אימובילייזר
אימובילייזר (בעברית: מַשְׁבֵּת מָנוֹעַ) הוא התקן ביטחון אלקטרוני המותקן ברכבים ומשבית את מערכות הרכב עד לחיבור מפתח מתאים או מנגנון זיהוי אחר. מטרתו היא למנוע התנעה של הרכב ללא המפתח ובכך להקשות על גנבה, גם במקרה שפורץ הצליח להשיג גישה פיזית לתוך הרכב. ברכבים מודרניים בהם מותקנת מערכת זו מאפשרים הפעלה של מערכות החיוניות לתנועה (כמו הזרקת הדלק, הסטרטר ומערכת הצתה) רק כאשר נקלט שדר משבב המותקן במפתח הרכב.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכת האימובילייזר והאזעקה הראשונה נרשמה כפטנט על ידי סנט ג'ורג אוונס ואדוארד בירקנבואל בשנת 1919.[1] הם פיתחו רשת של 9 מתגים המחווטים כך שרק צירוף מסוים של המתגים יעביר זרם מהסוללה (או ממגנטו) למערכת ההצתה ויאפשר את הפעלת הרכב, וכל צירוף אחר יעביר את המתח לצופר. חיווט המתגים הוסתר היטב כדי למנוע מפורץ לגלות את הצירוף שיאפשר את התנעת הרכב וימנע את הפעלת הצופר שיסגיר את ניסיון הגנבה. בעל המכונית היה צריך לסובב חלק מהמתגים כאשר הוא עוזב את כלי הרכב כדי לנתב את הזרם לצופר, ובחזרתו להחזיר את המתגים למצב המקורי, כאשר בכל פעם היה ניתן להשתמש בצירוף אחר של מתגים בתור קוד.[2] מערכות אימובילייזר מודרניות מופעלות אוטומטיות ואינן דורשות התערבות של בעל הרכב לצורך הפעלתן.[3]
מרבית הדגמים המודרניים מבוססים על שבב RFID במפתח הרכב שמופעל על ידי שדה אלקטרומגנטי חלש שמשדר הרכב. השבב משדר קוד שנקלט על ידי מחשב הרכב שמאמת אותו, ובהתאם מאפשר את הפעלת מערכות הדלק וההצתה. בדגמים ישנים של מערכת זו השבב שידר קוד קבוע (סטטי), אך כיום נעשה שימוש בקוד משתנה ובשיטות קריפטוגרפיות שונות כדי למנוע אפשרות של העתקת הקוד על ידי צד שלישי.
כאשר מחשב הרכב בדגמי רכבים מסוימים מזהה ניסיון להתנעת הרכב ללא שידור של קוד מתאים, הוא נועל את מערכות הרכב לזמן מסוים, ולעיתים אף מדווח לחברת אבטחה על ניסיון הגנבה בעזרת תקשורת לוויינית או סלולרית.
ישנם דגמי מכוניות בהם התקשורת בין רכיב הזיהוי למחשב הרכב נעשית בעזרת אור אינפרא אדום.
פגיעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך שנות קיומן נמצאו נקודות תורפה רבות במערכות אימובילייזר.[4] בשנת 2013 דווח על פריצה למערכת Megamos בה נעשה שימוש באימובלייזרים של חברות רבות.[5]
יעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקר שפורסם ב"אקונומיסט" בשנת 2016 מצא כי אימובילייזר הפחית את השיעור הכולל של גנבות רכב בכ-40% בין השנים 1995 ו-2008.[6] היתרונות הכלכליים מבחינת הפחתת כמות הגנבות הם גבוהים לפחות פי 3 מאשר העלויות של התקנת המכשיר.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איך עובד האימובילייזר?, באתר nrg
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Automobile-theft preventer". google.com/patents/US1300150. 8 באפריל 1919. נבדק ב-24 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Torchinsky, Jason (11 באפריל 2013). "The First Car Alarm Was Sort Of Like A Puzzle". Jalopnik. נבדק ב-24 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "What is an immobilizer?". wisegeek.com/. נבדק ב-24 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Graham-Rowe, Duncan (6 בדצמבר 2010). "Criminals find the key to car immobilizers". New Scientist (2789). נבדק ב-24 בפברואר 2015.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Verdult, Roel; Garcia, Flavio D.; Ege, Barış, Dismantling Megamos Crypto: Wirelessly Lockpicking a Vehicle Immobilizer, USENIX Security Symposium 22, 2013
- ^ 1 2 van Ours, Jan C.; Vollaard, Ben (2016-06-01). "The Engine Immobiliser: A Non-starter for Car Thieves". The Economic Journal (באנגלית). 126 (593): 1264–1291. doi:10.1111/ecoj.12196. ISSN 1468-0297.