקטיים שמאיצים את לווייני האופק לחלל פותחו במפעל של חברת [[תעש מערכות]]. לאחר [[הפרטה בישראל|הפרטת החברה]], עבר המפעל ל[[תומר חברה ממשלתית|חברת תומר]], [[חברה ממשלתית]] שהוקמה לצורך החזקת הפעילות המסווגת של תעש{{הערה|{{גלובס|יובל אזולאי|לקראת ההפרטה: הפעילות המסווגת של תעש עברה לאחריות המדינה|1001261855|22 בנובמבר 2018}}}}.

המצלמות בלווייני אופק הן מתוצרת [[אל-אופ]] ושימשו גם כבסיס לתכנון מערכות לצילומי ריגול ממטוסי קרב. הן אף משולבות בלווייני צילום ישראליים אזרחיים כדוגמת [[ארוס (לוויין)|ארוס]] ו[[אופטסאט (משפחת לוויינים)|אופטסאט]], אך ב[[רזולוציה|רזולוציות]] נמוכות יותר{{הערה|שם=ברזילי|}}.

==לווייני אופק ==

{| class="wikitable" id="toc" align="center"
| colspan="5" align="center" bgcolor="#ccccff" | '''לוויינים בסדרת אופק'''
|-
! '''שם'''
! '''סוג'''
! '''תאריך שיגור'''
! '''תאריך הוצאה משירות'''
! '''הערות'''
|-
| '''אופק 1''' || לוויין ניסוי || [[19 בספטמבר]] [[1988]]
|15 בינואר 1989{{הערה|1=[https://www.nli.org.il/he/newspapers/hadashot/1989/01/15/01/article/45?&dliv=none&e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI--------------1 מידע] באתר [[הספרייה הלאומית]], 1989}}|| לוויין ניסוי להדגמת טכנולוגיות
|-
| '''אופק 2''' || לוויין ניסוי || [[3 באפריל]] [[1990]]
| -|| לוויין ניסוי להדגמת טכנולוגיות
|-
| '''אופק 3''' || [[לוויין צילום]] || [[5 באפריל]] [[1995]]
|24 בספטמבר 2001{{הערה|https://www.hayadan.org.il/ofeq-3-fall-240901}}|| הלוויין הישראלי הראשון בעל יכולת צילום
|-
| '''אופק 4''' ||[[לוויין צילום]] || [[22 בינואר]] [[1998]]
|22 בינואר 1998{{הערה|{{הארץ|אסף שטול-טראורינג|22.01.1998 / לוויין הריגול אופק 4 מתרסק אל הים התיכון|0000017f-dc69-d3a5-af7f-feefe7820000|22 בינואר 2012}}}}|| שיגורו נכשל - נפל לים התיכון
|-
| '''אופק 5''' || [[לוויין צילום]] || [[28 במאי]] [[2002]]
|21 בפברואר 2024{{הערה|{{וואלה|אודי עציון|תוך כדי מלחמה: דרמה במערך לווייני הריגול הישראלים {{!}} פרסום ראשון|3681686|31 ביולי 2024}}}}|| היה לוויין הצילום המבצעי הוותיק ביותר בשירות
|-
| '''אופק 6''' || [[לוויין צילום]] || [[6 בספטמבר]] [[2004]]
|6 בספטמבר 2004{{הערה|{{הארץ|אמנון ברזילי|הערכה: שיגור אופק 6 נכשל בגלל תקלה במשגר; הנזק: 100 מיליון דולר|0000017f-f1d8-da6f-a77f-f9dec3450000|7 בספטמבר 2004}}}}|| שיגורו נכשל - נפל לים התיכון
|-
| '''אופק 7''' || [[לוויין צילום]] || [[11 ביוני]] [[2007]]
|בשירות פעיל|| [[לוויין צילום]]
|-
| '''אופק 8''' || [[לוויין מכ"ם]] || [[21 בינואר]] [[2008]]
|3 ביולי 2024 || מכונה גם [[טכסאר]]
|-
| '''אופק 9''' || [[לוויין צילום]] || [[22 ביוני]] [[2010]]
|בשירות פעיל|| לוויין צילום
|-
|'''[[אופק 10]]''' || [[לוויין מכ"ם]] || [[9 באפריל]] [[2014]]
|14 ביולי 2024{{הערה|{{וואלה|אודי עציון|תוך כדי מלחמה: דרמה במערך לווייני הריגול הישראלים {{!}} פרסום ראשון|3681686|31 ביולי 2024}}}}|| לוויין מכ"ם
|-
|'''אופק 11''' || [[לוויין צילום]] || [[13 בספטמבר]] [[2016]]
|9 ביוני 2024{{הערה|{{וואלה|אודי עציון|תוך כדי מלחמה: דרמה במערך לווייני הריגול הישראלים {{!}} פרסום ראשון|3681686|31 ביולי 2024}}}}|| לוויין צילום
|-
|'''[[אופק 16]]''' || [[לוויין צילום]] || [[6 ביולי]] [[2020]]
|בשירות פעיל|| לוויין צילום
|-
|'''[[אופק 13]]''' || [[לוויין מכ"ם]] || [[29 במרץ]] [[2023]]
|בשירות פעיל||לוויין מכ"ם
|}

===אופק 1 ===
[[קובץ:Ofek-1.jpg|ממוזער|200px|מדליה בהנפקת החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות לציון שיגור אופק 1]]
'''אופק 1''' היה הלוויין הישראלי הראשון, והראשון בסדרת הלוויינים "אופק". הלוויין פותח ונבנה בישראל, ושוגר ב־[[19 בספטמבר]] [[1988]] בשעה 11:31 מ[[בסיס פלמחים]] באמצעות משגר ה"[[שביט (משגר לוויינים)|שביט]]"{{הערה|{{מעריב|דן ארקין|מנוע שלב 3 נפתח, ואופק־1 הואץ לחלל בתנופה אדירה|19880920|19}}}}. בשיגורו הצהירה מדינת ישראל על רצינות כוונותיה להיכנס לעידן החלל, ובכך הצטרפה כחברה השמינית למועדון היוקרתי של מדינות ששיגרו בכוחות עצמן לוויין מתוצרתן. הלוויין עצמו שימש כניסוי לטכנולוגית הלוויינים. מסת הלוויין הייתה 156 [[גרם|קילוגרם]]. הוא שהה כלוויין פעיל בחלל 118 יום ב[[מסלול (פיזיקה)|מסלול]] אליפטי עם [[אפוגיאה]] של 1,150 [[קילומטר]], [[פריגיאה]] של 248 ק"מ והקיף את כדור הארץ מדי 98 דקות. הוא תוכנן לפעול כחודש אחד בלבד{{הערה|שם=חדשות1|{{חדשות||אופק 1 יחיה כחודש. יישרף בדרכו אל תוך האטמוספריה|19880920|30}}}}. אך שרד לבסוף ארבעה חודשים בחלל{{הערה|{{חדשות|שמואל טל, תמיר שפר|לווין הניסוי "אופק 1" נשרף לאחר ארבעה חודשים בחלל|19890115|45}}}}.

המפרט הטכני שלו היה{{הערה|שם=חדשות1|}}:
* קוטר בסיס תחתון: 1.2 מטר
* קוטר בסיס עליון: 0.7 מטר
* משקל המבנה: 33 ק"ג
* משקל מערכת אספקת החשמל: 58 ק"ג
* משקל המחשב: 1 ק"ג
* משקל מערכת התקשורת: 12 ק"ג
* משקל מערכת בקרה טרמית: 5 ק"ג
* משקל החיוט (חוטים): 9 ק"ג
* משקל מערך מדידים ומשקלות: 32 ק"ג
* משקל כללי: 156 ק"ג
* נתוני אספקת חשמל:
* הספק חשמלי (על־ידי משטחי השמש): 246 ואט
* צריכת הספק חשמלי ממוצעת: 53 ואט
* קיבולת המצבר: 7 אמפר־שעה
* פס צבירה לא מיוצב 25–42 וולט
* נתוני תקשורת:
* תקשורת בתחום 5
* קצב שידור ערוץ טלמטריה: 2.5 קילובייט לשנייה
* גודל זיכרון הטלמטריה: 128 קילובייט

לרגל השיגור המוצלח, הנפיקה "[[החברה הישראלית למדליות ומטבעות]]" מדליה מיוחדת.

===אופק 2 ===
'''אופק 2''' שוגר ב-[[3 באפריל]] [[1990]]. ללוויין זה היה [[בידוד תרמי]] והגנה מקרינה קוסמית משופרים, מחשב, [[גירוסקופ]]ים ו[[מגנטומטר]]ים משופרים וכן תקשורת דו-כיוונית אשר אפשרו בדיקת השליטה בלוויין. הלוויין תפקד בצורה מושלמת במסלול אליפטי עם אפוגיאה של 1,580 ק"מ ופריגיאה של 210 ק"מ{{הערה|{{מעריב|דן ארקין|אופק־2 חלף כל 90 דקות מעל עירק|19910307|54}}}}.

===אופק 3===
[[קובץ:Ofeq-3.gif|שמאל|ממוזער|200px|אופק 3]]
'''אופק 3''' שוגר ב-[[5 באפריל]] [[1995]]{{הערה|1={{הידען|אבי בליזובסקי|20 שנה לשיגור אופק 3 – לוויין הצילום הצבאי הראשון שהדהים בביצועיו אפילו את מפתחיו|20-years-to-ofek-3-lounch-0604158|6 באפריל 2015}}}}. היה זה הלוויין הישראלי הראשון שהיה בעל יכולות [[צילום]]. שימש את מערכת הביטחון עד שנת [[2000]]. השיגור בוצע על ידי משגר השביט למסלול של 370x750 ק"מ. זה היה לוויין מיוצב בשלושה צירים לחישה מרחוק. ללוויין מערכות מחשוב ותקשורת משופרים, כנפיים סולריות (לעומת פנלים צמודים לגוף בשני הניסויים הראשונים).

===אופק 4===
'''אופק 4''' שוגר ב-[[22 בינואר]] [[1998]], ונועד להיות מחליפו המבצעי של אופק 3, אולם שיגורו נכשל והלוויין צלל לים התיכון{{הערה|{{הארץ|אסף שטול-טראורינג|22.01.1998 / לוויין הריגול אופק 4 מתרסק אל הים התיכון|1.1622724|22 בינואר 2012}}}}.

===אופק 5===
'''אופק 5''' שוגר ב-[[28 במאי]] [[2002]]{{הערה|{{הארץ|אמנון ברזילי|לוויין הריגול "אופק 5" שוגר בהצלחה מפלמחים|1.797884|29 במאי 2002}}}}. היה לוויין הצילום המבצעי הפעיל הוותיק של ישראל. ע"פ דיווחי נאס"א ומקורות זרים נוספים, דעך ממסלולו ב-21 בפברואר 2024{{הערה|{{וואלה|אודי עציון|תוך כדי מלחמה: דרמה במערך לווייני הריגול הישראלים {{!}} פרסום ראשון|3681686|31 ביולי 2024}}}}. מיד עם שיגורו החל פיתוח "אופק 6"{{הערה|{{הארץ|מאת אמנון ברזילי|לוויין הריגול "אופק 6" ישוגר בעוד כ-3 שנים|1.808190|9 ביולי 2002}}}}.

===אופק 6===
'''אופק 6''' שוגר ב-[[6 בספטמבר]] [[2004]] מבסיס חיל האוויר ליד קיבוץ פלמחים, באמצעות משגר ה"שביט". עקב תקלה בקופסת מכשירים המחוברת לשלב השלישי בביצוע פעולה מסוימת לא ניצת השלב השלישי כראוי והמשגר כשל מלהביא את הלוויין לגובה המתאים וה[[מהירות]] הנכונה ב[[חלל]]. המשגר המשיך לשייט מעט ברום ה[[אטמוספירה]] עד שנפל והתרסק לתוך הים{{הערה|{{הארץ|אמנון ברזילי|הכישלון של אופק 6 יפגע ביכולת ההתרעה של ישראל מפני טילים|1.997434|7 בספטמבר 2004}}}}. הנזק כתוצאה מכישלון השיגור הוערך בכ-100 מיליון דולר{{הערה|{{הארץ|אמנון ברזילי|הערכה: שיגור אופק 6 נכשל בגלל תקלה במשגר; הנזק: 100 מיליון דולר|1.997230|7 בספטמבר 2004}}}}. בעקבות כישלון השיגור הוקם צוות בדיקה בתעשייה האווירית{{הערה|{{הארץ|אמנון ברזילי|הוקם צוות לאיתור מוקד התקלה באופק 6|1.997805|8 בספטמבר 2004}}}}.

===אופק 7===
[[קובץ:Ofek 7 + launcher.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הלוויין אופק 7 בעת חיבורו למשגר שביט]]
'''אופק 7''' שוגר ב-[[11 ביוני]] [[2007]], מבסיס חיל האוויר פלמחים{{הערה|{{nrg|אמיר בוחבוט|ישראל שיגרה לוויין לחלל|593/521|11 ביוני 2007||}}}} למסלול אליפטי עם אפוגיאה של 566.5 ק"מ ופריגאה של 466.9 ק"מ. ללוויין נטייה של 141.7 מעלות ל[[קו המשווה]]. משקלו של אופק 7 הוא כ-300 ק"ג והוא משלים הקפה של כדור הארץ ב-90 דקות. שלושה ימים לאחר ששוגר החל אופק 7 להעביר תמונות באיכות גבוהה לתחנת הבקרה שלו. ביצועי הלוויין מסווגים אולם באמצעי התקשורת פורסם כי יכולת ההפרדה של מצלמותיו היא 70 ס"מ לפיקסל{{הערה|{{גל"צ|יוני שנפלד|"אופק 7" שוגר בהצלחה|1521|11 ביוני 2007}} }}{{הערה|{{הארץ|יובל אזולאי|הלוויין "אופק 7" החל לשדר תמונות לתחנת הקרקע|1.1559069|12 ביוני 2007}}}}.

===אופק 8 / טכסאר===
{{ערך מורחב|טכסאר}}
'''אופק 8''' או '''[[טכסאר]]''' שוגר ב-[[21 בינואר]] [[2008]], משדה שיגורים בדרום מזרח [[הודו]]. באופן רשמי הלוויין אינו נמנה עם סדרת לווייני אופק שכן טכנולוגיית הריגול שלו כלוויין [[מכ"ם]] ולא צילום שונה משאר לווייני אופק{{הערה|{{הארץ|יובל אזולאי|לוויין ישראלי שביעי שוגר לחלל: יוכל לצלם גם בחושך ובתנאי מזג אוויר קשים|1.1301945|21 בינואר 2008}}}}. עם זאת חלקים ממרכיבי גופו מבוססים על פיתוחים מלווייני אופק. שלושה חודשים אחר כך שיגרה הודו את הלוויין [[RISAT-2]], המבוסס על טכסאר{{הערה|{{גלובס||הודו שיגרה לווין ריגול תוצרת התעשייה האווירית|1000443192|20 באפריל 2009}}}}. דעך ממסלולו ב-3 ביולי 2024.

===אופק 9===
[[קובץ:Ofek-9.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הלוויין אופק 9 לפני שילובו במשגר שביט]]
'''אופק 9''' שוגר ב-[[22 ביוני]] [[2010]] מבסיס חיל האוויר בפלמחים{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=_xeSBHxsIp4 סרטון השיגור באתר יוטיוב]}} למסלול בגובה 311–600 קילומטרים וכעבור שלושה ימים החל לשדר תמונות באיכות גבוהה{{הערה|1={{ynet|חנן גרינברג|עוד עין לציון: לוויין הביון "אופק 9" שוגר מפלמחים|3890477|22 ביוני 2010}}}}{{הערה|[[אמיר בוחבוט]], [http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/124/698.html גורמי ביטחון: שיגור הלוויין "אופק 9" הצליח], [[nrg מעריב]], 25 ביוני 2010}}. משקלו כ-300 קילוגרם, אורכו 2.3 מטר, קוטרו 1.2 מטר והותקנה בו מצלמה משוכללת מתוצרת אל-אופ. אף הוא שוגר במשגר מסוג "שביט". מערכות הלוויין מבוססות על אלה שפותחו עבור הלוויין "אופק 7". לדברי מפתחיו, הלוויין מאפשר צילום תמונות בקצב מהיר יותר, בסריקה רבה יותר של השטח וברזולוציה טובה יותר. רזולוציית הצילום שלו היא בין חצי מטר ל-70 ס"מ לפיקסל. אופק 9 היה אמור לתפוס את מקומו של אופק 5, בשנת [[2011]] אך נכון לשנת [[2019]] אופק 5 עדיין פעיל{{כ}}{{הערה|{{וואלה|אמיר בוחבוט|טאג' מאהל, הוותיקן והקולוסיאום: צפו בתמונות של "אופק 5" מהחלל|3238485|27 במאי 2019}}}}.

===אופק 10===
{{ערך מורחב|אופק 10}}
'''אופק 10''' שוגר ב-[[9 באפריל]] [[2014]] מבסיס חיל האוויר בפלמחים על גבי משגר [[שביט (משגר לוויינים)|שביט]] למסלול בגובה של בין 400 ל-600 קילומטר, ומשלים סיבוב סביב כדור הארץ כל 1.66 שעות. זהו לוויין המבוסס על [[מכ"ם מפתח סינתטי]] (כמו אופק 8){{הערה|{{ynet|יואב זיתון ורון בן ישי|ישראל שיגרה לחלל את הלוויין "אופק 10"|4508766|10 באפריל 2014}}}}{{הערה|1={{הידען|אבי בליזובסקי|אופק 10 ששוגר הלילה הוא לוויין מכ"ם (SAR)|ofek-10-sar-satellite-lounched-0904141|10 באפריל 2014}}}}. משקלו כ-330 קילוגרם והוא מסוגל לזהות עצמים בגודל של כמה עשרות סנטימטרים. הלוויין פעל בהצלחה{{הערה|1=[http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/584/745.html?hp=1&cat=351&loc=59 הצלחה של 100% ללוויין הביטחוני אופק 10], [[nrg]],{{כ}} 12 ביוני 2014.}}{{הערה|1={{הידען|אבי בליזובסקי|הלוויין אופק 10 שימר את ההישג של קודמיו ופועל ב-100% הצלחה; סמנכ"לית מבת-חלל: זה לא טריוויאלי, אנו עובדים קשה להשיג זאת"|ofeq-10-retain-israeli-recort-of-working-well-in-space-1306146|13 ביוני 2014}}}} והיה פעיל במשך 10 שנים עד 14 ביולי 2024.

=== אופק 11 ===
'''אופק 11''' שוגר ב-[[13 בספטמבר]] [[2016]] מ[[בסיס פלמחים|בסיס חיל האוויר בפלמחים]] על גבי משגר [[שביט (משגר לוויינים)|שביט]]. משקלו של אופק 11 הוא כ-300 ק"ג. זהו לוויין אופטי הנושא מערכת צילום מתקדמת, פרי פיתוח וייצור של [[אל-אופ]] מחברת [[אלביט מערכות]]. מערכת הצילום מבוססת על מצלמה היפר-ספקטרלית מסוג יופיטר (Jupiter){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.hayadan.org.il/ofeq-11-return-to-work-2509169|כותרת=הלוויין אופק 11 חזר לפעולה ושלח תמונות ראשונות|אתר=הידען|תאריך=24 בספטמבר 2016|שפה=עברית|תאריך_וידוא=2016-09-25}}}}. המצלמה רגישה לתחום הספקטרלי 0.45-0.9[[מיקרון|μm]] בצילום של כל הספקטרום הנ"ל או בצורה היפר-ספקטרלית ב-4 ערוצים בתוך תחום זה. רזולוציית הצילום שלו היא 50 ס"מ לפיקסל והוא מסוגל לצלם שדה ראייה של כ-15 ק"מ בכל צילום (עבור לוויין בגובה 600 ק"מ). לאחר השיגור הלוויין נכנס למסלול סביב כדור הארץ כמתוכנן, אך אובחנה תקלה כלשהי שגרמה לקשיי תקשורת עם הלוויין שגרמו לחששות בנוגע להפעלתו המבצעית{{הערה|{{הארץ|[[גילי כהן (עיתונאית)|גילי כהן]]|ישראל שיגרה לחלל את הלוויין אופק 11; חשש מתקלה במערכותיו|1.3067166|13 בספטמבר 2016|מנויים=לא}}}}. אנשי התעשייה האווירית ומומחים שונים פעלו לייצב אותו.{{הערה|{{ynet|יואב זיתון|תקלות בלוויין הריגול: "דברים לא עובדים באופק 11"|4854389|13 בספטמבר 2016}}}}{{הערה|1={{הידען|אבי בליזובסקי|הלוויין אופק 11 שוגר, יצר קשר אך ככל הנראה הוא פועל שלא כמתוכנן|ofeq-1-lounched-but-have-oriblems-1309160|13 בספטמבר 2016}}}} המאמצים נשאו פרי והמהנדסים הצליחו להשמיש את הלוויין ולהפכו למבצעי, וב-[[22 בספטמבר]] נשלחו תמונות ראשונות מהלוויין למפעיליו{{הערה|{{0404|איציק וייס|הגיעו תמונות ראשונות מאופק 11: ״מיטב המוחות היו שותפים למאמץ"|57e4002ea36a44a47b8b456c}}, 22 בספטמבר 2016.}}{{הערה|{{ynet|יואב זיתון|הלוויין 'אופק 11' שלח תמונות ראשונות מהחלל|4858443|22 בספטמבר 2016}}}}. דעך ממסלולו ב-9 ביוני 2024.

=== אופק 16 ===
{{ערך מורחב|אופק 16}}
'''אופק 16''' שוגר ב-[[6 ביולי]] [[2020]] מ[[בסיס פלמחים|בסיס חיל האוויר בפלמחים]] על גבי משגר [[שביט (משגר לוויינים)|שביט]]{{הערה|{{ynet|יואב זיתון ואיתי בלומנטל|ישראל שיגרה לחלל את לוויין הביון אופק 16|5759906|6 ביולי 2020}}}}. זהו לוויין תצפית [[אלקטרואופטיקה|אלקטרו-אופטי]] מדגם מתקדם יותר בדומה לאופק 11, הנושא מצלמה מתוצרת חברת [[אלביט מערכות]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.israeldefense.co.il/he/node/43937|הכותב=עמי רוחקס דומבה|כותרת=שיגור מוצלח של הלווין "אופק 16"|אתר=[[IsraelDefense]]|תאריך=6 ביולי 2020|תאריך_וידוא=2020-07-06}}}}. את פיתוח וייצור הלוויין והמשגר הוביל משרד הביטחון, באמצעות מינהלת החלל "אתגר" במפא"ת. התעשייה האווירית היא הקבלן הראשי של הפרויקט - חטיבת טילים וחלל, באמצעות מפעל "חלל", מובילה את הפרויקט יחד עם "מלמ" המפתחת את המשגר. את מצלמת הלוויין פיתחה חברת "אלביט מערכות". החברה הממשלתית למערכות הנעה רקטית, "תומר", ייצרה את מנועי טיל השיגור ביחד עם חברת רפאל. בפרויקט שותפות חברות רבות נוספות, בהן "רוקר" ו"סיאלו"{{הערה|{{ynet|יואב זיתון ואיתי בלומנטל|ישראל שיגרה בהצלחה לחלל את לוויין הריגול אופק 16|5759906|6 ביולי 2020}}}}.

=== אופק 13 ===
{{ערך מורחב|אופק 13}}
'''אופק 13''' שוגר ב-[[29 במרץ]] [[2023]] מבסיס במרכז הארץ, על גבי משגר שביט. אופק 13 מייצר אור מהמכ"ם עצמו, כך שהוא משגר קרן לקרקע, וההחזר והשינויים שבה מאפשרים ליצור תמונה כמו שאנחנו רואים ממצלמה [[אלקטרואופטיקה|אלקטו-אופטית]]. בעזרת הלוויין ניתן לראות באור ובחושך, וגם דרך עננים, ולצלם בכל תנאי מזג אוויר.

==פרסים==
לוייני אופק זכו פעמיים ב[[פרס ביטחון ישראל]] - ב-1996 וב-2022.

==ראו גם==
* [[שביט (משגר לוויינים)]]
* [[התעשייה האווירית לישראל]]
* [[סוכנות החלל הישראלית]]

==קישורים חיצוניים==
* {{חדשנות|אופק: הישראלי שהגיע הכי רחוק|3}}
* [http://www.globalsecurity.org/military/world/israel/palmachim.htm בסיס חיל האוויר בפלמחים באתר GlobalSecurity.org]
* {{הידען||אשכול כתבות על לווייני אופק|category/scitech_israel/israel_in_space/ofeq}}
* {{ynet|מיכל מרגלית|מאופק 1 עד אופק 10: ישראל - מעצמת חלל|4509140|11 באפריל 2014}}
* {{ynet|רונן בודוני|כחול לבן בחלל - קצת על ההיסטוריה של ישראל בחלל|1938613|10 בינואר 2003}}
* {{ynet|ירון דרוקמן|המרגל הישראלי הראשון בחלל|4644016|4 באפריל 2015}}
* {{וואלה|[[אמיר בוחבוט]]|"ישראל מעצמת חלל, אבל היא לא תישאר כזו לאורך זמן"|2857098|24 במאי 2015}}
* {{mako|ניר דבורי|אמצעי המודיעין הוותיק שהפתיע – והאחים הקטנים שלו שבדרך|648a5345f466181026|news-military/2022_q2|16 ביוני 2022}}
* {{קישור כללי|הכותב=ארז ליבנה|כותרת=המירוץ לחלל: כך הפתיעה ישראל את העולם בדרך לשיגור לוויין כחול-לבן|אתר=tech12|תאריך=2 בספטמבר 2022|כתובת=https://www.tech12.co.il/index-technology_first/Article-e3555a32dc79381026.htm}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{תוכניות חלל ישראליות}}
[[קטגוריה:התעשייה האווירית לישראל: לוויינים]]
[[קטגוריה:תוכנית החלל הישראלית]]
[[קטגוריה:לוויינים ישראליים]]
[[קטגוריה:צילום על ידי לוויין]]
[[קטגוריה:אירועים שהונצחו על מדליות ישראל]]
[[קטגוריה:זוכי פרס ביטחון ישראל]]
{{ללא בוט|138}}
[[קטגוריה:לווייני ריגול]]