ג'ורג' קומברלנד
 | |
| לידה |
27 בנובמבר 1754 לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה  |
|---|---|
| פטירה |
8 באוגוסט 1848 (בגיל 93) בריסטול, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
  | |
ג'ורג' קומברלנד (באנגלית: George Cumberland; 1754 – 1848) היה אספן אמנות, סופר ומשורר אנגלי. הוא היה חבר ותומך של ויליאם בלייק,[1] וכמוהו עסק בניסיונות דפוס. הוא היה גם צייר צבעי מים חובב, ואחד החברים הראשונים בבית הספר לאמנויות בריסטול.
ראשית החיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קומברלנד, שאביו נקרא גם ג'ורג', נולד בלונדון בשנת 1754. בין השנים 1769–1785 היה פקיד בחברת ביטוח. ב-1772 הוא למד בבתי הספר המלכותיים של האקדמיה והציג ציורים ב-1782 וב-1783, אך לא הצליח להיבחר כעמית ב-1784. הוא גיבש דעה גרועה על האקדמיה ותקף אותה במאמרים שונים.
יחד עם ג'ון פלקסמן ותומאס סטות'ארד, הצטרף קומברלנד למעגל החברתי של ויליאם בלייק תוך שנה לאחר שהפך בלייק לסטודנט בבתי הספר המלכותיים של האקדמיה בשנת 1779.
מעגל זה כלל גם את החרט ויליאם שארפ. קומברלנד הצעיר החזיק בדעות רדיקליות. עם סטות'ארד ושארפ הוא הצטרף לחברה למידע חוקתי, והפך לחבר של מנהיגה, ג'ון הורן טוק, ומשך את תשומת ליבם של שומרי החוק הממשלתיים.
כבר בשנת 1780 שיבח קומברלנד "במורנינג כרוניקל" את התערוכה הראשונה של בלייק באקדמיה, בציור צבעי המים "מותו של ארל גודווין". קומברלנד עזר לעיתים קרובות לספק לקוחות עבור בלייק, כמו בשנת 1798 כאשר ניסה לשכנע את טוק להשתמש בבלייק כחרט למהדורה חדשה של ספרו של טוק.
קומברלנד שיתף פעולה עם בלייק בהדפסה. בשנת 1784 שניהם התנסו בשיטות חדשות להדפסת טקסטים חרוטים. באותה שנה הדפיס קומברלנד פרסום על "שיטת ההדפסה החדשה" שלו, אם כי נראה שהיא לא הייתה הצעה מסחרית ומעשית. בהדפסת עבודותיו קומברלנד הסתמך על הייעוץ הטכני של בלייק בנושא נחושת וליתוגרפיה.
איטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1784 קיבל קומברלנד ירושה שהעניקה לו הכנסה שנתית של 300 פאונד, מה שאפשר לו לעזוב את עבודתו. בין השנים 1785–1790 נסע באירופה, והתגורר בעיקר ברומא. הוא ביקר גם בפריס ובפירנצה, ובשנת 1786 ביקר בשווייץ יחד עם צ'ארלס לונג, ברון פרנבורו הראשון. בשנת 1787 הוא נסע עם אליזבת קופר והחזיר אותה לאיטליה.
ברומא הצטרף למעגל אמנים שכלל את ג'ון דיר, רוברט פאגאן, וסמואל וודפורד. קומברלנד בחן את עבודותיהם של רפאל והחרטים מרקאנטוניו ריימונדי וג'וליו בונאסון והקים אוסף של הדפסים בעיקר אוסף גדול של חריטות של בונאסון.
פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שובו של קומברלנד מאיטליה בשנת 1790 התגורר לראשונה ליד סאות'המפטון, שם המשיך לבנות את אוסף האמנות שלו. הוא התגורר ליד איגנאם, בסארי. בשנת 1793 פרסם את שיר על נופי בריטניה ואת השיר המאויר "לוינה, המשרתת מסנודון". באותה שנה פרסם כמה אנקדוטות ופעל למען התוכנית לשיפור האמנויות באנגליה, שהכילה הצעה להקמת גלריה לאומית. מחקריו באיטלקית נשאו פרי נוסף בשנת 1796 כאשר פרסם מכלול עקרונות תאורטיים לאמנות קלאסית שאוירו ב-24 עיצובים של קומברלנד בנושאים קלאסיים. קומברלנד חרט 16 מהעיצובים והזמין את בלייק לחרוט את 8 האחרים, כשבלייק סיפק את הכותרות לכל האיורים. בלייק גם העניק לקומברלנד ייעוץ בנוגע לתהליך החריטה.
בשנת 1798 פרסם קומברלנד רומן אוטופי, "השבוי של טירת סנאר". הוא כינה את האוטופיה שלו סופיס ומיקם אותה באפריקה והעניק לה סגולות יווניות קלאסיות אך ללא מלחמות, עבדות או אי שוויון מיני. מחשש שהרדיקליזם שלו ירתיע את השלטונות, ביטל קמברלנד את הפצת הרומן, לא לפני ששלח עותק לאחד ממכריו, אייזק ד'יזראלי.
אסכולת בריסטול
[עריכת קוד מקור | עריכה]%27_-_George_Cumberland.jpg)
בשנת 1803 עבר קומברלנד לווסטון-סופר-מארה בסומרסט, ולאחר מכן בשנת 1807 עבר קומברלנד לבריסטול שם התגורר בשארית חייו. הוא הפך לאחד החברים המוקדמים בקבוצת האמנים הבלתי פורמלית שנודעה בשם אסכולת בריסטול, ואחד הראשונים שלקחו חלק בפעילות הקבוצה בשרטוטי הנוף סביב בריסטול.[2] בתו של קומברלנד אליזה וכנראה גם בנו ג'ורג' קומברלנד ג'וניור הצטרפו לפעמים לנסיעות אלה.
קומברלנד האמין כי הציור צריך להיות ישירות מהטבע. הוא הפיק מחקרי נוף קטנים. צבעי המים שלו דומים בסגנונם לאלה של חברו ג'ון לינל. היה זה בנו של קומברלנד, ג'ורג', תלמידו של לינל, שהכיר את לינל בפני בלייק בשנת 1818.
קומברלנד הפך לחבר קרוב של אדוארד בירד, וסנדק לבנו. לא היו לו את המשאבים להיות פטרונו של בירד, אך הוא היה משאיל לבירד פריטים מאוסף האמנות שלו לצורכי לימוד. בשנת 1814, כאשר בירד ביקש עזרה בהשגת עבודה מלכותית, הציג בפניו קומברלנד את צ'ארלס לונג, אשר קבע עם הנסיך יורש העצר שבירד ינהל לימודי ציור פורטרטים מלכותיים על סיפונה של היאכטה המלכותית. עם מותו של בירד בשנת 1819, עתר קומברלנד בהצלחה לאקדמיה המלכותית בבקשה להעניק קצבה לאלמנתו של בירד.
קומברלנד עזר לרבים מאמני בריסטול באמצעות המלצות והיכרות עם חבריו המשפיעים. בשנת 1820, כאשר פרנסיס דנבי הציג במוסד הבריטי, קומברלנד הפעיל את השפעתו כדי לקדם קבלת פנים חיובית.[3] בשנת 1822, כאשר דנבי, ברנהוויט וג'ונסון עמדו לבקר בלונדון, קומברלנד דאג להופעה של תומאס לורנס, תומאס סטות'ארד ואחרים.
ישנן עדויות מהתכתבות שלהם כי קמברלנד הציע לעיתים קרובות נושאים שדנבי יצייר. הוצע כי ייתכן שהשפעתו של בלייק הועברה גם לדנבי. הציור השני שהציג דנבי היה "אהבה מאכזבת", שהוצג באקדמיה המלכותית לאמנויות בשנת 1821. נושאו מזכיר את שירי התמימות והחוויה של בלייק, ואילו דמותה הנאו-קלאסית של היצירה של הילדה עוררה את מחשבותיו של קומברלנד על החוויה. ציור מים מאוחר יותר, סצנה מתוך "חלום ליל קיץ" (1832), מזכיר מאוד את האיורים של בלייק.
התחריט האחרון שביצע בלייק היה כרטיס ביקור של קומברלנד, ששלח את החריטה לבלייק כדי שהוא יקשט אותו. בלייק עשה זאת בכך שהקיף את שמו של קומברלנד בדמויות שנועדו לייצג את העונות, כולל חישוק ילדים שמתגלגלים ועפיפונים מעופפים.
השנים האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קומברלנד היה גם אספן מאובנים ומשנת 1810 היה חבר של כבוד בחברה הגאולוגית. בשנת 1826 פרסם מחקר של כמה מאובנים.
אשתו של קומברלנד אליזבת נפטרה ב-2 בפברואר 1837. הוא נפטר ב-8 באוגוסט 1848 בבריסטול; שניהם נקברו בכנסיית סנט ג'ורג', ברנדון היל.
נולדו להם שני בנים, ג'ורג' וסידני, ושלוש בנות, לביניה, אורורה ואליזה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Bentley, G.E. (2003). The Stranger from Paradise: A Biography of William Blake. New Haven: Yale University Press. pp. 53–58
- ^ Greenacre, Francis (1973). The Bristol School of Artists: Francis Danby and Painting in Bristol 1810–1840 (exhibition catalogue). Bristol: City Art Gallery, Bristol. pp. 9–15.
- ^ Eric Adams, Francis Danby: varieties of poetic landscape. -, New Haven: Published for the Paul Mellon Centre for Studies in British Art by Yale University Press, 1973, ISBN 978-0-300-01538-6