ביטוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביטוח הוא אמצעי חוקי וכלכלי המיועד לחלק בין הרבים את הנזקים העלולים ליפול למעמסה על היחיד.

בהיבט הכלכלי מטרת הביטוח היא לספק הגנה מפני היבטים כספיים של אי-ודאות סיכון. ביטוח מאפשר לנהל סיכונים באמצעות גידור. כאשר מתקיים סיכון טהור, כלומר, סיכוי לקרות נזק או לאי קרות נזק שיכול להביא הפסד בלבד, לוקח הצד המבטח את הסיכון על עצמו ובמקרה שהנזק קרה הוא יביא את המבוטח למצב הקרוב ביותר שהיה בו ערב קרות מקרה הביטוח.

ההיבט החוקי מסדיר את הדרך בה הביטוח נעשה. ביטוח יכול שיתקיים מכוח חוק או מכוח חוזה. המבטח יכול שתהיה המדינה, חברת ביטוח ממשלתית או חברת ביטוח פרטית. לפי ההסכם מתחייב המבטח לשלם תגמולי ביטוח למוטב בקרות מקרה הביטוח. בהתאם להסכם, משלם המבוטח למבטח פרמיה (דמי ביטוח) במועדים שסוכמו ביניהם, בתשלום אחד או במספר תשלומים חודשיים או בתשלומים חודשיים או שנתיים קבועים.

גובה דמי הביטוח נקבע בהסכמה בין המבטח לבין המבוטח. המבטח נעזר באקטואריה לצורך חישוב הפרמיה הדרושה בעבור הביטוח, לפי סטטיסטיקה של האירועים נגדם נרכש הביטוח, תוך התחשבות במצב הספציפי של המבוטח. למשל, בביטוח חיים משתמשים בטבלאות אקטואריות, תוך התחשבות במחלות קודמות של המבוטח (המשפיעות על הסיכון של מבוטח ספציפי למות בגיל מוקדם יותר).לא פעם נקבעת הפרמיה בביטוח כללי גם לפי שיקול מסחרי של המבטח.

מכירת פוליסות ביטוח נעשית על ידי סוכני ביטוח, המייצגים את חברות הביטוח, או ישירות על ידי החברות, בביטוח ישיר.

היסטוריה של הביטוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיו של הביטוח כעקרון חברתי שנועד להבטיח ערבות הדדית נטועים עמוק בליבתה של החברה האנושית עוד בטרם התפתחה כלכלת השוק. שיקולים מוסריים או ציוויים דתיים עשויים להוביל משפחה אחת לסייע למשפחה אחרת לבנות את ביתה שנהרס משום שאם אותו הנזק ייגרם לה, המשפחה לה סייעה תשיב לה טובה. גם אגירת מזון באסם תבואה היא סוג של ביטוח הנועד לפצות במקרה של חוסר. צורות ראשוניות של ביטוח לשמו, חלוקת הסיכון בין רבים, בוצע על ידי סוחרים סינים עוד באלף השלישי לפני הספירה. הסוחרים הסינים בשוטם על נהרות נהגו לחלק את מרכולתם בין כלי שיט שונים כדי לצמצם את הסיכון להפסד טוטאלי במקרה שכלי השיט יתהפך ויטבע. באלף השני לפני הספירה הבבלים פיתחו שיטה המתועדת בחוקי חמורבי ולפיה אם סוחר קיבל הלוואה כדי לממן את המשלוח שלו, הוא ישלם למלווה סכום נוסף תמורת ערבות של המלווה לבטל את ההלוואה ואת הצורך לשלם אותה בחזרה, אם המשלוח נגנב או אבד בים.

המלכים האחמנים היו הראשונים לבטח את עמי הממלכה באמצעות רישום רשמי ונוטריוני שאוחסן בתוך משרדים ממשלתיים.

כאלף שנה לאחר מכן, תושבי רודוס הגו את הרעיון של אבריה כללית שהפך עם השנים לחלק מהמשפט הימי המודרני. סוחרים אשר הטובין שלהם היו נשלחים יחד ישלמו פרמיה מחולקת באופן יחסי אשר תשמש לפיצוי כל סוחר שאת הטובין שלו נאלצו להשליך לים על מנת להפחית את משקלה של הספינה כדי שזו לא תטבע.

ב1662 פרסם ג'ון גראונט את ספרו "תצפיות מדעיות ופוליטיות על רשומות התמותה (1662)" שבו ניתח גראונט את רשומות התמותה בראשית ימיה של לונדון המודרנית.ג'ון גראונט הבחין כי קיים דפוס ניתן לחיזוי באורך חיי אנשים מקבוצות שונות. המחקר הוביל ליצירת מה שידוע כיום כלוחות של הסתברויות ביומטריות (כמו לוחות תמותה, המאפשרים חישוב תוחלת חיים). בעזרת לוחות אלה ניתן היה להקים מערכת ביטוחים שתאפשר הגנה על הפרט או משפחתו כנגד אירועים בלתי צפויים (כמו מוות ונכות) ולהבטיח הכנסה חודשית לכל החיים בעת זיקנה.

הראשון שהראה כיצד ניתן לעשות זאת היה אדמונד הלי בעזרת חישוב טבלת "תוחלת החיים" שלו וחישוב הפרמיות שאדם יתבקש לשלם בכל גיל כדי להיות מבוטח ולקבל קיצבה קבועה (אנונה) במקרה של מוות.

ב1666 התרחשה השריפה הגדולה של לונדון וגרמה להשמדה של יותר מ13,000 בתים ודחפו רבים לחיפוש אחר אמצעי למיזעור הסכנה הפיננסית והממשית שבשריפות .למרות השריפה לא קודם פתרון ציבורי בידי הפרלמנט הבריטי מכלל סיבות מה שהוביל לגידול הביקוש לפתרון בשוק הפרטי.

בשנת 1681 פתח הכלכלן ניקולס ברבון (Nicholas Barbon) שנודע עוד ככלכלן כתומך נלהב בשוק החופשי ויזמות עסקית כפתרון לבעיות חברתיות את חברת ביטוח הרכוש הראשונה שנקראה "המשרד לביטוח בתים" וביחד עם מספר שותפים הצליחו להחתים על ביטוח מעל ל5000 בתים על ביטוח כנגד שריפות.

ההצלחה של המיזם הובילה יזמים נוספים לענף ביטוחי השרפות ששכרו שירותי כיבוי אש פרטיים על מנת להתמודד עם השריפות העירוניות .בשביל להבדיל איזה בניין שייך לאיזו חברת ביטוח השתמשו חברות הביטוח בבריטניה ומאוחר יותר באמריקה בסימנים מיוחדים שהיו נתלים על חזית בניין המגורים שנקראו "סימני ביטוח אש" (Fire insurance mark) .

חברת הביטוח הראשונה בארצות הברית ביטחה סיכונים מפני נזקי אש והוקמה בשנת 1732 בעיר צ'ארלסטון שבקרוליינה הדרומית. בנג'מין פרנקלין סייע בהנהגתו של הביטוח, בהפיכתו לנחלת הכלל וברישום תקנות. מובן שבתים שהיו מועדים יותר לשריפות, כגון בתי עץ היו מסורבי ביטוח או שנאלצו לשלם פרמיה גבוהה יותר.

ענפי הביטוח העיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביטוח אלמנטרי: נקרא גם ענף ביטוח כללי. ענף זה אינו כולל ביטוח חיים וביטוח ימי. המדובר בענפי ביטוח הרכוש, כגון ביטוח דירה מפני פריצה או שריפות, ביטוח רכב, ביטוח נזקים, ביטוח מפני אבדן רווחים, ביטוח אשראי, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח נוסעים לחו"ל, ביטוח הנדסי הכולל ביטוח עבודות קבלניות וכן ביטוח אחריות חוקית הכולל ביטוח אחריות כלפי צד שלישי (צד ג'), אחריות מעבידים, אחריות מקצועית, אחריות המוצר, אחריות מנהלים ונושאי משרה בחברה ועוד.
  • ביטוח חיים: ענף ביטוח החיים הוא ענף ייחודי בכך שמקרה הביטוח יתרחש בוודאות (ובכך הוא שונה משאר ענפי הביטוח בהם לא ידוע אם מקרה הביטוח יתרחש), אך לא ידוע מתי יתרחש. מטרתו של ביטוח החיים היא להבטיח קרן אשר תשולם למשפחה או לכל מוטב אחר עם מותו של המבוטח או עם הגיעו לגיל מסוים. בישראל, כל נוטל משכנתה מחויב גם בביטוח חיים בגובה ההלוואה ולכן רבים מכנים אותו בטעות ביטוח משכנתה.
  • ביטוח בריאות: ביטוח המבטיח למבוטח סכום כספי, או שיפוי, או שילוב של השניים, בשל קרות אירוע רפואי. ביטוח הבריאות הוא בדרך כלל במסגרת פוליסת בריאות, אך יכול שיהיה גם כיסוי שעניינו בריאות בפוליסת ביטוח חיים או בפוליסת ביטוח כללי.

הסדרת ענף הביטוח בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשס"ה-2005, אשר החליף את חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981 אוסר, בסעיף 14 (ב) לחוק, על אדם או גוף לעסוק בביטוח בענף ביטוח שבו אין לו רישיון מבטח. סיווג ענפי הביטוח נעשה לפי קביעת שר האוצר בהתאם לסעיף 13 לחוק.

על פעולתן של חברות הביטוח מפקח אגף שוק ההון שבמשרד האוצר.

חברת ביטוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת ביטוח ("מבטח") היא חברה המורשה לעסוק במתן ביטוח על פי חוק במדינה בה היא פועלת.

בחברות הביטוח יש העוסקות בקשת רחבה של ענפי ביטוח, ויש המצמצמות פעילותן לענף מסוים, כגון ביטוח נזקי טבע.

חברות ביטוח בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נדרשת חברת הביטוח לרישיון מטעם הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון (בעבר: המפקח על הביטוח) במשרד האוצר. חברת הביטוח מבטחת את לקוחותיה באמצעות סוכני ביטוח (שאף הם נדרשים לרישיון על פי חוק) או באופן ישיר ללא תיווכם של סוכני הביטוח.

חברות הביטוח בישראל מאוגדות בשני איגודים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]