גרי מור

גרי מור
**Gary Moore**
לידה	4 באפריל 1952; בלפסט, צפון אירלנד
פטירה	6 בפברואר 2011 (בגיל 58); Estepona, ספרד
שם לידה	Robert William Gary Moore
מקום קבורה	St Margaret's Church
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	1969–2011 (כ־42 שנים)
מקום לימודים	בית הספר לבנים אשפילד
סוגה	בלוז רוק; רוק; רוק כבד; בלוז
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה
חברת תקליטים	וירג'ין רקורדס
	האתר הרשמי
	פרופיל ב-IMDb

רוברט ויליאם גרי מור (באנגלית: Robert William Gary Moore; ‏4 באפריל 1952 – 6 בפברואר 2011) היה זמר וגיטריסט צפון-אירי. מור החל את הקריירה שלו בשנות ה-60, וניגן עם אמנים ולהקות שונים, בהם גרג לייק, Thin Lizzy, Colosseum II.

ביוגרפיה

נעוריו ותחילת דרכו

מור נולד בבלפסט שבצפון אירלנד. בגיל 8 קיבל גיטרה אקוסטית חבולה, ובגיל 14 קיבל גיטרה תקינה, שהייתה גיטרה ימנית, עליה הוא למד לנגן כרגיל על אף היותו שמאלי.

מור הושפע בראשית דרכו מאלביס פרסלי והביטלס. מאוחר יותר כשראה את ג'ימי הנדריקס ו-John Mayall & the Bluesbreakers מופיעים בבלפסט, עיר הולדתו, סגנונו התפתח לבלוז רוק, שהפך לסגנון המרכזי והדומננטי במוזיקה שיצר.

מור הושפע רבות מפיטר גרין (פליטווד מק), שהיה המנטור שלו כשהופיע בדבלין. ב-1995 הוציא מור את האלבום "Blues for Greeny" כמחווה לפיטר גרין, האלבום היה מורכב כולו מיצירות של פיטר גרין. באלבום זה ניגן מור על גיטרתו של גרין, 1959 Les Paul standard, אותה השאיל למור אחרי שפרש מפליטווד מק. בסופו של דבר מור רכש את הגיטרה לבקשתו של גרין.^[1]

Skid Row

בשנת 1969 הצטרף מור ללהקת Skid Row, להקת בלוז רוק אירית, בתקופה זו רכש את המוניטין שלו בתעשיית המוזיקה, ויצר את קשריו עם פיל לינוט.

קריירת סולו

בשנת 1973 פתח את קריירת הסולו שלו עם האלבום "Grinding Stone", עם להקתו, Gary Moore Band. ב-1978 יצר עם פיל לינוט את "Parisienne Walkways" שנכנס לרשימת ה-Top 10 של ה-‏^[2]UK Singles Chart באפריל 1979, ואת האלבום Black Rose: A Rock Legend (אנ') של Thin Lizzy.

ב-1987 השתתף בהקלטות לתקליט הצדקה "Let It Be", גרסת כיסוי לשירם של הביטלס. כל ההכנסות מהתקליט נתרמו לצדקה בעקבות אסון MS Herald of Free Enterprise.^[3]

ב-1993 נכללו שיריו של מור "Run To Your Mama" ו-"Dark Side of the Moog" באלבום Rock Classics Vol. 1.

ב-1994 שיתף פעולה עם ג'ק ברוס וג'ינג'ר בייקר במיזם BBM (Bruce-Baker-Moore).

אחרי סדרה של הקלטות רוק, הוציא את האלבום "Still Got the Blues", בו הוא חזר לסגנון הבלוז. האלבום נחל הצלחה רבה. מור המשיך עם הבלוז עד 1997, בשנה זו הוציא את "Dark Days in Paradise" שהתאפיין במקצבי דאנס.

ב-2001 מור הוציא את "Back to the Blues", בו הוא חוזר לסגנון הבלוז. לאחר מכן הוציא את "Power of the Blues"‏ (2004), "Old New Ballads Blues"‏ (2006), "Close As You Get"‏ (2007) ו-"Bad For You Baby"‏ (2008).