ויליאם בלייק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
ויליאם בלייק
William Blake
William Blake by Thomas Phillips.jpg
דיוקנו של ויליאם בלייק, מאת הצייר תומאס פיליפס (1807)
לידה 28 בנובמבר 1757
סוהו, לונדון, בריטניה הגדולה
פטירה 12 באוגוסט 1827 (בגיל 69)
צ'יירינג קרוס, לונדון, בריטניה הגדולה[1]
עיסוק משורר, צייר, אמן תחריטים
לאום בריטי
שפות היצירה אנגלית
תחום כתיבה שירה
זרם ספרותי רומנטיציזם, סימבוליזם
יצירות בולטות ואלה, או ארבע הזואות, ירושלים, האצלתו של הענק אלביון, מילטון, נישואי העדן והשאול
חתימתו של ויליאם בלייק
ויליאם בלייק, הדרקון האדום הגדול והאישה הלבושה בשמש, 18051810

ויליאם בלייקאנגלית: William Blake;‏ 28 בנובמבר 1757 - 12 באוגוסט 1827) היה משורר, מיסטיקן, צייר ואמן תחריטים בריטי. כשהוא בלתי מוכר ובלתי מוערך במהלך רוב ימי חייו, בלייק נחשב כיום כדמות מרכזית במסגרת המחקר ההיסטורי של השירה והאמנויות החזותיות בעידן הרומנטי. "ספרי הנבואה" רחבי היריעה שלו הביאו את מבקר הספרות בן המאה העשרים, נורת'רופ פריי, לומר לגביהם "שביחס למעלותיהן הגבוהות, הן יצירות השירה הכי פחות נקראות בשפה האנגלית"[2]. ביחס לציוריו ותחריטיו, מוערך כיום בלייק כ"אמן הגדול ביותר שבריטניה אי פעם הצמיחה, עד כמה שניתן להרחיק ולומר", זאת לפי טענתו משנת 2005, של מבקר האמנות ג'ונתן ג'ונס, במאמר הגרדיאן "גן העדן של בלייק".[3] בשנת 2002, בסקר שבוצע על ידי ה-BBC, הוצב בלייק במקום ה-38 ברשימת 100 האישים הבריטים החשובים ביותר בהיסטוריה.[4] למרות שבלייק התגורר בלונדון במשך כל ימי חייו (למעט 3 שנים בהן בילה בפלפהאם),[5] הוא הפיק עבודות אמנות מגוונות ביותר מבחינה נושאית ועשירות בסמלים, אשר אימצו אל חיקן את מושג הדמיון היוצר "כלבושו הגשמי של האל"[6] או "כקיום האנושי עצמו".[7]

על אף שבלייק נחשב כמטורף בעיני בני זמנו, בשל השקפת עולמו האידיוסינקרטית בה החזיק, הוא מוערך מאוד על ידי מבקרים מאוחרים בני זמננו, זאת בשל כושר הביטוי והיצירתיות הגבוהים שלו, מצד אחד ומן הצד השני, בשל שילובן המוצלח של אותן המגמות, המיסטיות והפילוסופיות, בהן האמין, במסגרת עבודותיו. ציוריו ושיריו סווגו לא אחת, כשייכים לזרם התנועה הרומנטית.[8] על אף היותו חסיד נלהב של התנ"ך הוא גילה יחס עוין ביותר כלפי הכנסייה האנגלית (למעשה, כלפי הממסד הדתי בכללותו), כאשר הוא העלה על נס ביצירתו, גם אם בצורה חלקית, את רעיונותיהן ומטרותיהן של המהפכות הצרפתית והאמריקאית.[9] למרות שמאוחר יותר, הוא דחה רבים מהרעיונות הללו, בעיקר עקב האכזבה מהכיוון האלים אליו פנתה המהפכה הצרפתית, אשר לה הקדיש יצירה שלמה בשם זה, בעלת תשעה חלקים, הוא שמר על יחסי החברות שלו עם הוגה הדעות תומאס פיין והכיר מקרוב את חיבוריו הרדיקליים של המדען והפילוסוף האנגלי ג'וזף פריסטלי[10]. לצד אנשי מחשבה ליברליים אלו, בלייק הושפע מהוגה הדעות והמדען השוודי עמנואל שווידנבורג, אשר על בסיס כתביו האזוטריים נוסדו מספר זרמים נוצריים, שווידנבורגיאניים (אנ'), ומהמיסטיקן הגרמני יאקוב בהמן[11][12]. על אף השפעות ידועות אלו, הייחוד של יצירתו של בלייק הופך את הניסיון להגדירו מבחינה אמנותית לקשה מאוד. חוקר הספרות והאמנות בן המאה ה-19, ויליאם מייקל רוסטי, אפיין אותו כ"מאור מהולל";[13] ו"כאדם שלא נחזה על ידי קודמיו, שלא ניתן להשוותו לאמנים בני זמנו ושלא ניתן להחליפו באמנים המוכרים כיום ושיבואו בעתיד".[14]

תחילת חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם בלייק נולד ב-28 בנובמבר 1757, ברחוב ברואוד 28 (כיום ברואודויק) שבסוהו, לונדון למשפחה ממעמד הביניים. היה השלישי בין שבעה ילדים[15][16], שניים מתוכם נפטרו בינקותם. הוריו השתייכו לפלג חריג של נוצרים פרוטסטנטים, ייתכן שלכנסייה המורבית (או האחים הבוהמים) שתחילתה בתורתו של יאן הוס[17]. אביו עסק ביצור גרביים[16]. בלייק נשלח לבית הספר, אולם שהה שם פרק זמן קצר, במהלכו הספיק ללמוד קרוא וכתוב ובגיל 10 החל לקבל חינוך ביתי מאמו קת'רין בלייק (רייט)[18]. למרות שמשפחתו של בלייק השתייכה לכנסייה המורבית, פלג נוצרי שהיווה קבוצה נפרדת, אחת מני רבים באנגליה של אותם זמנים, אשר לא נמנו על מאמיני הכנסייה הרשמית בממלכה[19], ויליאם התינוק, הוטבל בתאריך 11 בדצמבר בכנסיית סנט ג'יימס, פיקדילי, לונדון[20]. הכיר היטב את התנ"ך ואת הברית החדשה מילדותו וכתבי הקודש נתנו לו השראה ביצירתו האמנותית ובכתיבתו. כישרונו האמנותי בלט כבר בנעוריו. בגיל 10 החל בחריטת תמונות של עתיקות יווניות, שנרכשו עבורו על ידי אביו, שיטה שהייתה מועדפת בזמנו על ציור. במהלך חריטת תמונות אלו, בלייק נחשף לראשונה לעיצובים בסגנון הקלאסי, באמצעות יצירתם של האמנים רפאל, מיכלאנג'לו בואונרוטי, מרטן ואן הימסקרק ואלברכט דירר. כמות ההדפסים והספרים אשר ג'יימס וקת'רין היו יכולים לרכוש עבור ויליאם הצעיר, מלמדת שהמשפחה נהנתה מרווחה כלכלית ומעושר יחסי, לפחות לפרק זמן מסוים[19]. בהגיעו לגיל 10, הוריו כבר הבחינו בעקשנותו ובנטייתו המרדנית, דבר שהניעם להפסיק לשלוח אותו לבית הספר ובמקום זאת הוא נרשם ללימודים בבית הספר לציור על שם פארס שבסטרנד[21][22]. הוא קרא בשקיקה על נושאים שנגעו ללבו באופן אישי בלבד, דבר שהצביע על דרך התעניינותו הייחודית והבלתי שגרתית. במהלך אותו הזמן, בלייק החל להסתקרן משירה; יצירתו המוקדמת משקפת את הידע אותו רכש מקריאה על משוררים כגון בן ג'ונסון ואדמונד ספנסר וכמו כן את היכרותו עם הטקסט המקראי של ספר תהילים.

בית הולדתו ומגוריו של ויליאם בלייק בברואוד סטריט 28 (כיום ברואודויק), סוהו, לונדון. בלייק התגורר במקום עד גיל 25. הבניין נהרס ב-1965 כדי לפנות מקום לבנייתו של קומפלקס בניינים חדש[23]

חניכותו אצל ג'יימס באסייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכיטיפ של האל הבורא והיוצר הוא מוטיב ודימוי מוכר ביצירתו של בלייק. כאן, האל הגנוסטי (דמיורגוס, ביוונית), בדמותו של אוריזן, מתפלל בפני העולם אותו חישל. היצירה שירו של לוס היא היצירה השלישית מבין סדרת ספריו המאוירים, עליהם עבד בלייק בשיתוף עם אשתו קת'רין בלייק (באוצ'ר). יצירות אלה ידועות בשמן הכולל, נבואות היבשה

ב-4 באוגוסט 1772, בלייק החל לשמש כשוליה בסדנתו של החרט ג'יימס באסייר (אנ'), אשר הייתה ממוקמת בגרייט קווין סטריט, לונדון, תמורת סכום של £52.10, לפרק זמן של 7 שנים[16]. בסוף תקופת חניכותו, בלייק הפך להיות תחריטאי מקצועי. יש לציין שאין בנמצא שום תיעוד המצביע על מחלוקות או חוסר הסכמות שהתעוררו בין השניים במהלך כל תקופת הכשרתו של בלייק. אולם על פי הביוגרפיה שחיבר פיטר אקרויד, בלייק הוסיף את שמו של באסייר לרשימת יריביו האמנותיים - אולם אז החליט למחוק אותו מהרשימה[24]. לצד זאת, סגנון החריטה בקווים של באסייר כבר נחשב באותו הזמן למיושן בהשוואה לסגנונות חריטה מקובלים יותר כגון סגנון המצוטינט או סגנון החריטה בנקודות[25]. הועלתה השערה שההתמחות של בלייק בסגנון חריטה מיושן זה עמדה בעוכריו כשניסה לקבל עבודות חדשות או הכרה בשלב יותר מאוחר. כעבור שנתיים, באסייר שלח את חניכו כדי לצייר העתקים של איורים שהיו תלויים על קירותיהן של הכנסיות הגותיות שבלונדון (ואולי במטרה ליישב מחלוקת שצצה בין ג'יימס פארקר, חניך אחר של באסייר, לבין בלייק). החוויות שעבר בלייק במנזר וסטמינסטר סייעו בגיבוש סגנונו האמנותי ורעיונותיו. מנזר וסמינסטר של ימיו, היה מעוטר בחליפות שריון, בדמויות מצוירות של אנשים מתים ובדמויות שעווה רבגוניות. אקרויד מציין: "הרושם המיידי שבלייק היה אמור לקבל היה זה של בהירות וצבע דהויים.[26]" אולם לא כך היה: הלימוד לפרטי פרטיו של הסגנון הגותי (אשר אותו הוא החשיב כ"סגנון בעל חיות") השאיר חותם ברור באמנותו[27]. באותן שעות אחר צהריים ארוכות, כאשר בלייק בילה את זמנו מצייר סקיצות במנזר, פעילותו הופרעה לעתים על ידי הילדים מבית הספר וסטמינסטר הסמוך, אשר הורשו להיכנס למתחם המנזר. הילדים נהגו באופן תדיר להטריד את בלייק וכשאחד מהם ייסר אותו באופן כה בולט, באסייר הכה בילד נמרצות והפילו מאחד הפיגומים לקרקע "אשר עליה הוא נפל בצורה נוראה ואלימה."[28] לאחר שבאסייר העלה קבילתו בפני המנהל, הוחלט לאסור על הילדים להיכנס למתחם המנזר[27]. בכתלי המנזר, החלו להתגלות לפניו של בלייק מראות חזיון רבים כאשר באחד מהם נראו ישו ושליחיו, לצד תהלוכה ענקית של נזירים וכמרים אשר למזמוריהם האזין כביכול בלייק[27].

האקדמיה המלכותית לאמנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1771 התחיל ללמוד באקדמיה המלכותית שבלונדון, אחד ממוסדות האמנות המכובדים בעיר, שם הוא מרד ב"סגנון הלא-גמור" של ציירים בני דורו, כגון רובנס. הוא העדיף את הדייקנות הקלאסית כגון זו של מיכלאנג'לו ורפאל.

ב-1782 התחתן בלייק עם קתרין באוצ'ר. קתרין הייתה ילדה ענייה שלא ידעה קרוא וכתוב (על הסכם הנישואין חתמה בסימון X). בלייק לימד אותה קרוא וכתוב ואף חנך אותה בחריטה.

בלייק עסק גם בשירה ואוסף השירים הראשונים שלו, Poetical Sketches, יצא לאור ב-1783, בהוצאה עצמית. בלייק ככל הנראה האמין שבעזרת הוצאה לאור עצמית יוכל לחמוק מהרודנות והצנזורה הכנסייתית. ב-1788, בגיל 31, התחיל בלייק להשתמש בטכניקת "חריטת לוחות", השיטה בה הוציא לאור את רוב ספריו. השיטה אפשרה לבלייק להדפיס בעצמו את ספריו ולכלול בתוכם איורים וכתב. בין ספרים אלו נמנים: The Book Of Thel, The Marriage Of Heaven And Hell, Songs of Innocence And Experience ו-Jerusalem. ספריו התבלטו כיצירות אמנות ייחודיות והיוו פריצת דרך רדיקלית בזמנן, לאו דווקא בסגנון ההדפסה הייחודי, אלא בזכות השיח הפואטי והפילוסופי המאפיין אותם.

בלייק כתב את השיר הקצר "ירושלים", שיצא לאור לראשונה בשנת 1808, ולאחר שהולחן על ידי המלחין האנגלי הוברט פרי בשנת 1916 הפך להמנון אנגלי פופולרי, וגם במדינות נוספות דוברות אנגלית.

משנתו הדתית והפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם בלייק, ניוטוןמתמטיקאי אלוהי), 1795

בלייק התאפיין בנקודת מבט ייחודית על הדת הנוצרית. ב-1789 הצטרף יחד עם אשתו לכנסייה החדשה של המדען השוודי עמנואל שווידנבורג. בלייק האמין שהאמת נרכשת על ידי התגלות עצמית בחזיונות, ולא על ידי לימוד. "חזיונות" אלה, אשר היו על גבול ההזיה, היו להתנסויות שהדריכו אותו בחייו. חזיונות אלה החדירו בו אמונה איתנה בדרכו האמנותית, אבל גם הובילו אחרים לכנותו מוזר ואף משוגע.

בספרו The Marriage Of Heaven And Hell התחיל בלייק לפתח מיתולוגיה משלו, שהכילה שלל רב של דמויות כדוגמת אורק, משיח ו-Urizen, האל הרשע. בלייק אהב את שיריו של ג'ון מילטון וניסה כמוהו ליצור הגדרות משלו לגן-עדן ולגיהנום. התשוקה ליצור מחדש את הקוסמוס היא לב עבודתו. המיתולוגיה שלו תיארה לעתים קרובות את המאבק בין הארה ואהבה חופשית מצד אחד, לבין חינוך נוקשה וערכים מצד שני. בלייק ראה את עצמו כנביא של עידן חדש, וההזדהות שלו עם אהבה חופשית ודמוקרטיה הפכה אותו לגיבור של אומנים מודרניים רבים. ביצירתו The Last Judgement מסכם בלייק במילים ואיורים את המיתולוגיה שכתב.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם בלייק, אדם וחוה, 1808
"סולם יעקב", ציור מאת בלייק המתאר את חלום יעקב, הסולם והמלאכים העולים ויורדים בו, 1805

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ירושלים, 1808, המנונה הבלתי רשמי של אנגליה

איוריו וציוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר איוב, שלוש סדרות ציורים: 1805 - 1806 (הוזמנה על ידי תומאס באטס), 1821 (הוזמנה על ידי ג'ון לינל) ו-1821 - 1827 (הסט השני שהוזמן על ידי מר באטס)

איוריו ביצירות של אומנים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Blake & London". The Blake Society. 28 March 2008. Retrieved 15 August 2014.
  2. ^ Frye, Northrop and Denham, Robert D. Collected Works of Northrop Frye. 2006, pp 11–12.
  3. ^ Jones, Jonathan (25 April 2005). "Blake's heaven". The Guardian. UK.
  4. ^ "BBC – Great Britons – Top 100". Internet Archive. Archived from the original on 2002-12-04. Retrieved 12 April 2013.
  5. ^ Thomas, Edward. A Literary Pilgrim in England. 1917, p. 3
  6. ^ Yeats, W. B. The Collected Works of W. B. Yeats. 2007, p. 85.
  7. ^ Wilson, Mona. The Life of William Blake. The Nonesuch Press, 1927. p. 167.
  8. ^ The New York Times Guide to Essential Knowledge. 2004, p. 351.
  9. ^ Blake, William. Blake's "America, a Prophecy"; And, "Europe, a Prophecy". 1984, p. 2.
  10. ^ The Cambridge Companion To William Blake
  11. ^ William Blake and the Radical Swedenborgians - Robert Rix
  12. ^ Kazin, Alfred (1997). "An Introduction to William Blake". Retrieved 23 September 2006.
  13. ^ Blake, William and Rossetti, William Michael. The Poetical Works of William Blake: Lyrical and Miscellaneous. 1890, p. xi.
  14. ^ Blake, William and Rossetti, William Michael. The Poetical Works of William Blake: Lyrical and Miscellaneous. 1890, p. xiii.
  15. ^ poets.org/William Blake, retrieved online 13 June 2008
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 Bentley, Gerald Eades and Bentley Jr., G. William Blake: The Critical Heritage. 1995, pp. 34–5.
  17. ^ Recovering the Lost Moravian History of William Blake's Family - Taken from Academia.edu website, in order to get access to the article you need to sign up via Google+ or Facebook accounts
  18. ^ Raine, Kathleen (1970). World of Art: William Blake. Thames & Hudson. ISBN 0-500-20107-2
  19. ^ 19.0 19.1 The Stranger From Paradise: A Biography of William Blake, Bentley (2001)
  20. ^ Wilson, Mona (1978). The Life of William Blake (3rd ed.). London: Granada Publishing Limited. p. 2. ISBN 0586082972
  21. ^ Wilson, Mona (1978). The Life of William Blake (3rd ed.). London: Granada Publishing Limited. p. 3. ISBN 0586082972
  22. ^ William Blake: A New Kind of Man by Michael Davis‏ ISBN 0520034430
  23. ^ "Blake & London". The Blake Society. Retrieved 18 January 2013.
  24. ^ 43, Blake, Peter Ackroyd, Sinclair-Stevenson, 1995.
  25. ^ Blake, William. The Poems of William Blake. 1893, p. xix.
  26. ^ 44, Blake, Ackroyd
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 Wilson, Mona (1978). The Life of William Blake (3rd ed.). London: Granada Publishing Limited. p. 5.ISBN 0586082972
  28. ^ Blake, William and Tatham, Frederick. The Letters of William Blake: Together with a Life. 1906, p. 7.