אנה ים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קיצור והתמקדות בעיקר.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קיצור והתמקדות בעיקר.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אנה ים
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 4 בפברואר 1980 (בת 44)
יקטרינבורג, ברית המועצות
לאום ישראל
מקום לימודים
תחום יצירה צילום
פרסים והוקרה פרס האמן הצעיר (2010)
פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.annayam.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנה ים (נולדה ב-4 בפברואר 1980) היא צלמת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנה ים נולדה בעיר יקטרינבורג שבברית המועצות (כיום רוסיה) בשם אנה ויקטורוֹבְנה ימשיקובה (ב-1992 משפחתה עִברתה את שם משפחתה לים). ב-29 בינואר שנת 1992, בגיל 12, עלתה לישראל עם משפחתה שהתיישבה בחיפה. היא גדלה בחיפה וביוקנעם עילית[1]. כעבור שמונה שנים בארץ הוריה התגרשו ואביה חזר לרוסיה, לאותה העיר. ים מבקרת שם לא מעט ורוסיה נוכחת בחלק ניכר מהעבודות שלה[2].

בצה"ל שירתה כתצפיתנית בגבול לבנון. ב-2005 סיימה בהצטיינות תואר ראשון (B.E.D) במדרשה לאמנות וב-2008 סיימה בהצטיינות תואר שני (M.F.A) בבצלאל. מתגוררת ויוצרת בתל אביב[1].

ב-2007 הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריית המדרשה לאמנות באוצרות דורון רבינא. ב-2009 שנה אחרי סיום לימודיה בבצלאל, הציגה אנה את תערוכת היחיד "22:22" בגלריה ברוורמן בתל אביב. ב-2012 הציגה תערוכת יחיד נוספת בגלריה ברוורמן-"הביטאט", באוצרות של עדי גורה. ב-2014 הציגה את תערוכת היחיד "חלב ציפור" במוזיאון תל אביב באוצרות נילי גורן. ים זכתה במלגות ופרסים רבים וביניהם מלגת השהייה בקריית האומנים הבינלאומית - "הסיטה" בפריז. לימדה ומלמדת צילום במוסדות אקדמיים רבים (אוניברסיטת חיפה, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, בית הספר לאמנות וחברה מוסררה ועוד).

אנה מצלמת במצלמת 35 מ"מ ובמצלמת פורמט בינוני (נגטיב צבע ושחור-לבן) וכן במצלמה דיגיטלית. מצלמת בעיקר בני אדם, טבע דומם ונופים[1]. הרעיונות לתצלומיה בדרך כלל מגיעים ממקומות לא צפויים. זה יכול להיות תצלום באלבום המשפחה או שלט ברחוב[2]. בילדותה הוקסמה ים מאלבומי משפחתה ומהקישוטים שקישטה אותם סבתה, שהייתה פיזיקאית וצלמת חובבת. בתקופת היותה סטודנטית לאמנות, חזרה אל הדימויים הללו ותייקה אותם לצורך פרויקטים עתידיים[3].

היא מצלמת בתקופות מרוכזות, באתרים הקשורים לביוגרפיה הפרטית והמשפחתית שלה, שהיא חוזרת אליהם לעיתים קרובות, ובמסעות למקומות זרים הרחק מהבית. היא בוחרת בימים "רעים לצילום", באור בעייתי ובראות לקויה. גם כאשר היא מצלמת באתרים שקשורים לביוגרפיה הפרטית שלה, היא והמבקרים בהם נראים זרים או תלושים ממקומם[4].

ים יוצרת עולם של מקומות ביניים ושל פערים. מולדתה ברוסיה וביתה בישראל משתקפים היטב בעבודתה המציגה דימויים שצולמו בישראל, דימויים שייבאה מהעיר יקטרינבורג וניכוסים של צילומים משפחתיים המכונים "רדי-מייד"[5].

ההישג הגדול של ים הוא שהיא עושה צילום בעל תכונות של יצור חי - תכונת ההשתנות -תכונת התגובה. הקושי לזכור, ומשם הקושי לתעד, מולידים את תמונת הגעגוע הדינמי, המשתנה תדיר. געגוע לא במובנו הסנטימנטלי, אלא במובנו התנועתי, בחוסר היכולת להטיל עוגן. כל תמונה שלה היא תוצאה של נוודות אסתטית[3].

זרות והגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנה ים, שעלתה לארץ בגיל 12, רצתה כמו כל עולה חדש להפוך לישראלית. באופן אירוני, העובדה שהיא אחת מהאמניות הישראליות הבולטות נובעת דווקא מנקודת המבט החיצונית שלה על שני המיקומים הגאוגרפיים שאליהם היא משתייכת - ישראל ורוסיה[3].

חוויית ההגירה שלה יכולה להסביר, אולי, את ה"אין מקום" בתצלומיה[6]. בעבודותיה משתקפות תחושות של התקה, חרדה וקרע, תחושות הקשורות לחוויית ההגירה בכלל ולחוויותיהם של המהגרים הרוסים החיים כיום בישראל בפרט, אך היא עושה זאת בהומור ובשנינה[3].

אמנם ים מוכנה להודות שחוויית הזרות היא נקודת המוצא שלה, אבל מסרבת לראות את הזרות כעיסוק המרכזי שלה. המקומות, האנשים והחפצים המרכיבים את המרחב התרבותי השונה מתפקדים עבודה כמסגרת לתוכה היא יוצקת תכנים נוספים[7].

בכתבתו של יובל אביבי ("גם הים נסוג", טיים אאוט תל אביב, 2014) אומרת ים: "אני ישראלית ואני כאן ואין לי תוכניות לנסוע למקום אחר. אבל המשפחה שלי ואני באנו מרוסיה וזה חלק גדול ממי שאנחנו, מהזהות שלנו. זו לא החלטה, אלא פשוט התרבות והשפה שלנו. המשפחה שלי מאוד ציונית, עד לרמה שיש להם הרבה פחות עניין לנסוע לשם ממני. הדור של אמא שלי חווה את הקומוניזם על בשרו והם לא מתגעגעים לזה. אני עזבתי כילדה, ויש לי סקרנות. זה לא חיפוש שורשים - זה ההווה שלי".

טכניקה ואופן עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ים אינה מתחילה פרויקט כשבראשה סיפור מחייב. היא מרשה לדימויים לתַקשר איתה ולהעביר אליה מצב רוח כלשהו המתפתח בעודה עוברת על שלל צילומי המסע שאספה. היא נודדת בין פורמטים, סגנונות, מצלמות וסרטים ועומדת לסירוגין בעמדת "הצלם-החובב" ובעמדת "הצלם-האמן" לצילום תמונות מבוימות. מבין מאות התמונות שהיא מצלמת, רק מעטות מגיעות לקו הגמר של ההדפסה. תהליך העריכה שלה מוקפד ומתוכנן מראש - מגודל התדפיסים, דרך צבע המסגרות ועד ליחסים בין הדימויים בחלל[3]. הניסוח של התצלום חשוב מבחינתה יותר ממה שמופיע בו- ההקשרים שיוצרים כל התצלומים והפערים שביניהם המאחדים אותם לכדי ישות[6].

ים אמנם מכירה היטב את מלאכת הצילום, אך שואפת בכל זאת לחוויית "הרגיל"[3]. "הצילום שלה "לא מסובך", גם מבחינת הביצוע. היא מצלמת במצלמה פשוטה בתהליך שהוא לכאורה "קל"[2]. נראה שים יוצאת לצלם את הפריים שליד ובשנייה שאחרי. אל העיתוי המכריע הזה היא מתזמנת שיבושים טכניים והפרעות בשדה הראייה ומחלצת מתוך אוסף המכשולים דימוי מדויק ומבוקר. כדי ללכוד ברגישות את השנייה שאחרי צריך, כמובן, לארוב לה בחכמה וכדי להעניק לה מעמד של שנייה מכרעת נדרשת תבונה מעמיקה במסורת מפוארת של רגעים מכריעים בצילום. שימוש אפקטיבי בתקלות טכניות, בבחינת כלי עבודה, דורש מיומנות טכנית גבוהה ושעות רבות של ניסויים, טעייה ותהייה[5].

לפעמים נדמה שאנה ים לא בוחרת את מה שהיא מצלמת אלא בוחרת כמעט, רק מתוך מה שהיא מצלמת. מתוך מה שהיא בוחרת היא שואלת, בדיעבד, מה צילמתי? ובמידת האפשר - למה?[4]. במאמרו של בעז נוימן ("אלה התצלומים של אנה ים") ים מעידה שלא ממש משנה לה מה מופיע בתצלום. היא אינה רואה משהו ראוי לצילום ואז מצלמת אותו. היא מצלמת קודם כול כי היא רוצה לצלם. פעמים רבות, לדבריה, היא מצלמת אפילו בלי להסתכל- "לא תמיד המבט שלי אחראי על מה שאני מצלמת. לפעמים כן ולפעמים לא. אני מצלמת דברים שנקרים בדרכי, דרך פילטר פיזי מאוד. הייתי אומרת שאני לא תמיד יודעת מי אחראי על הפריים של מה שמופיע בתצלומים שלי. אולי זו אני. אולי זו המצלמה. אולי זה הרגע עצמו שאני, כמובן, בוחרת את ההקשר שלו. אבל בכל מקרה, מנקודה מסוימת והלאה הדברים קורים מעצמם".

22:22[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכת יחיד, גלריה ברוורמן, תל אביב, 2009.

כותרת התערוכה מבוססת על הסכם בין ים - שעלתה מרוסיה, ובין אביה - שנשאר שם, כי בכל יום בשעה 22:22 הם יחשבו האחד על השני. הסיפור האישי והאינטימי הזה, שרק מי ששואל לפירוש שם התערוכה שומע אותו, הוא נרטיב שהתאים לתערוכה כיוון ששילבה בין האינטימי למנותק. כל עבודות התערוכה, למעט אחת, צולמו ברוסיה, במהלך טיול שערכה ים עם אביה. יש בהן התרחשות נעדרת דרמה, סצנות שלכאורה נראות בנאליות, לא מבוימות, אך החוויה מתפתחת באיטיות- תוך שיטוט מתמונה לתמונה, יוצר עולם שהוא זר לצופים, ובו מלהטטת האמנית בין זיכרונות ילדות להתפעמות מחודשת[8].

הביטאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכת יחיד, גלריה ברוורמן, תל אביב, 2012, אוצרת: עדי גורה.

שֵם התערוכה לקוח מעולם האקולוגיה ומשמעו בֵּית גידוּל, מקום פיזי שהוא סך כל תנאי הסביבה המשפיעים על תפוצתו של אורגניזם במקום חיותו הטבעי, תיאור המייצג סביבת חיים.

בתערוכה הוצג תהליך עבודה בן שנתיים, שבמהלכו יצאה ים לחקור את יחסי הגומלין בין טכניקת הצילום לבין הדימוי המצולם. מטרת הניסוי היא שליטה בתנאים לעומת חוסר שליטה בתוצאה. התנאים שנבחרו לצילום היו לא אופטימליים- חושך, ערפל, שלג וכדומה. זהו צילום בתוך הבלתי אפשרי, בו התוצאה אינה ידועה[9].

בכל העבודות באים לידי ביטוי אלמנטים בסיסיים מעולם הציור כמו: קו, צבע, כתם ועוד. אובייקטים קונקרטיים כגון עצים, בריסטולים, פתיתי שלג ואבק נשרפים על ידי הפלאש ונהפכים במלאכת הצילום לצורות מופשטות[9].

התצלומים בתערוכה צולמו בשתי זירות גאוגרפיות-ביוגרפיות, רוסיה וישראל, אבל אין אלה תצלומי מסע במובן של התרחקות מן הבית, מן הידוע –התצלומים הם תצלומי תנודה – תנודה בין המוכר למוכר; בין הבית (ישראל) לבית (רוסיה)[10].

חלב ציפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכת יחיד, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014, אוצרת: נילי גורן.

חלב ציפור הוא שם של ממתק מזרח אירופי. בזיכרון של אנה ים זהו מעדן מתוק ומנחם שהיה מצרך נדיר בנסיבות ילדותה ובסביבה שבה גדלה. בנוסף, שמו של הממתק מתייחס לאגדה סלאבית המתארת מתנה בלתי מושגת. הבחירה של ים בביטוי דואלי כזה לכותרת תערוכתה התיישבה היטב עם מקבץ התצלומים המוצגים בה- ממבט ראשון הם מסרבים להתחבר לרצף בעל פשר, אך עם זאת מעידים על עריכה שקולה ומוקפדת שמתוכה מתבהרת משמעות[5]. הערעור על המכנה המשותף בין העבודות הוא חלק מהותי ממבנה העומק של התערוכה[2].

התצלומים בתערוכה צולמו במשך שנתיים באתרים שונים באיטליה, בצרפת, בארצות הברית, ברוסיה ובישראל. רובם צולמו בחושך חלקי או בתאורה עמומה, לעיתים בתוספת אור מלאכותי שעל פי רוב אינו מקצועי[5]. בעבודות התערוכה אפשר להבחין בכמה סוגי שיבוש, חלקם נגרמים בפעולת הצילום, מתוך הטכניקה, וחלקם מתוך המציאות המצולמת. אחת מרמות השיבוש היא בצילום הרגע הלא מכריע, זה שבו המצולמים ממצמצים או שהסיטואציה אינה מובהקת, הדיבר הראשון של מעשה הצילום אינו מתחולל בהם – מתן מענה לשאלה מה קרה שם. זהו כוחה של ים[11].

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2005-2001 תואר B.E.D בהצטיינות, המדרשה לאמנות, מכללת בית ברל

2008-2006 תואר M.F.A בהצטיינות, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, תל אביב-יפו

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

2019 Olympus, מוזיאון אשדוד לאמנות, אוצרת: רוני כהן - בנימיני

2017 43 207 02, לקסוס גלרי, תל אביב

2014 חלב ציפור, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, אוצרת: נילי גורן

2014 מבחר עבודות, המכללה האקדמית ספיר, אוצר: שי איגנץ

2012 הביטאט, גלריה ברוורמן, תל אביב, אוצרת: עדי גורה

2011 הגלריה לצילום על שם דרפלר, המרכז האקדמי ויצו חיפה

2009 22:22, גלריה ברוורמן, תל אביב

2007 אנה ים עבודות חדשות, גלריה המדרשה לאמנות, תל אביב, אוצר: דורון רבינא

2005 תערוכת בוגרי המדרשה לאמנות, המכללה האקדמית בית ברל

מבחר תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2019 קונטקט, גלריה אינדי, אוצרים קרן זלץ ודיווי בראל

2018 גרטה וולף קרקאור, מוינה לירושלים, מוזיאון עין חרוד, אוצרת ד׳׳ר סמדר שפי

2018 חיצוני ומוכר עד זָרָא, מכללת דוד ילין, אוצרת: נוה ברזני

2017 אנו מכריזים בזאת, מוזיאון בת ים, אוצר: יהושע סימון

2017 חיצוני ומוכר עד זרא, מכללת דויד ילין, אוצרת: נוה ברזני

2017 50 שנה, סלון יפו לאמנות, אוצרת: מעין שלף

2016 החשכה ברורה כשמש, מקום לאמנות, אוצר: שמחה שירמן

2016 בת שיר אילמת, פסטיבל פוטופואטיקה, בית ספר לאמנות מוסררה, אוצר: אבי סבג

2015 יום הולדת, מוזיאון ישראל ירושלים, אוצרת: אורנה גרנות

2014 היעלמות האור/שקיעה, בית האמנים תל אביב, אוצרת : ענת גורל-רורברגר

2013 משולש שיקגו, מוזיאון חיפה לאמנות, אוצרת: רותי דירקטור

2012 זוכי פרס משרד התרבות, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית

2011 עבודות חדשות, יריד צבע טרי, תל אביב

2010 חלונות, מוזיאון ישראל, ירושלים

2009 קיץ לשעבר, פסטיבל הצילום הבינלאומי, אוצרת: איה לוריא

2009 אבטיחים, בית ראובן- מוזיאון ראובן רובין

2008 אמנות ישראלית, ברמן, גרמניה, אוצר: ליאב מזרחי

2008 ריאליזם מאגי, תיאטרון תמונע, אוצרת: מעין אמיר

2008 תערוכת בוגרי M.F.A בצלאל

2008 קליק, גרר... מחווה למקרן שקופיות, הגלריה לאמנות אוניברסיטת חיפה, אוצרים: רותי דירקטור ודני יהב בראון

2007 Some were better than this palce, גלריה ברוורמן, תל אביב, אוצרת: סאלי הפטל נווה

2007 אמנות ישראלית צעירה, זוכי פרס קרן מורשה, מוזיאון תל אביב לאמנות

2007 16 מתוק, מוזיאון בת ים לאמנות, אוצרת: נטע גל עצמון

2007 חדשות 2007- רכישות חדשות, מוזיאון חיפה לאמנות, אוצרת: תמי כץ פרימן

2006 מלנכוליה, גלריה זומר, תל אביב, אוצר: רועי ברנד

2005 אמנות הארץ, תוכנת כוח רדינג, תל אביב, אוצר: דורון רבינא

מלגות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2016 פרס עידוד היצירה, משרד התרבות והספורט

2015 מלגת Artist Career Development Program, Asylum Arts, ניו-יורק, ארצות-הברית

2011 מלגת שהייה, קריית האומנים הבינלאומית - "הסיטה", פריז, צרפת

2010 פרס אמן צעיר, משרד התרבות והספורט

2011-2010 פרס אמן-מורה, משרד התרבות והספורט

2009-2010 פרס אמן-מורה, משרד התרבות והספורט

2007 פרס קרן מורשה לאמן צעיר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב

2007 מלגת הצטיינות, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב

2006 פרס קרן יהושע רבינוביץ' לאמן צעיר

2005 פרס הצטיינות על יצירה אמנותית והישגים אקדמיים, המדרשה לאמנות בית ברל

2004 מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע'ש שרת

תפקידי הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2015-2013 מרצה לצילום במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב

2015-2012 מרצה לצילום בבית הספר הרב תחומי לאמנות וחברה- מוסררה

החל מ-2014 מרצה לצילום באוניברסיטת חיפה

2013-2012 מרצה לצילום במחלקה לצילום בבצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב

2012-2006 מרצה לצילום במכון אבני לאמנות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 נוימן, בעז, "אנה ים / צלמת", מתוך האתר של אנה ים
  2. ^ 1 2 3 4 אביבי יובל, גם הים נסוג, באתר טיים אאוט תל אביב, ‏2014
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 בנטון, מאיה, " אנה ים: חרדה נינוחה", מתוך האתר של אנה ים
  4. ^ 1 2 גרבוז, יאיר, "יש ביני ובין פסיעותי / התפרדות אינסטינקטיוית", מתוך האתר של אנה ים
  5. ^ 1 2 3 4 גורן, נילי, "רוחות היומיום", קטלוג התערוכה "חלב ציפור", 2014
  6. ^ 1 2 נוימן, בעז, "אלה התצלומים של אנה ים", מתוך האתר של אנה ים
  7. ^ מיכל וילצקי‏, האמן 17: אנה ים, באתר וואלה!‏, 19 באפריל 2007
  8. ^ 20. שקולניק-ברנר הילה, ים של דמעות בגלריה ברוורמן, באתר הארץ, 13 ביוני 2009
  9. ^ 1 2 גורה, עדי, "הביטאט /אנה ים", מתוך האתר של אנה ים
  10. ^ רבינא, דורון,, "הביטאט/אנה ים", מתוך האתר של אנה ים
  11. ^ אתר למנויים בלבד גליה יהב, הרגע הלא מכריע של הצלמת אנה ים, באתר הארץ, 5 ביוני 2014