ג'ים הול

**ג'ים הול**
**Jim Hall**
	ג'ים הול בהופעה, 2010
לידה	4 בדצמבר 1930; באפלו, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	10 בדצמבר 2013 (בגיל 83); ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	ג'יימס סטנלי הול
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1955–2013 (כ־58 שנים)
מקום לימודים	המכון למוזיקה של קליבלנד
עיסוק	מוזיקאי, מלחין
סוגה	ג'אז, קול ג'אז, פוסט-בופ
כלי נגינה	גיטרה
חברת תקליטים	CTI רקורדס, A&M רקורדס, ArtistShare
שיתופי פעולה בולטים	ביל אוונס, פול דזמונד, סאני רולינס, ארט פארמר, רון קרטר, פט מתיני
פרסים והוקרה	אמני הג'אז של NEA
	www.jimhallmusic.com
	פרופיל ב-IMDb

ג'יימס (ג'ים) סטנלי הול (James (Jim) Stanley Hall, ‏4 בדצמבר 1930 - 10 בדצמבר 2013), היה גיטריסט ומלחין ג'אז אמריקאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הול למד מוזיקה במכון למוזיקה של קליבלנד (Cleveland Institute of Music) ולאחר שבגר עבר ללוס אנג'לס, שם למד גיטרה קלאסית אצל ויסנטה גומז. בהמשך ניגן בחמישייה של צ'יקו המילטון (1955- 1956), בשלישייה של ג'ימי ג'ופרה (1956 - 1959), ליווה את אלה פיצג'רלד (1960–1961) ושיתף פעולה עם מוזיקאים כבן ובסטר, ג'ון לואיס, זוט סימס, פול דזמונד, לי קוניץ וביל אוונס והפך לדמות מרכזית בסצנת הקול ג'אז של "החוף המערבי". ב-1960 עבר לניו יורק על מנת לנגן עם סאני רולינס וארט פארמר. הקלטותיו מאותה תקופה נחשבות לאחת מפסגות יצירתו (בהן (The Bridge (1962 עם סאני רולינס, (To Sweden with Love (1964 עם ארט פארמר, (Interplay (1962), Undercurrent (1963 ו- (Intermodulation (1966 עם ביל אוונס ו-(Take Ten (1963 ו-(Bossa Antigua (1963 עם פול דזמונד). נגינתו בגיטרה בתקופה זו השפיעה על סגנון הנגינה של גארי ברטון בויברפון, שביקש לחקות את הצליל שלו בכלי נגינה אחר^[1].

סגנונו של הול מוגדר לא על ידי מונחים של הרמוניה, מלודיה וקצב, אלא על ידי מונחי "תחושה" (approach, feel) ומילים כגון "מעודן", "עשיר", "רגוע", "לא מתלהם", "חם" ו"מאזין לאחר", כלומר נותן לשותפיו מקום ומתקשר עמם תוך נגינה^[2].

ב-1986 ניגן עם ויין שורטר ומישל פטרוצ'יאני בשלישייה Power of Three אשר תקליטה והופעותיה זכו להצלחה רבה. שותף נוסף להקלטות ולהופעות של הול הוא רון קרטר. תקליטיו "Textures" ו- "By Arrangement" מ-1996 ו-1998 מציגים יצירות מורכבות המשלבות כלי קשת, כלי נשיפה ממתכת וקולות אנושיים. הול זכה על יצירותיו אלה בפרס "חוג מבקרי הג'אז של ניו יורק" (New York Jazz Critics Circle Award) למלחין הג'אז הטוב ביותר.

הול נודע כמורה ומחנך, בין תלמידיו ביל פריזל, פט מתיני ג'ואי ברון, סקוט קולי ועוד. הוא הוציא לאור מספר ספרי הדרכה ו-DVD ללימוד והכשרה בתחום. הול היה חבר סגל בבית הספר למוזיקה "ניו סקול" בניו יורק (New School for Jazz and Contemporary Music).

ב-10 בדצמבר 2013 נפטר הול בגיל 83 בשנתו^[3].