דורה שטוק
לידה |
6 במרץ 1760 נירנברג, נסיכות הבוחר מבוואריה |
---|---|
פטירה |
30 במרץ 1832 (בגיל 72) ברלין, ממלכת פרוסיה |
תקופת הפעילות | 1780–1832 (כ־52 שנים) |
דורה (דוריס, דורותיאה) שטוק (בגרמנית: Dora (Doris, Dorothea) Stock; 6 במרץ 1760 – 30 במרץ 1832) הייתה אמנית גרמנייה במאות ה-18 וה-19 שהתמחה בפורטרטים. חבריה ומכריה כללו כמה מהדמויות הבולטות ביותר כולל גתה, שילר ומוצרט.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היא נולדה בנירנברג לחרט נחושת בשם יוהאן מייקל שטוק (1737–1773). אביה נישא בשנת 1756 לאלמנה המבוגרת ממנו בחמש שנים – מריה הלן אנדנר, לבית שוואבה (1733–1782) – שכבר היה לה בן, גאורג גוסטב, מנישואיה הקודמים. דורה הייתה הראשונה מבין שני ילדים ששרדו בנישואים אלה. שנתיים לאחר מכן נולדה אחותה הצעירה אנה מריה יעקובינה, שנקראה מינה (11 במרץ 1762 – 1843).[1]
כשהייתה דורה בת חמש, קיבל אביה תפקיד בלייפציג ועבד כחרט ומאייר בחברת הדפוס וההוצאה לאור של ברייטקופף, ומשפחתו עברה אחריו ללייפציג כעבור כמה חודשים. למשפחת שטוק לא היה טוב. הם התגוררו בחדרי עליית הגג בקומה החמישית בבניין שקומותיו התחתונות אכלסו את מתקני דפוס ברייטקופף. האב עבד בחדר הקדמי, שם הייתה תאורת חלונות בשפע, כשהוא מוקף במשפחתו.
כמקובל באותה תקופה, שטוק לא למדה בבית הספר. עם זאת, היא למדה קריאה וחשבון, ואמה לימדה אותה מוזיקה על פסנתר בביתם. משפחת ברייטקופף העשירה גם הזמינה אותה לעיתים קרובות לביתם, שם שיחקה עם ילדים שקיבלו השכלה משמעותית יותר.
החל מזמן שהייתה בת שש, ביקר אצלם יוהאן וולפגנג פון גתה, שהפך בסופו של דבר לדמות הבולטת של הספרות הגרמנית, אך באותה תקופה היה בן 16 ולמד משפטים באוניברסיטה. גתה נרשם אצל אביה של דורה לשיעורי רישום וחריטה. גתה הצעיר לימד את דורה על התיאטרון וייצר הצגות ביתיות בהן דורה לקחה חלק. גתה גם דרש מדורה ומינה לשמש כמודיעות בכל פעם שהוא אירח חברה נשית, ובדאגה למשפחה, הוא הוציא את האב לשתות באורבקס קלר, סצנה שהונצחה מאוחר יותר בפאוסט.
גתה פגש את דורה ומינה הבוגרות מספר פעמים בשנים מאוחרות יותר ונשאר ביחסים ידידותיים איתן. היא מעולם לא ציירה את דיוקנו.[2]
גתה נתן עצות לאביה של דורה כיצד לגדל את בנותיו: כעקרות בית. לאביה לא היו כוונות כאלה, ודורה למדה באומץ את אומנויות הרישום והחריטה על שולחן העבודה שלו. היא הייתה ככל הנראה התלמידה המצליחה שלו. בהמשך למדה דורה אצל אדם פרידריך אוזר ואנטון גרף, שניהם ציירים. לאחר מות אביה בשנת 1773, הצליחה דורה לעזור לשמור על פרנסת המשפחה, יחד עם אחיה למחצה הבכור, על ידי המשך הקשר העסקי של המשפחה עם ברייטקופף.
חיי האהבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות העשרה המאוחרות היו לדורה שני מחזרים, ששניהם נדחו. בשנת 1780, בגיל 20, התארסה לנער בן 16, הסופר העתידי לודוויג פרדיננד הובר. מכיוון שלהובר לא היו כל אמצעי לפרנס משפחה, האירוסין היו ארוכים מאוד. בשנת 1788 עזב הובר ועוצב לתפקיד דיפלומטי במיינץ. אולם במקום לאפשר את הנישואין, המינוי הוביל לביטולם. הובר התחיל מערכת יחסים עם תרז פורסטר, אשתו של ג'ורג' פורסטר, שדורה גילתה זאת רק בשנת 1792. בעקבות אירוע זה דורה לא תכננה עוד להתחתן ונותרה רווקה למשך שארית חייה.
לאורך חייה דורה הייתה קרובה מאוד לאחותה הצעירה מינה. מינה התארסה לכריסטיאן גוטפריד קורנר זמן קצר לאחר שסיים את התואר באוניברסיטה. מינה וקורנר לא הצליחו להתחתן בגלל ההתנגדות של אביו העשיר של קורנר, שלא יכול היה לשאת את המחשבה שבנו גוטפריד יתחתן עם נערה עניה.
ב־1785 נפטר אביו של קורנר והותיר לבנו ירושה משמעותית. הדבר איפשר לגוטפריד ולמינה להתחתן. הם עשו זאת ב-7 באוגוסט ועברו לדרזדן, שם קורנר נכנס לתפקיד משפטי זוטר. לאחר ירח הדבש שלהם, דורה עברה לגור איתם, בחדר שינה קטן והקימה את מכשיר הציור שלה באזור המגורים המשותף.
גוטפריד, מינה ודורה הפכו במהרה את ביתם למרכז תרבותי חשוב. לקורנר נולדו שני ילדים ששרדו את הינקות. לשניהם היו חיים קצרים אך בעלי הישגים גבוהים: אמה קורנר (1788–1815), שהפכה לציירת מיומנת, ותיאודור קורנר (1791–1813), שהפך למשורר ידוע. דורה סייעה בגידול ובחינוך של שני הילדים, וציירה דיוקנאות שלהם.
החל משנת 1784 התיידדו דורה, הובר, מינה וקורנר עם המשורר פרידריך שילר. הידידות החלה ברעיון של דורה, ששלחה חבילה אנונימית של מתנות סמליות (תרומתה של דורה הייתה דיוקן מיניאטורי של כל אחד מהארבעה). מחווה זו נגעה מאוד בשילר שהיה בשלב מוקדם של הקריירה שלו. בשנת 1785 ביקר אותם בלושוויץ, כפר קטן מחוץ לדרזדן, שילר גר בסופו של דבר שנתיים בבית קורנר ונותר חבר לכל החיים שלהם. דורה הפיקה שלושה דיוקנאות של שילר.
בשנים 1813–1815 התרחשו אירועים לאומיים קשים וטרגיים. דרזדן היה בתוהו ובוהו ממלחמות נפוליאון, כאשר הבתים הגדולים (כולל בית קורנר) נכבשו על ידי חיילים צרפתים. אחיינה של דורה שטוק תיאודור, שהתנדב להילחם נגד נפוליאון, מת בפעולה (1813); והאחיינית אמה נפטרה ממחלה קצרה שנתיים לאחר מכן, והותירה את משפחת קורנר ללא ילדים. שטוק, שהייתה כאם שנייה לילדי אחותה, הייתה הרוסה כמו מינה וגוטפריד. לבסוף נקלע גוטפריד לסכסוך עם פרידריך אוגוסטוס, שליט סקסוניה, ואיבד את עבודתו.
בשנת 1815 עברו השלושה לברלין, שם מצא גוטפריד תפקיד כעובד מדינה, ושם בילתה את שארית חייה.
היא הפסיקה לצייר לאחר 1821, בשל מחלה.
עבודתה האומנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמנות של דורה שטוק כללה כמעט אך ורק דיוקנאות. הביוגרפית של שטוק לינדה סיגל מתארת ומעריכה את הציורים הללו בפירוט. במתווה, היא שופטת אותם כיצירות מתחשבות, הבולטות ביושרן ובריאליזם שלהן ולא תמיד מחמיאות למצוירים.
שטוק עבדה בשלוש מדיות מועדפות: פסטלים, שמנים וכסף סילברפוינט. היא הייתה מעתיקה מחוננת, ולדברי סיגל "לא יכלה לעמוד במספר הבקשות להעתקות של יצירות בגלריה לציורים דרזדן".
היא הייתה חברה באקדמיה לאמנות בדרזדן; עבודותיה הוצגו שם חמש פעמים בשנים 1800–1813.[3]
דיוקן מוצרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ככל הנראה, המפורסם ביותר מכל הדיוקנאות של דורה שטוק הוא העיבוד שלה של וולפגנג אמדאוס מוצרט. יכול להיות שזהו הדיוקן האחרון של מוצרט שנעשה בעודו בחיים, והוא שוכפל באופן נרחב.
באפריל 1789, כשהפיקה דיוקן זה, חיה דורה שטוק בדרזדן עם מינה וגוטפריד, ועדיין דמיינה את עצמה מאורסת להובר הרחוק. בשלב זה, מוצרט עבר בעיר ונתן קונצרטים, כחלק מהמסע בברלין שעשה באביב 1789. ב-16 או 17 באפריל 1789 ערך מוצרט חברתי בבית קורנר. שטוק ניצלה את ההזדמנות לשרטט דיוקן של מוצרט בכסף כסוף על לוח שנהב. הדיוקן די קטן: 7.6 על 6.0 סנטימטרים.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Siegel, Linda (1993) Dora Stock, portrait painter of the Körner circle in Dresden (1785–1815). Lewiston, N.Y. : E. Mellen Press.
- ^ Siegel, Linda (1993) Dora Stock, portrait painter of the Körner circle in Dresden (1785–1815). Lewiston, N.Y. : E. Mellen Press.ch. 1
- ^ Anonymous (1999) Review of Dora Stock, portrait painter of the Körner circle in Vienna. Woman's Art Journal, Vol. 20, No. 1. (Spring – Summer), p. 67
- ^ Speyer, Edward (1916) "Mozart at the National Gallery," The Burlington Magazine for Connoisseurs, Vol. 28, No. 156. (March), pp. 216–217+220–222