לדלג לתוכן

דינה לימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דינה לימון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 31 במאי 1945 (בת 79) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סטודיו למשחק ניסן נתיב עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מיכאל הנגבי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דינה לימון (נולדה ב-31 במאי 1945) היא שחקנית ישראלית.

לימון היא בוגרת הסטודיו למשחק של ניסן נתיב אותו סיימה בשנת 1972 במחזור בו למד גם שמואל קלדרון. ב-1982 גילמה מורה בסרט "בן לוקח בת". ב-1983 שיחקה בסרטו של עוזי פרס "אני והמאהב של אשתי". ב-1994 שיחקה בסרט הטלוויזיה "סיפור מקומי" שהופק על ידי הערוץ הראשון. ב-1999 גילמה אחות בסרט "צור הדסים".

ב-1981 כתבה עם בעלה אסי הנגבי את המחזה "מסיבת פרידה לאקדוחן" על פרשת רצח אליהו גלעדי. המחזה עובד ב-1999 לסרט טלוויזיה בשם "גופה בחולות" בבימויו של ריקי שלח.

לימון גילמה את חווה, אמה של אירית (נטע הבר) בטלנובלה "לגעת באושר".

ב-2006 שיחקה את אמא של הכלה בסרט "רגליים קרות". ב-2012 היא הופיעה בסרט "רווקה פלוס" כאמה של דליה (מיכל ינאי).

לימון הופיעה בתפקידי אורח בסדרות ״עניין של זמן״, "טלנובלה בע"מ", "החברים של נאור", "בובות", "ראש גדול", "חיבוקים עם באלי ושלוק", "החיים זה לא הכול", ו״הקלמרים״.

ב-2011 השתתפה בסרט הגדר של טלי אברהמי. בנוסף שיחקה במספר סרטים בקולנוע החרדי.

לימון הייתה נשואה לשחקן אסי הנגבי ובנם הוא הקומיקאי והשחקן מיכאל הנגבי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]