אלברט גיורסו
 | |
| לידה |
15 ביולי 1915 ולחו, קליפורניה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
26 בדצמבר 2010 (בגיל 95) ברקלי, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
פיזיקה גרעינית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1937) |
| מוסדות |
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
אלברט גיורסו (באנגלית: Albert Ghiorso; 15 ביולי 1915 - 26 בדצמבר 2010) היה פיזיקאי גרעין אמריקאי. עם הישגיו, במשך שישה עשורים של פעילות מחקרית, ניתן למנות שותפות בגילוים וביצירתם של שנים־עשר יסודות מלאכותיים.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בקליפורניה למשפחה איטלקית-ספרדית. בשנת 1937 סיים את לימודיו לתואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
גיורסו התמחה בבניית מכשירי רדיו ומכשירי מדידה עדינים ומדויקים. יכולת זו הובילה אותו למעבדתו של גלן סיבורג, שם גם פגש את אשתו וילמה. בשנות מלחמת העולם השנייה השתתף יחד עם סיבורג בפרויקט מנהטן והיה אחראי על פיתוח גלאים מדויקים לקרינה רדיואקטיבית ודעיכה רדיואקטיבית ולניתוח תגובות ברמה הגרעינית. במהלך ניסויים אלו גילה שני יסודות חדשים: אמריציום (95=z) וקוריום (96).
לאחר המלחמה חזר עם סיבורג למעבדות אוניברסיטת ברקלי והתמקד ביצירת יסודות חדשים, בטכנולוגיה של הפגזת יסודות כבדים בגרעיני הליום מואצים. בשנים 1949–1950 זיהו חברי הצוות את היסודות ברקליום (97) וקליפורניום (98). ב-1952 זיהו חברי צוותו את היסוד פרמיום (100) באתר שבו פוצצה פצצת המימן הראשונה. בהמשך יצרו את היסודות איינשטייניום (99) ומנדלביום (101).
באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 מונה גיורסו לראש פרויקט מאיץ החלקיקים החדש והעוצמתי יותר, שהיה דרוש לשם המשך משימת גילוים ויצירתם של יסודות טרנס-אורניים, (Berkeley Heavy Ion Linear Accelerator (HILAC. עד 1972 שימש מאיץ זה לייצור אטומים בודדים של היסודות נובליום (102), לורנציום (103), רתרפורדיום (104) ודובניום (105); חלקם גילויים ראשוניים וחלקם אישוש לגילוי יסודות שהתגלו על ידי מכונים אחרים. ב-1972 שודרג המאיץ ל-superHILAC, דבר שאיפשר לגלות אטומים של היסוד סיבורגיום (106).
במהלך עבודתו המציא גיורסו גלאים ומכשור מתקדם לניתוח תוצאות של ריאקציות גרעיניות של יסודות כבדים ושכלולים למאיצי חלקיקים ייעודיים לנושא זה, שסייעו בין השאר גם במשימת זיהוי שרידי טכנציום טבעיים.
גיורסו הוא שטבע את שמו של היסוד "האסיום" (שנגזר מהמילה Hassia, שמה הלטיני של מדינת הסה שבגרמניה, בה נתגלה); הציע לקרוא ליסוד "סיבורגיום" על שם גלן סיבורג עוד בחייו; ועתר ל-IUPAC לקריאת היסוד "דובניום" לכבוד העיר דוּבְּנָה, בה נמצא המכון המאוחד למחקר גרעיני ברוסיה, שם התגלה.
