בליה

תצורה דמוית כוורת עקב בליה, באזור Dahn במדינת ריינלנד-פפאלץ בגרמניה

בגאולוגיה, בְּלָיָה או בְּלִיָּה היא תהליך איטי, המתרחש על פני שנים רבות של התפרקות או התפוררות סלעים במקום שבו הם נמצאים. תוצרי ההתפרקות, לאחר הבליה הכימית של הסלע ומשקעי המינרלים – וסינון החומרים המסיסים יותר, יחד עם חומר אורגני רקוב – נקראים קרקע.

אין לבלבל בין המונח "בליה" ל"סחיפה", שהיא תזוזת סלעים או תוצרי בליה עקב השפעת מים, רוח, קרח או כוח המשיכה. שלושה גורמים אחראים לתהליך הבליה: גורמים פיזיים/מכניים, גורמים כימיים, וגורמים ביולוגיים.

גורמים פיזיים

קשת טבעית – תצורת בליה בג'בל חרז, ירדן

בליה מכנית

בליה הנוצרת בתהליך מכני – כוחות ששוברים ומזיזים את הסלע (רוח, מים) או משנים טמפ' (שמש).

קפיאה-הפשרה

תהליך קפיאה-הפשרה מתרחש כאשר מים שמחלחלים לחריצים בסלע קופאים ומתרחבים, בשל האנומליה של המים. בתהליך ההתרחבות, הם יכולים להפעיל לחץ של עד 2100 ק"ג/ס"מ² בטמפרטורה של C° ‏22-. לחץ זה בדרך כלל חזק יותר מכוח העמידה של הסלע, והלה נשבר ומתפרק.

קפיאה-הפשרה מתרחשת בדרך כלל באזורים עשירים בלחות, שבהם גם הטמפרטורה נעה מעלה-מטה סביב נקודת הקיפאון – בעיקר באלפים וכאלו שנוצרו על ידי קרחונים.

שחרור לחץ

בשחרור לחץ, שכבות של חומר (לא בהכרח סלע) מוסרות (על ידי סחיפה או תהליך אחר), מה שגורם לשכבת הסלע שמתחתם להתרחב ולהשבר במקביל לפני השטח. השכבה המכסה היא בדרך כלל מחומר כבד, והסלע שתחתיה נמצא בלחץ עז, כמו למשל קרחון בתנועה. שחרור לחץ יכול לגרום ל"קילוף" השכבה העליונה בצורה של יריעות דקות, המכונה גם התכדדות.

צמיחת גבישי מלח

התגבשות מלח יכולה לגרום להתפוררות סלע כאשר מלחים מומסים מחלחלים לתוך חריצים בסלע, ואז המים מתאדים, ומשאירים מאחוריהם גבישי מלח. בתהליך ההתגבשות, הגבישים הגדלים מפעילים לחץ על הסלע, והוא מתפורר.

גבישי מלח יכולים למלא תפקיד גם בתמיסות הממיסות את הסלע (למשל אבן גיר) ויוצרות תמיסות מלח כמו נתרן גופרתי או נתרן פחמתי, ואז התאדות המים מביאה שוב ליצירת גבישי מלח.

המלחים היעילים ביותר בפירוק סלעים הם נתרן גופרתי, מגנזיום גופרתי, וסידן כלורי. חלק מהמלחים הללו יכולים להתרחב עד פי שלושה או יותר.

התפוררות אבן חול באזור השימור הלאומי קניון הסלע האדום, נבאדה

התפוררות

התפוררות מתרחשת בעיקר במקומות חמים, כמו מדבריות, שבהם מרווח הטמפרטורות היומי הוא רחב, היא אחד הגורמים השנויים במחלוקת על ידי חוקרים. ההנחה היא שהטמפרטורות גבוהות מאוד במהלך היום, וצונחות לרק כמה מעלות מעל לאפס בלילה. בשל כך, הסלעים המתחממים מתרחבים במהלך היום, ומתקררים ומתכווצים במהלך הלילה, מה שגורם להפעלת לחץ על השכבה החיצונית, להתפוררות הסלעים ולקילוף השכבה העליונה, המכונה גם התכדדות, כמו בשחרור מלחץ. חוקרים רבים מעלים ספקות בקשר לתהליך זה שכן ההתחממות וההתקררות מתרחשות בתהליך איטי מאוד במשך היום, ולכן אין מצב של שינוי דרסטי היכול להביא להתפוררות הסלע. החוקרים מסכימים שבסלעים המורכבים ממינרלים שונים, כדוגמת הסלעים המגמתיים, שהם בעלי צבע שונה ומקדמי התפשטות שונים, עשויה להתפתח בליה עקב שינויי הטמפרטורות. בליה זו תשאיר את פני הסלע מחוספסים מאוד והיא מכונה "בליה גרעינית".

למרות שעיקר התהליך נגרם בשל שינויי הטמפרטורה, נדרשת כמות מסוימת של לחות כדי שהוא יתרחש.

גורמים כימיים

בליה כימית

מי הגשם, ההופכים לחומצה בתהליך כימי, באים במגע עם סלע הגיר וממיסים חלקים ממנו. חלקי הסלע המומסים ממשיכים לזרום עם המים, ובסלע נשארים חורים וחללים. תהליכי הבליה הממיסים או משנים את ההרכב הכימי של הסלע וגורמים להתפוררותו, נקראים "תהליכי בליה כימיים". תהליכים אלה שכיחים בעיקר באזורים לחים שהטמפרטורות בהם גבוהות, משום שהלחות והחום מזרזים את התרחשותם. יש סוגים שונים של תהליכי בליה כימיים, והנפוץ שבהם הוא תהליך ההמסה של סלעי הגיר.

תמיסות פחמניות

פחמון (קרבוניזציה) מתרחש בסלעים שמכילים פחמת הסידן כמו אבן גיר. תהליך זה מתרחש כאשר גשם יחד עם פחמן דו-חמצני או חומצה אורגנית מתחברים ויוצרים חומצה פחמתית חלשה, שמגיבה עם פחמת הסידן ונוצר סידן דו פחמני.

הריאקציה היא כדלהלן:

    H2O    +    CO2  ←→    H2CO3
חומצה פחמתית →← פחמן דו-חמצני + מים 
   H2CO3  +   CaCO3 →  Ca(HCO3)2
סידן דו פחמתי → סידן פחמתי + חומצה פחמתית

ספיחת נוזלים

ספיחת נוזלים היא התהליך שבו מינרלים בסלע סופגים מים ומתרחבים, ולעיתים גם משתנה המבנה הכימי שלהם. לדוגמה, אנהידריט הופך לגבס לאחר שהוא סופח מים.

CaSO4 + 2H2O → CaSO4.2H2O

גבס → מים + אנהידריט

למרות שזהו תהליך כימי, יש לו לפעמים גם השפעות מכניות, שכן חלק מהחומרים מתרחבים בעת שהם סופחים מים. חומרים אלו יכולים להתרחב עד לפי 16 מגודלם, בעיקר אבן בוץ (Mudstone) וחרסית.

הידרוליזה

הידרוליזה מתרחשת כשהסלע מכיל פצלת השדה מסוג אורתוקלז – בעיקר בגרניט. פצלת השדה מגיבה למים חומציים ויוצרת קאולין, חומצה צורנית ואשלגן הידרוקסילי. רק הקאולין נשאר שכן החומצה הצורנית והאשלגן ההידרוקסילי נשטפים על ידי המים.

      2KAlSi3O8 + 2H2O → Al2Si2O5(OH)4 +    4SiO2     +        K2O
אשלגן הידרוקסילי + חומצה צורנית +    קאולין    →  מים + פצלת השדה

חימצון

חימצון הוא התגובה של תרכובות ברזל לחמצן ומים באוויר, שמעניק לפני הסלע מעטה בצבע אדום-חום. חימצון מתרחש כאשר חומצת ברזל (Fe (II)) (FeO) מתחמצנת ל-Fe (III) (Fe₂O₃).

גורמים ביולוגיים

ערך מורחב – בליה ביולוגית

צמחים, בעיקר עצים, מפוררים סלע בעזרת שורשיהם, מיקרואורגניזמים חודרים לסלע ומסייעים בפירורו, בעלי חיים חופרים מחילות מתחת לסלעים ועוזרים בתהליך הבליה.

ראו גם

• טבלת גידוד
• בליה חופית

לקריאה נוספת

• פרופסור משה ברור, "בליה", לקסיקון גאוגרפי, (עמ' 4), הוצאת יבנה, תשס"א

קישורים חיצוניים

• ד"ר ארי מטמון, קצבי הבליה של כדור הארץ
• בליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)