דמיטרי אוטקין
.jpg) | |
| לידה |
11 ביוני 1970 אסבסט, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוגוסט 2023 (בגיל 53) Kuzhenkino, רוסיה |
| מקום קבורה |
בית העלמין הצבאי הפדרלי לזכר הנופלים |
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| כינוי |
Вагнер, Темнейшество, Wagner, ڤاغنر |
| השתייכות |
הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית |
| דרגה |
 פודפלוקובניק |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
דמיטרי ולרייביץ' אוּטְקין (ברוסית: Уткин, Дмитрий Валерьевич; 11 ביוני 1970 – 23 באוגוסט 2023) היה קצין צבא רוסי. שירת כקצין כוחות מיוחדים ב-GRU, שם החזיק בדרגת לוטננט קולונל.[1]
אוטקין היה אחד ממייסדי קבוצת וגנר, הכינוי הצבאי שלו לפי הדיווחים הוא 'וגנר'.[2] דיווחים שונים טענו שאוטקין היה ניאו נאצי. הוא מיעט להופיע בפומבי, אך היה לכאורה מפקד "החברה הצבאית הפרטית", בעוד יבגני פריגוז'ין היה הבעלים והפנים הציבוריים שלה.[3] אוטקין זכה בארבעה מסדרי האומץ (אנ') של רוסיה.
אוטקין נהרג ב-23 באוגוסט 2023 כאשר מטוס שנשא אותו, את פריגוז'ין ושמונה אחרים התרסק במחוז טבר, ולא הותיר ניצולים.[4]
חיים מוקדמים וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטקין נולד ב-11 ביוני 1970 באסבסט, כפר במחוז סברדלובסק ברוסיה, ברית המועצות. אמו, מהנדסת אזרחית, התגרשה מאביו של אוטקין כשהוא היה צעיר מאוד.
בילדותו המוקדמת עברו אוטקין ואמו לכפר סמולין (אנ') במחוז קירובוהראד שבאוקראינה הסובייטית, שם גדל.[5]
לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון בסמולין, עבר אוטקין ללנינגרד (כיום סנט פטרסבורג) שם נכנס לבית הספר לפיקוד נשק משולב גבוה של SM Kirov ולאחר מכן הצטרף לכוחות המיוחדים של GRU.
בשנות ה-90 נישא לאלנה שצ'רבינינה, איתה נולדו לו שלושה ילדים. הם התגרשו בתחילת שנות ה-2000.[6] בשנת 2015 דיווחה שצ'רבינינה על אוטקין כנעדר בתוכנית טלוויזיה.[7]
דעות פוליטיות וגזעניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי מספר ערוצי חדשות, אוטקין היה מעריץ של גרמניה הנאצית והיה לו מספר קעקועים נאציים, כולל סמלים של ה-SS.[8] על פי הדיווחים, אוטקין גם כינה את עצמו וגנר על שם המלחין הגרמני ריכרד וגנר, משום שיצירתו זכתה להערצה רבה על ידי אדולף היטלר ונוכסה על ידי הנאצים.[9] לכאורה הוא בירך את הכפופים באמירת "הייל!", חבש כובע שדה של הורמאכט סביב מגרשי האימונים של וגנר, ולפעמים חתם את שמו בצירוף סמל ה-SS.
קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוסיה והחיל הסלבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטקין שירת כמפקד המחלקה המיוחדת 700 של החטיבה המיוחדת השנייה של ה-GRU, שהוצבה בפצ'ורי, מחוז פסקוב, עד 2013.[10]
לאחר שעזב את הצבא, בשנת 2013 החל אוטקין לעבוד בקבוצת מורן אבטחה, חברה פרטית שהוקמה על ידי יוצאי צבא רוסים, אשר עסקה במשימות אבטחה והדרכה ברחבי העולם, ומתמחה באבטחה נגד פיראטים. באותה שנה, מנהלים בכירים בקבוצת מורן אבטחה היו מעורבים בהקמת החיל הסלבי בהונג קונג,[11] אשר היה "צייד ראשים" קבלניים כדי "להגן על שדות נפט וצינורות" בסוריה במהלך מלחמת האזרחים שלה. [12] אוטקין הוצב בסוריה כחבר בחיל הסלבי.[13]
אוטקין חזר למוסקבה באוקטובר 2013. שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה עצר בנובמבר 2013 כמה מחברי החיל הסלבי בגין פעילות בלתי חוקית של שכירי חרב.[14]
קבוצת וגנר[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמעט מיד לאחר שחזר לרוסיה, יצר אוטקין קבוצת שכירי חרב משלו. שמה של הקבוצה, "קבוצת וגנר", הוא התייחסות לאות הקריאה בו השתמש אוטקין באותה תקופה, "Wagner", על שם המלחין הגרמני ריכרד וגנר (ראה דעות פוליטיות וגזעניות).[15] אוטקין וקבוצת וגנר, כמו גם כמה יוצאי החיל הסלבי, נראו בקרים בפברואר 2014 ולאחר מכן בדונבאס, שם הם לחמו למען הבדלנים הפרו-רוסים במהלך מלחמת רוסיה-אוקראינה.[16]
אוטקין נראה בקרמלין במהלך חגיגת יום הגיבורים של המולדת ב-9 בדצמבר 2016. הוא השתתף בזמן שקיבל ארבעה "אותות אומץ",[17] במסגרת זו הצטלם עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.[18] דמיטרי פסקוב, מזכיר העיתונות של נשיא רוסיה, הודה כי אוטקין היה בין המוזמנים, אך לא התייחס לקשר שלו עם שכירי החרב.[19] על פי הדיווחים, זו הייתה ההופעה הפומבית האחרונה של אוטקין.[20]
ב-RBK דווח כי לאחר סיום האימונים בקרסנודאר, חזר אוטקין ואנשיו לסוריה ב-2015[21] זמן קצר לאחר תחילת התקיפות האוויריות של רוסיה בסוריה, הופיעו דיווחים על מותם של שכירי חרב רוסים שנלחמו על הקרקע. מספר תמונות שהתפרסמו ברשתות החברתיות המתארות ככל הנראה גברים רוסים חמושים שנהרגו במהלך קרב פלמירה במרץ 2016. סקיי ניוז דיווחה כי כ-500 עד 600 בני אדם, נהרגו בסוריה בשנת 2016.[22] ביוני 2017, אוטקין הורה לענות עריק סורי ולהרוג אותו מול המצלמה.
סנקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 2017, ארצות הברית הטילה סנקציות נגד אוטקין כראש קבוצת וגנר.[23] בנובמבר 2017, RBK דיווחה על מינויו של אוטקין למנכ"ל קונקורד ניהול וייעוץ, חברה בבעלות יבגני פריגוז'ין,[24] שלפי ההערכות היה המממן גם של קבוצת וגנר.[25]
בדצמבר 2021 הטילה מועצת האיחוד האירופי צעדים מגבילים נגד אוטקין ואחרים הקשורים לקבוצת וגנר. אוטקין הואשם בכך שהוא "אחראי להפרות חמורות של זכויות אדם שבוצעו על ידי הקבוצה, הכוללות עינויים והוצאות להורג והרג ללא משפט".[26]
.jpg)
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטקין נהרג בהתרסקות המטוס בטבר ב-23 באוגוסט 2023, בה נהרגו תשעה אנשים נוספים, כולל מנהיג קבוצת וגנר, יבגני פריגוז'ין.[27] ערוץ טלגרם הקשור לווגנר טען שהמטוס הופל על ידי הגנה אווירית רוסית מעל מחוז טבר. דיווחים בתקשורת הרוסית אמרו כי ייתכן שהמטוס הופל.[28]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jamie Dettmer, Mercenary Says Kremlin's Wagner Group Recruiting Inexperienced Fighters, Voice of America (VOA News), 7 בדצמבר 2020
- ^ Sukhankin, Sergey (18 בדצמבר 2019). "Russian PMCs in the Syrian Civil War: From Slavonic Corps to Wagner Group and Beyond". Jamestown Foundation. ארכיון מ-3 ביוני 2020. נבדק ב-7 באפריל 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "In Prigozhin's shadow, the Wagner Group leader who stays out of the spotlight". Global News. 29 ביוני 2023. ארכיון מ-24 באוגוסט 2023. נבדק ב-24 באוגוסט 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Méheut, Constant (27 באוגוסט 2023). "Russia Officially Confirms Prigozhin's Death". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-27 באוגוסט 2023. נבדק ב-27 באוגוסט 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Romaliyskaya, Irina (25 בינואר 2017). "Що дядя Вова скаже, те Діма і зробить". Український слід у долі таємничого ватажка "ПВК Вагнера". Цензор.нет (באוקראינית). ארכיון מ-6 באוגוסט 2022. נבדק ב-25 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Zubov, Gennady; Petelin, German (16 בדצמבר 2016). "WSJ: США пригрозили санкциями российскому союзнику в Ливии Хафтару за захват нефтяных месторождений бойцами "ЧВК Вагнера"". Gazeta (ברוסית). ארכיון מ-17 בדצמבר 2016. נבדק ב-7 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Коротков, Денис. ""Хайль Петрович"". Центр «Досье» (ברוסית). ארכיון מ-11 באפריל 2023. נבדק ב-3 ביולי 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Signs of Neo-Nazi Ideology Amongst Russian Mercenaries". Res Publica. 26 במרץ 2021. ארכיון מ-17 במאי 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ibrahim, Nader; Barabanov, Ilya. "The lost tablet and the secret documents". BBC News. ארכיון מ-24 ביוני 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ""Фонтанка» нашла двух российских наемников, подозреваемых в убийстве дезертира в Сирии. Один из них служил в спецназе с главой ЧВК «Вагнер"". Meduza (ברוסית). 13 בדצמבר 2019. ארכיון מ-13 במאי 2022. נבדק ב-7 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Last battle of the Slavic Corps". Fontanka. 14 בנובמבר 2013. ארכיון מ-6 במרץ 2018. נבדק ב-25 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gostev, Aleksandr; Coalson, Robert (16 בדצמבר 2016). "Russia's Paramilitary Mercenaries Emerge From The Shadows". Radio Free Europe/Radio Liberty. ארכיון מ-1 בנובמבר 2019. נבדק ב-18 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vaux, Pierre (29 במרץ 2016). "Fontanka Investigates Russian Mercenaries Dying For Putin In Syria And Ukraine". The Interpreter. ארכיון מ-1 באפריל 2016. נבדק ב-18 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Weiss, Michael (21 בנובמבר 2013). "The Case of the Keystone Cossacks". Foreign Policy. ארכיון מ-27 במרץ 2022. נבדק ב-29 ביולי 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Wagner, shadowy Russian military group, 'fighting in Libya'". BBC News Russian (ברוסית). 7 במאי 2020. ארכיון מ-27 במאי 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ""Славянский корпус" возвращается в Сирию". Fontanka.ru (ברוסית). 16 באוקטובר 2015. ארכיון מ-13 במאי 2021. נבדק ב-7 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ""Фонтанка" насчитала у командира российских наемников Вагнера четыре ордена Мужества". Meduza (ברוסית). ארכיון מ-14 ביוני 2021. נבדק ב-29 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Песков подтвердил присутствие командира ЧВК Вагнера на приеме в Кремле". ТАСС. 15 בדצמבר 2016. ארכיון מ-21 בפברואר 2018. נבדק ב-7 באפריל 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Путин принимал в Кремле командира российских наемников. Что о нем известно?". Meduza (ברוסית). 15 בדצמבר 2016. ארכיון מ-4 ביוני 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mackinnon, Amy (6 ביולי 2021). "Russia's Wagner Group Doesn't Actually Exist". Foreign Policy. ארכיון מ-27 בספטמבר 2021. נבדק ב-14 באוקטובר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Призраки войны: как в Сирии появилась российская частная армия". RBK (ברוסית). 25 באוגוסט 2016. ארכיון מ-9 באוקטובר 2020. נבדק ב-7 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sparks, John (10 באוגוסט 2016). "Revealed: Russia's 'Secret Syria Mercenaries'". Sky News. ארכיון מ-25 במאי 2019. נבדק ב-7 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "США ввели санкции против ЧВК "Вагнер"". RIA Novosti (ברוסית). 20 ביוני 2017. ארכיון מ-8 ביוני 2022. נבדק ב-7 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Командир ЧВК Вагнера возглавил ресторанный бизнес Пригожина" (ברוסית). 15 בנובמבר 2017. ארכיון מ-8 ביוני 2022. נבדק ב-7 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ljubas, Zdravko (16 במרץ 2021). "Paramilitary Group Wagner Sued in Russia for War Crimes in Syria". Organized Crime and Corruption Reporting Project. ארכיון מ-31 במרץ 2022. נבדק ב-7 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "EU slaps sanctions on Russian mercenary group Wagner". POLITICO (באנגלית אמריקאית). 13 בדצמבר 2021. ארכיון מ-13 בדצמבר 2021. נבדק ב-15 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "WAGNER GROUP ®". Telegram. ארכיון מ-24 באוגוסט 2023. נבדק ב-23 באוגוסט 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Wagner boss Yevgeny Prigozhin 'on board' jet that crashed in Russia". Al Jazeera. ארכיון מ-23 באוגוסט 2023. נבדק ב-23 באוגוסט 2023.
{{cite news}}: (עזרה)
| בקרת זהויות |
|
|---|