גרניט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "שחם" מפנה לכאן. לערך העוסק באישים בשם זה, ראו שחם (פירושונים).
גרניט
סלע גרניט. ניתן לראות את גבישי המינרלים השונים המרכיבים את הסלע: אורתוקלז (ורוד), קוורץ (אפור), פלגיוקלז (לבן) וביוטיט (שחור)
סלע גרניט. ניתן לראות את גבישי המינרלים השונים המרכיבים את הסלע: אורתוקלז (ורוד), קוורץ (אפור), פלגיוקלז (לבן) וביוטיט (שחור)
סלע גרניט. ניתן לראות את גבישי המינרלים השונים המרכיבים את הסלע: אורתוקלז (ורוד), קוורץ (אפור), פלגיוקלז (לבן) וביוטיט (שחור)
סוג הסלע סלע יסוד
סביבת היווצרות פלוטונית
הרכב קוורץ, אורתוקלז,פלגיוקלז וכמויות משתנות של מוסקוביט,ביוטיט ואמפיבול
תכונות וזיהוי צבע: ורוד, אפור, לבנבן; גבישים גדולים; קשה - אינו נחרץ במסמר

גְּרָנִיטעברית שַׁחַם) הוא סלע יסוד פלוטוני, פלסי, גס־גביש הנוצר במעמקים. מרבית החלק היבשתי של קרום כדור הארץ מורכב מגרניט מסוגים שונים.

מקור השם מלטינית: "גרנום" (granum) - "גרגיר" המתייחס למבנה הסלע הבנוי מגבישים בינוניים עד גסים הנראים לעין.

תיאור והרכב הגרניט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרניט הוא בדרך כלל סלע קשה יחסית שיש בו מעט מאוד נקבוביות. פני הסלע מורכבים מכתמים בצבעים שונים, כהים ובהירים, שבזכותם הוא זכה לכינוי "גראנום" (בלטינית: דגן).

הגרניט מכיל בעיקר קוורץ ומינרלים מקבוצת פצלת השדה (פלדספטים) מהסוגים אורתוקלז ופלגיוקלז. מרכיבים חיוניים להגדרת הסלע כגרניט. אם סלע אינו מכיל לפחות עשרה אחוזים של קווארץ ולפחות עשרים אחוזים של פלגיוקלאז ושל פצלת שדה אשלגנית, אזי הסלע אינו גרניט אלא סלע אחר. הגרניט גם מכיל בין שניים לשנים עשר אחוז ביוטיט, למרות שמינראל זה אינו חלק מההגדרה הפורמלית של הסלע. כמו כן מכיל הגרניט כמויות קטנות של מינראלים נילווים כמו הורנבלנדה, מוסקוביט, מגנטיט, גארנט, זירקון, ואפטיט. לעיתים נדירות מצוי בגרניט פירוקסן.

התכונה המאפיינת ביותר את חזות הסלע (הפציאס) של הגרניט, הוא גרניט שגרניט תמיד יראה מורכב מגבישים בשלושה צבעים שונים לפחות. מרכיב יהיה בצבע כהה, לפעמים שחור לחלוטין, מרכיב שני יהיה בצבע בהיר ולעיתים לבן נוצץ ומבריק ומרכיב יכול להיות בכל צבע, בעיקר אפור או ורוד, אבל גם צהוב, ירוק או חום.

זו החלוקה של מרכיבי הגרניט לפי צבעים:

המכיל את סוגי הנציץ ביוטיט ומוסקוביט קרוי גרניט בינארי. המשקל הסגולי של הסלע מצוי בדרך כלל בתחום שבין 2.65 -2.80 גרם/סמ"ק, הממוצע הוא 2.75 גרם/סמ"ק.

מקור הגרניט[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרניט נוצר בשתי צורות שונות, ואפילו מנוגדות.

הצורה הנפוצה ביותר להיווצרות גרניט, היא באמצעות התקררות מאגמה באופן איטי, בתנאי חום ולחץ גבוהים, שאופייניים לעומק רב. כאשר מדובר במאגמה בעלת תכולה גבוהה של צורן ואשלגן, שמכונה בדרך כלל מאגמה פלסית, או בטעות מאגמה חומצית, הסלע שייווצר לאחר התקררות איטית הוא גרניט. באופן זה נוצר הרוב המוחלט והמכריע של הגרניט בקרום היבשתי של כדור הארץ.

צורה נוספת של היווצרות גרניט, היא באמצעות התמרה של פצלים או אפילו קרקעות חרסיתיות, בנוכחות מים. התמרות כאלו מתרחשות לעיתים באמצעות פעילות וולקנית. הסלע שנוצר אחרי ההיתוך של פצלים, או של קרקע בהרכב כימי דומה, נראה כמו גרניט רגיל, אבל מכונה גרניטואיד. ההבדל העיקרי בין גרניט מגמטי לגרניט מותמר, הוא שבאחרון יש ריכוזים גדולים של אומפציט וגארנט.

בליה והתמרה בגרניט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרניט הוא סלע פלוטוני, כלומר נוצר מהתגבשות מאגמה בעומק רב. כאשר הוא נחשף לאטמוספירה, הוא עובר בהדרגה תהליכי בליה. רוב המינראלים המרכיבים את הגרניט, אינם שומרים על הרכבם המקורי ובדרך כלל הופכים לחרסיות שונות. יוצא מן הכלל הזה הוא הקוורץ שנותר יציב והופך לחול קוורצי.

הגרניט עמיד למדי בתהליכי התמרה קלים ומתונים. תנאים קיצוניים של טמפרטורה ולחץ יכולים להתמיר את הגרניט ולהפוך אותו לגנייס או למיגמטיט.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצ'יזרינג, טור של גרניט בקורנוול בדרום-מערב אנגליה
גרניט בנחל יעל, הרי אילת. ניתן להבחין בגבישים הגדולים הנובעים מהתקררות איטית של המינרלים.
סלע גרניט ב-Aride Island (סיישל). המחיצות הבהירות (בעובי 1–3 ס"מ) הן עורקי קוורץ.

הגרניט הוא אומנם סלע פלוטוני (סלע תהום) אך הוא נחשף על פני השטח בשל תהליכי בליה או בשל תהליכי קימוט היוצרים שלשלות הרים. גרניט מופיע בשתי צורות עיקריות, גופים קטנים יחסית במבנה המכונה "סטוק" בשטח של עד 100 קמ"ר או כבָּתוֹליתים גדולים, לרוב קשורים לרכסי הרים (כדוגמת שלשלת הרי החוף של קולומביה הבריטית). דייקים וסילים קטנים שהרכבם גרניטי הקרויים אפליטים נוצרים בשולי גושי הגרניט. במקומות מסוימים נוצרים פגמטיטים, סלעים בעלי גבישים גדולים במיוחד יחד עם גרניט. מחדרים של גרניט נוצרו בקרום כדור הארץ במהלך כל התקופות גאולוגיות, למעט אולי הראשונה, רובה בעידן הפרקמבריון. הגרניט נפוץ בכל הקרום היבשתי (בניגוד לקרום הימי שרובו בזלת) והוא הסלע המוצק הנפוץ ביותר ביבשות כאשר מעליו מצוי בדרך כלל ציפוי דק יחסית של סלעי משקע.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל אפשר למצוא גרניט בעיקר בדרום הארץ. באזור אילת מצוי גרניט גס גרגיר שצבעו אדום, באזור נחל רודד מצוי גרניט דק גרגיר שצבעו ורוד ובו כמות גדולה יחסית של קוורץ, באזור נחל נקרות מצוי גרניט גס גרגיר שצבעו אדום, וכן מצוי גרניט באזור תמנע. לסלעי הגרניט המצויים בישראל אין שימוש מסחרי, שכן הם לא נשארו בטבע במצב המאפשר לנסר מהם חלקים שלמים ורחבים לשימושים מסחריים. הגרניט המשווק בארץ מובא ממזרח אירופה וממזרח אסיה[1], אזורים שבהם השינויים בטמפרטורה ביממה ובעונות השנה נמוכים יותר.

הגרניט בישראל הוא חלקו הצפוני של השילד הערבו-נובי שהוא תא מגמטי ענק שנחשף אל פני הקרקע וחובק, כמשתמע משמו, חלקים ממזרח אפריקה (לאורך חופי מצרים, סודאן ואתיופיה) וחלקים של ערב הסעודית מסביב לים סוף. הגרניט בישראל הוא הפינה הצפונית ביותר של אותו "גוש על".

סוגים של גרניט[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרניט הוא משפחה רחבה מאוד של סלעים שנפוצה כאמור בכל רחבי היבשות והיבשות לשעבר. עם כל זה ישנם סוגי גרניט מיוחדים ואופייניים.

גרניט רפקיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרניט רפקיבי מתאפיין במראה ייחודי של כתמים אליפטיים בצבע בהיר, ורוד או לבן על רקע כהה. המראה הזה נוצר על ידי ריכוז של גבישים של אורתוקלז המוקפים בגבישי פלגיוקלז מסוג לברדוריט.

שימושים בגרניט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גושי גרניט מנוסרים ומעובדים במנסרות אבן משמשים בתור:
    • חיפוי קירות חיצוני לבניינים
    • משטחי עבודה במטבחים ("שיש" בשפה המדוברת) ובחדרים רטובים.
    • ריצוף וכאבן שפה במספר מקומות בעולם
    • נפוץ מאוד ליצירת מצבות בארצות בהן הוא מצוי בכמויות גדולות
    • משטחים מדויקים מאוד למערכות הנעה המשמשות במכשירי מדידה מדויקים
  • בארצות בהן מצוי הגרניט בשפע משתמשים גם בגושי גרניט מרוסקים
    • ליצור חול, לצורכי בניה.
    • ליצור חצץ
    • למילוי מתחת למיסעות.
    • ליצירת פסים בולטים בכביש כדי למנוע החלקה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כיום בעיקר מסין העממית