לדלג לתוכן

אתגר המילניום 2002

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אתגר המילניום 2002 (MC02) היה תרגיל צבאי שבוצע על ידי צבא ארצות הברית בשנת 2002 ונחשב לתרגיל הגדול והיקר מסוגו בהיסטוריה הצבאית המודרנית[1].

מטרתו של התרגיל הייתה לבחון את עוצמת הצבא האמריקני ובפרט את יעילות התפיסה החדשה שהתבססה על משקל עיקרי לחימוש באמצעי לחימה מונְחים מדויקים ולעליונות מודיעינית מוחלטת (תפיסת ה-RMA)[1] ובד בבד ללמוד לפתח טקטיקות חדשות וכלי נשק מסוגים שיוכלו להתמודד עם האיומים הקיימים כיום בפני הצבא המודרני.

התרגיל התקיים בין ה-24 ביולי ל-15 באוגוסט 2002 ועלה מעל 250 מיליון דולר. וייחודו היה בשילוב בין סימולציות מחשב לבין תרגילים חיים[1].

הכוח ה"כחול", ייצג את צבא ארצות הברית התמודד מול כוח "אדום", שהיה צבא של מדינה לא ידועה במזרח התיכון. הערכה הייתה כי מדובר בסימולציה של צבא עיראק[1] או איראן.[2]

הכוח האדום, בפיקודו של הגנרל האמריקאי בדימוס פול ואן רייפר, הצליח כבר בימים הראשונים של אתגר המילניום לשגר כמות מאסיבית של טילי קרקע-ים וים-ים נגד ספינות המלחמה האמריקאיות, בהן נושאות מטוסים ובסופו של דבר הטביע לא פחות מ-13 ספינות - זאת למרות שהכוח שמול רייפר היה חזק בלי כל יחס פרופורציונלי מבחינת נשק ויכולות מודיעיניות[1].

ואן רייפר התמודד מול האיומים הימיים כאשר שלח סירות קטנות (כדוגמת סירות דיג או סירות גומי) לאזור של ספינות מלחמה מהכוח הכחול, וביצע התקפות קונבנציונליות והתאבדותיות כנגד כלי השיט. פעולה מוצלחת נוספת של ואן רייפר הייתה שליחת שליחים על אופנועים ליעדיהם על מנת למנוע מהכוח הכחול לנטר מסרים אלקטרוניים למיניהם. כלומר - שליחים אנושיים במסווה של אזרחים[1].

מסקנות התרגיל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות התרגיל לא השביעו את רצונם של בכירי הצבא האמריקאי, והוכיחו למעשה כי למרות העליונות הצבאית והמודיעינית המוחלטת של הצבא האמריקאי, יש משמעות רבה לכוח המקרה, האופי האנושי הגורמים לכך ש"שדה הקרב הוא ממלכת האי-ודאות" וש"כל התוכניות משתבשות במגע הראשון" (כפי שניסח קרל פון קלאוזביץ)[1].

עם זאת, התקבלה המסקנה כי התרגיל בהחלט עשוי לדמות קרב מודרני בימים אלה. במשרד ההגנה למדו רבות מן התרגיל, וייתכן כי רפורמות רבות בצבא בוצעו בעקבות תוצאותיו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אתגר המילניום 2002 בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 אריאל וישנה, ‏"אל תשכחו את קלאוזביץ", השילוח, גיליון 15, יוני 2019
  2. ^ עמרי פדהצור, חשיבה יצירתית שיטתית בצבא, מערכות 443 (יוני 2012), עמ' 4-11.