ים
.jpg)
.jpg)
.jpeg)
יָם הוא מקווה מים של מים מלוחים המחובר לאוקיינוס. לפי מספר דעות גם האוקיינוס עצמו נחשב ל"ים", כשאין הבדל ברור בין השניים, למעט העומק והקרבה ליבשה. כך למשל ים סרגסו איננו מאופיין בגבול ברור בינו לשאר האוקיינוס האטלנטי, למעט מספר זרמי ים חזקים. כמו כן במונח ים מכוונים גם לחופי הים, אף שהם חלק מהיבשה.
בכל ים זרמים רבים המשפיעים על הביומסה שבו ועל מליחותו כשמספר ימים יכולים להכיל לפעמים מים מתוקים או מליחים, הנשפכים אליהם מנהרות או קרחונים, אך לרוב יישארו מלוחים. ישנם זרמי עומק המושפעים מגודלו ומסתו של ים וכפיפותו לכוח קוריוליס, ישנם זרמים עליונים אשר מושפעים בעיקר מתנאי האקלים החיצוניים (רוחות, התאיידות) וישנם זרמים עולים ויורדים אשר מושפעים בעיקר מרוחות, כוח קוריוליס, המסוע הימי, והטופוגרפיה התת-ימית של קרקעית הים.
הימים כיום מהווים בית גידול אקולוגי לצמחי מים, לאצות ולחיות ימיות רבות, אך חלקם נפגעים עקב זיהום הים, דיג יתר, הרס החוף לתיירות או ההתחממות הגלובלית, המשנה את חומם, מליחותם וגובה גליהם.
חופי הים מושכים אליהם אנשים רבים שחלקם מתפרנסים מהם, אם כי חלקם מוצפים תדיר או נפגעים מהוריקנים קשים. בעבר הים נחשב לגבול טבעי לאנושות לפני שנוצרו ספינות חזקות דיים ואף כיום הוא נחשב לגבול מדיני (מים טריטוריאליים).
סוגי ימים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ימים ואוקיינוסים
- ים שולי - ים שאיננו מקושר לאוקיינוס אלא לים אחר גדול יותר ומשמש כ"זרוע" שלו, כמו הים האדריאטי. בים זה מוכתבים הזרמים על ידי רוחות.
- ים בין-יבשתי - ים המוקף ביבשה מכל צדדיו, כמו הים התיכון. בים זה הזרמים בו מוכתבים בעיקר על ידי שינויים ברמות המליחות והטמפרטורה ולא על ידי הרוחות.
- ים פנימי (אנ') - ים שלמעשה הוא "אגם" או "חצי אגם", אך מכיל בתוכו מים מלוחים, כמו הים הכספי. זהו איננו ים אמיתי לפי ההגדרה, אלא אם פתחו קרוב מספיק לאוקיינוס או לים אחר.
- בהשאלה מספר אגמים או "ימות", שאינם מקושרים לים אלא סגורים ביבשה יכולים להיות מלוחים או אף מתוקים ועדיין קרויים בשפה הרווחת "ים" (כמו הים הכספי, ים המלח ואף ים הכנרת). הדבר נכון גם על חלקי אותם אגמים (למשל מפרצים, מיצרים או לגונות).
- כמו כן מספר חוקרים מדברים על "ימים" על כמה ירחים מחוץ לכדור הארץ.
האדם והים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיט[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – שיט
שיט ימי נחשב כאחת מדרכי התחבורה הקדומות ביותר. עדויות ראשונות לשיט מגיעות עוד מהתקופה הפרהיסטורית. שייטים ידועים בעולם העתיק היו הפיניקים שהיו מפליגים בסירות משוטים על פני הים התיכון. הוויקינגים בנו סירות מפרש וניצלו את אנרגיית הרוח לשם התקדמות, וכך הגיעו עד אמריקה הצפונית בחיפוש אחר מקומות חדשים להתיישבות ולמציאת משאבים. גם באזורים מרוחקים היה השיט חלק בלתי נפרד מאורח החיים, הפולינזים היו משייטים מאי לאי ברחבי הארכיפלגים של האוקיינוס השקט, האינואיטים היו נעים באמצעות קיאק שהכינו מעורות ועצמות של בעלי חיים והאינדיאנים היו בונים להם קאנו מגזעי עצים גדולים.
עידן התגליות התרחש לאחר מסעות התגלית הימיים הגדולים שערכו ואסקו דה גאמה, ברתולומיאו דיאז, כריסטופר קולומבוס ופרדיננד מגלן בשם ספרד ופורטוגל. כשנודע על שטחי היבשה החדשים החל השיט להתפתח באופן מואץ ומספינות נהר החל מייצר האדם אוניות שיוכלו להבקיע דרכם בין גלי האוקיינוסים. כדי לחצות נהרות החלו בונים מעבורות במקום לבנות גשרים בכל מקום ומקום.
לא חלף זמן רב ועימותים בין מדינות החלו להתקיים גם על פני הים, בקרבות ימיים. אחרי כן החלה להתפתח משנה סדורה של לוחמה ימית. לאורך ההיסטוריה, עמים ומדינות הקימו להן צי במטרה לבסס את שליטתם באזורים מרוחקים. מדינות מקימות ציים של אוניות כדי לסחור עם אומות אחרות. כל ארץ השוכנת לחופי ים מקימה לה חיל ים שיגן על חופיה מפני פלישת אויב המתקיף מדרך הים.
עם התפתחות תחום התעופה הצטמצמה בהדרגה החשיבות של השיט כדרך תעבורה ותובלה, אך עדיין יש לו תפקיד מרכזי בתחומים אלה.
דיג[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – דיג
האדם למד כבר משחר ההיסטוריה לנצל את הדגה כמקור מזון. הדיג מספק כחמישית מצריכת החלבונים העולמית. התחדשות הדגה קטנה מהיקף הדיג, מה שגורם להכחדה של מינים מסוימים ואיבוד פרנסתם של הדייגים לאחר זמן מה. ניסו למנוע את דילול המינים על ידי קביעת מכסות לארצות וקביעת מכסות בינלאומיות לים הפתוח.
בשנים האחרונות התפתחה החקלאות הימית המנצלת את הים לגידול מבוקר של דגים ופירות ים. שיטות הגידול מגוונות ובהן הזרמת מי ים לבריכות ביבשה, גידול בתוך כלובים בים, גידול בים פתוח ועוד. כיום החקלאות הימית מתרכזת באצות כי בנוסף לכך שהן מזון חשוב הן יכולות לשמש גם לדישון, לתעשיית התרופות, כמקור דלק, כאמצעי לניקוי זיהומים ועוד.
שימושים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במדינות בהן אין הרבה מים אך יש גישה לים משתמשים בהתפלה של מי ים לייצור מים לצריכת האדם. בשנת 2013 מים מותפלים היוו כמחצית מצריכת מי השתייה בישראל.[1]
ים משמש בדרך כלל בתור אטרקציה תיירותית ולכן אפשר למצוא מלונות על יד הים. גם כאן ניתן למצוא בעיות: התיירים מלכלכים את הסביבה ופוגעים בבעלי החיים הימיים.
לים יש אנרגיות רבות מתנועת הגלים המתמדת, מזרמי הים וההפרשים במפלס הים בין הגאות והשפל. בין היתר יש מתחת לקרקעית הים נפט וגז טבעי.
הים שימש בעבר כאמצעי תקשורת, זאת באמצעות השלכה של פתק בבקבוק אליו וצפייה שיגיע לקו חוף כלשהו באמצעות הזרמים ויימצא על ידי בני אנוש.
הקשר בין ים ובין מצב רוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי ד"ר מת'יו וייט (Mathew White) מרצה בכיר באוניברסיטת אקסטר ופסיכולוג סביבתי, להימצאות אדם בסמוך לים יש אפקט פסיכולוגי מכריע בהרגעה ובהבאה לשלוות נפש. הוא מוסיף כי בילוי של שהות בקרבת ים מוביל להתפתחות של רגשות חיוביים בקרב האדם, ודיכוי של רגשות שליליים. הוא מסביר את התופעה בקיום חוויה רב-חושית המשלבת את ריח המים המלוחים, הרוח ובעיקר תנועת הגלים המדיטטיבית שחוזרת על עצמה וגורמת לאדם להתנתק ממחשבות טורדניות.[2]
יצורי ים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – יצורי ים
בים ישנו מגוון גדול של בעלי חיים המותאמים לנצל את גומחות החיים השונות בו. הנפוצים ביותר הם מגוון גדול של חסרי חוליות ימיים וכמעט כל מיני הדגים. בים נפוצים גם חיות יבשה שפנו לעבר הים כמו לווייתנים, כלבי ים, פינגווינים, צבי ים ותניני ים.
חלק מיצורי הים הם כה קטנים שהם צפים במים כפלנקטון. אחרים המכונים נקטון (Nekton) יכולים לצוף. כמה יצורים כמו צדפת ענק ואלמוגים קבועים למקום מסוים כל חייהם.
_(6130395346).jpg)
.jpg)
הים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – חופי ישראל
במדינת ישראל ישנם 2 גופי מים מלוחים הנחשבים לימים: הים התיכון (הים הלבנטיני) - בו 196 ק"מ של חוף, ים סוף (של מפרץ אילת) - בו חוף של 14 ק"מ נוסף על 2 נוספים שנקראים ימים אף שהם ימות: ים הכנרת - בו חוף של 56 ק"מ וים המלח - בו חוף של 40 ק"מ (בגבולות הקו הירוק). מרבית שטחי החופים בישראל הם בבעלות ציבורית.
חופי ישראל מצטיינים ברבגוניות ביוטית ובמערכות טבעיות ייחודיות, בנופים תת-ימיים מרשימים בעלי ערכים אקולוגיים ואסתטיים. עם זאת, חופים אלה מאוימים תדיר מזיהום ימי או יבשתי.
-
חוף הים התיכון בהרצליה
-
-
-
.jpg)
הים בהלכה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
טבילה בים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשנה במסכת מקוואות פרק ה, משנה ד נאמר
“ר’ יוסי אומר: כל הימים מטהרים בזוחלין, ופסולים לזבים ולקדש מהן מי חטאת”
וכך נקבע להלכה שכל סוגי הימים והאוקיינוסים, גם הגדולים וגם הקטנים, כשרים לטבילת אדם וטבילת כלים. ולמרות שמי הים זזים עם הרוח שיוצרת גלים, או זורמים בגלל נהרות שנכנסים לתוכם, הים לא נפסל.[3]
ברכת הים הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – ברכת הים הגדול
כשאדם רואה ים גדול במיוחד דוגמת הים התיכון או האוקיינוס עליו לברך ברכה שתביע את התפעלותו מגודל הים ותברך את ה' על יצירתו וברכה זו נקראת "ברכת הים הגדול".
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאיר ברק, למה הים מלוח?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 ספטמבר 2009
אוקיינוס, דף שער בספרייה הלאומית- הערך "ים", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קובי ישעיהו, מוכנים לבצורת: מתקן ההתפלה בשורק החל לספק מים, באתר גלובס, 5 באוגוסט 2013
- ^ Elle Hunt, Blue Spaces: Why Time Spent Near Water is the Secret of Happiness, The Guardian, 2019
- ^ ים ונהר בהלכות מקוואות מתוך פניני הלכה לרב אליעזר מלמד
| גאוגרפיה פיזית | ||
|---|---|---|
| תחומים | גאוגרפיה סביבתית • גאומורפולוגיה • הידרולוגיה והידרוגרפיה • חקר קרחונים • מדעי האטמוספירה • מטאורולוגיה • קלימטולוגיה • פלאוקלימטולוגיה • אוקיינוגרפיה • אוקיינוגרפיה פיזיקלית • אוקיינוגרפיה כימית • אוקיינוגרפיה ביולוגית • אוקיינוגרפיה מטאורולוגית | 
|
| מונחים יבשתיים | קרקע • טקטוניקת הלוחות • יבשת • מצר יבשה • ארכיפלג • אי • חצי אי • אטול • מדבר • נווה מדבר • חולות נודדים • חולית • ערבה • סוואנה | |
| מונחים ימיים | אוקיינוס • ים • זרם ים • אגם • מעיין • נהר • נחל • דלתה • מפרץ • מפרצון • מצר ים • יובל | |
| ראו גם גאוגרפיה פיזית – מונחים | ||
