ארנסט פון ריכל
 | |
| ארנסט פון ריכל | |
| לידה |
21 ביולי 1754 ציצנף, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
14 בינואר 1823 (בגיל 68) הזלאו, ממלכת פרוסיה  |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה  |
| השתייכות |
הצבא הפרוסי |
| תקופת הפעילות | 1770–1813 (כ־43 שנים) |
| דרגה | גנרל חיל הרגלים |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת הירושה הבווארית מלחמות המהפכה הצרפתית המלחמות הנפוליאוניות | |
| עיטורים | |
|
מסדר העיט השחור | |
  | |
ארנסט פון ריכל (בגרמנית: Ernst von Rüchel; 21 ביולי 1754 – 14 בינואר 1823), היה גנרל פרוסי שפיקד על כוחות פרוסיים במהלך המלחמות הנפוליאוניות, אולם נחל מפלה בולטת בקרב ינה-אאורשטדט.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פון ריכל נולד ב-21 ביולי 1754 בציצנף, שהייתה חלק מממלכת פרוסיה, לאדם גאורג פון ריכל שהיה קצין פרוסי, ולאגנס אוגוסטה הדוויג לבית פון שנל.
בשנת 1770 הצטרף ארנסט לצבא הפרוסי, ובשנת 1774 הוסמך כלוטננט ברגימנט הרגלים ה-27. בשנת 1777 מונה פון ריכל לשליש הרגימנט, ובתפקיד זה שימש במהלך מלחמת הירושה הבווארית. בשנת 1782 הוצב פון ריכל תחת חסותו של גנרל פרידריך כריסטוף פון זאלדרן במטהו של פרידריך הגדול, ובתפקיד זה העביר כמה רפורמות חשובות בצבא.
בתקופת מלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה איבטח פון ריכל את נסיגת הצבא בשנת 1792 בשמפאן, והוביל את ההסתערות לעבר פרנקפורט. במהלך המצור של מיינץ פיקד על כוח מעורב תחת פיקודם של היינריך פון קלייסט ופרידריך כריסטיאן לאוקהארד, ובמהלך המצור על לנדאו אף היה מפקד הכוח הפרוסי באופן זמני. לאחר מכן התקדם פון ריכל בסולם הדרגות בצבא, ויחד עם חבירו גבהרד לברכט פון בליכר נחשב לאחד הטובים ממפקדי הצבא הפרוסי. בהמשך מילא פון ריכל תפקידים דיפלומטיים במנהיים, קאסל ודרמשטאדט, ולאחר מכן אף שירת בסנקט פטרבורג בחצר אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה. לאחר שלום בזל בשנת 1795 הכין פון ריכלתוכניות להקמת צי מלחמתי, ובשנת 1797 מונה על ידי פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה למפקד האקדמיות הצבאיות בצבא הפרוסי.
בשנת 1806 מונה פון ריכל למפקד אחד הכוחות שיועדו להילחם בנפוליאון, והוצב עמו בין ינה לויימאר. ב-14 באוקטובר הותקף כוחו של פרידריך לודוויג, נסיך הוהנלוהה-אינגלפינגן בינה על ידי הצרפתים, אולם הנסיך הוהנלוהה פנה לפון ריכל בבקשת עזרה מאוחר מדי, ובשל כך לא הצליח פון ריכל לשנות את תמונת הקרב, והצבא הפרוסי נחל מפלה כבדה בקרב ינה-אאורשטדט. לאחר הקרב נמלט פון ריכל לשטטין ומשם לקניגסברג, שם מונה לתפקיד המושל הכללי. פון ריכל טיפח יחסים קרובים עם המלכה לואיזה, והיה ממונה על הקמת ה"פרייקור". בשנת 1813 עם פרוץ המערכה בגרמניה כחלק מהקואליציה האנטי-צרפתית השישית, ביקש פון ריכל מפרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה לקבל תפקיד פיקודי, אולם המלך סירב לתת לו כל תפקיד בצבא.
פון ריכל התגורר בפומרניה, ובשנת 1819 היה ממקימי המוזאון הלאומי בברלין, וב-14 בינואר 1823 מת בביתו בהזלאו.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1786 התחתן פון ריכל עם קרולינה הנרייטה פון ארנשטדט, בתם של כריסטיאן היינריך וילהלם פון ארנשטדט, שהיה אוברסט פרוסי ושרתו של פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה, והברונית אלברטינה הנרייטה קרולינה פון גוידר לבית רבנשטיינר, אולם אשתו מתה רק שמונה ימים לאחר חתונתה. לאחר מותה ללא עת, התחתן פון ריכל בשנת 1788 עם פיליפינה יוהנה אליזבת פון ארנסטהאוזן, בתו של ויקטור טוביאס ארנסט פון ארנסטהאוזן ויוהנה אמליה ברייטשפראך. מנישואים אלו נולדו לו שתי בנות:
- אליזבת (1789–1816), התחתנה עם יוליוס פרידריך גוטלוב פון פלמינג.
- אלברטינה (1790–1831), התחתנה עם יקוב פרידריך פון רוחל-קלייסט.
