אלכסנדר מליקופוליס

אלכסנדר מליקופוליס (ביוונית: Ἀλέξανδρος Λυκοπολίτης; סביב 300 לספירה) היה הוגה נאופלאטוני.^[1]

הוא חיבר חיבור קצר, בן 26 פרקים, נגד המניכאיזם. בפרק השני הוא אומר שהוא שאב את הידע שלו על תורת המאנס (אנ') "מחברו של האיש" (הנביא מאני (אנ') עצמו). החיבור הוא דוגמה לתהליך אנליטי יווני בשירותה של תאולוגיה נוצרית, "מחאה שקטה אך נמרצת של האינטלקט המדעי המאומן נגד הדוגמטיזם המעורפל של התאוסופיות המזרחיות". החיבור מעיד על התפשטות הדת המניכאית במצרים במחצית השנייה של המאה השלישית לספירה.^[1]

פוטיוס אומר שאלכסנדר היה בישוף של ליקופוליס^[2] (באזור התבאיס (אנ') במצרים), אולם אוטו בארדנהוור (Otto Bardenhewer) סבור שהוא היה פגני ופלאטוניסט.

אלכסנדר מתייחס בחיבורו פעמיים ל"היסטוריה יהודית" (Contra Manichaei Opiniones Disputatio, 24-25), כאשר הוא מביא דוגמאות מתוך שני פרקים בספר בראשית, על הכנת בנו של אברהם לקורבן לאל ועל הזדווגות בני האלהים עם בנות האדם.^[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem 1980, Vol.2, CXXX. Alexander of Lycopolis, p. 486
^ A Dictionary of Greek and Roman biography and mythology. by William Smith, p.118

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[מנחם_שטרן_486-1] ¹ ² ³ מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem 1980, Vol.2, CXXX. Alexander of Lycopolis, p. 486

[2] A Dictionary of Greek and Roman biography and mythology. by William Smith, p.118

[1]

[2]